אדוארד שווארדנדזה נולד ב-25 בינואר 1928 בכפר מאמאטי שברפובליקה הסוציאל-פדרטיבית הסובייטית של עבר הקווקז (היום גאורגיה). מראשית שנות השישים כיהן בתפקידים ציבוריים והיה לאחד מן המנהיגים הבולטים והחשובים של העת החדשה.
בהיותו מנהיג המפלגה בגאורגיה בשנות השבעים ובתחילת שנות השמונים, נלחם שווארדנדזה בשחיתות והציג גישה ליברלית לרפורמות פוליטיות וכלכליות יותר מכל מנהיג אזורי אחר בברית המועצות לשעבר. הוא גם קרא לסובלנות כלפי המיעוטים האתניים בגאורגיה: אוזבקים, אוסטים, אזרים ויהודים. בשנים 1985–1990 היה שר החוץ של ברית המועצות – עם מיכאיל גורבצ'וב ואלכסנדר יעקובלב הוביל את המהלכים הדרמטיים של שנות השמונים אשר הביאו לסיומה של המלחמה הקרה ושינו את האווירה הפוליטית בזירה הבין-לאומית. בעוד גורבצ'וב ויעקובלב התמקדו ברפורמות פנימיות, שווארדנדזה הוביל את מדיניות החוץ. דרך פעולתו הנחושה הפכה אותו למייצג כוחות המוסר של 'המחשבה החדשה' ולאיש מפתח במדיניות הפרסטרויקה. הוא נטש את הגישה המתעמתת של ברית המועצות, התנגד לדימויה של ארצות הברית כאויב ותמך בהתקרבות לקהילה הבין-לאומית, ובכך הוא סלל את הדרך ליצירת דו-שיח אמתי וכולל עם ארצות הברית. ההיבט ההומניטרי היה רעיון מרכזי בפעולתו המדינית ובנאומיו. הוא הבין כי גישה נאורה היא המפתח ליחסים קרובים יותר בין שתי המעצמות ולקבלת סיוע כלכלי וטכנולוגי מהמערב. כבר באוקטובר 1989, בנאום לפני הסובייט העליון, לא היסס שווארדנדזה להצהיר כי המדיניות הסובייטית תהיה מושתתת על ערכים הומניסטיים משותפים. למעשה הוא היה היחיד מן המנהיגים הסובייטים אשר הבין כי חלק גדול מבידודה של ברית המועצות בזירה הבין-לאומית ומתחושת הניכור של מדינות המערב כלפיה נבע מהמדיניות הסובייטית של דיכוי הפרט. על רקע זה הוא לא היסס לפעול למעןשינוי רדיקלי בנושאים הומניטריים.
במהלך המשא-ומתן עם ארצות הברית והפגישות בין נציגי שתי המעצמות בהלסינקי בנושאי זכויות האדם, התפתחו יחסים של כבוד הדדי וידידות בין שווארדנדזה למזכיר המדינה האמריקני ג'ורג' שולץ – מערכת היחסים האישית והאמון בין השניים תרמו להצלחת הדיונים. במסגרת פעולתו ההומניטרית היה שווארדנדזה הלוחם המרכזי לשינויים בחוקי ההגירה בברית המועצות. השינויים יצאו לפועל משנת 1987 ואילך: זכות ההגירה, שהוענקה עד אז ליחידים באופן מוגבל, הורחבה והייתה לנחלת כל בני המיעוטים – יהודים, ארמנים וקבוצות אתניות אחרות. בעקבות כך חלה עלייה משמעותית במספר המהגרים. בפועל, עד מועד פרישתו של שווארדנדזה מתפקיד שר החוץ בדצמבר 1990 הייתה ההגירה חופשית. גישתו והשינויים שהנהיג הם שהובילו לעלייה הגדולה של יהודי ברית המועצות בסוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים – מעורבותו האישית, ולא שום כוח מוסדי או תנועה חברתית, היא אשר הביאה לפריצת הדרך ההיסטורית.
ב-1992 חזר שווארדנדזה לגאורגיה העצמאית, שהייתה נגועה אז בשחיתות בכל רמות השלטון. הוא החל מיד לפעול להגבלת עצמתם של כוחות המפיה במדינה, תקף בנאומיו את תופעות השחיתות ומינה פקידים ממקורביו במקום הפקידים הקשורים לפשע המאורגן. מפלגתו, 'איגוד האזרחים הגאורגים', יצרה ברית קרובה עם המפלגה הירוקה, אשר העמידה בראש סדר העדיפויות שלה את המלחמה בשחיתות ובפשע.
בחירתו של אדוארד שווארדנדזה בנובמבר 1995 לנשיא גאורגיה, ברוב של יותר מ-70% מהקולות, העניקה לו את המנדט להוביל את גאורגיה לתקופת רגיעה, לאחר ארבע שנים של מלחמות אזרחים, קונפליקטים אתניים ומהומה פוליטית. הוא פתח במסע אמיץ נוסף למיגור השחיתות, לביצוע רפורמות כלכליות ולהחזרת היציבות הפוליטית והחברתית. בהיותו נשיא גאורגיה הוא המשיך לפעול למען זכויות המיעוטים האתניים בארצו, למען אתיקה ציבורית וחופש הביטוי.