תערוכת 'דמוקרטיה בפרֵיים' מנסה 'להכניס לפריים' את מושגי הדמוקרטיה; וחשוב לא פחות – היא יוצרת שיח כן עם הדמוקרטיה הישראלית.
במסגרת הפרויקט הפגיש המכון הישראלי לדמוקרטיה את תלמידי מכללת הדסה עם מושגי היסוד של הדמוקרטיה, כפי שהם מנוסחים בהצעת המכון ל'חוקה בהסכמה': שוויון, חופש הביטוי והדעה, חופש התנועה, חופש האספה, הזכות לחיים, הזכות לשלמות הגוף, הזכות לכבוד ועוד. התלמידים התבקשו להציג את פרשנותם למושגים אלו מבעד לעין המצלמה. התוצאה הוצגה בתאטרון ירושלים, ופתיחתה החגיגית התרחשה ב-18 במאי 2006.
'דמוקרטיה' נתפסת לא פעם כרעיון ערטילאי, גבוה ולא מושג. המכון הישראלי לדמוקרטיה מנסה לטפח בישראל משטר דמוקרטי יציב המותאם לערכי החברה הישראלית. לעתים אפשר להצביע בבירור על הצלחות בתחום זה, אך לא פעם קשה להמחיש את השפעת המכון – כיצד נמדוד את רושמן של המלצותינו על תפקודו של המשטר? כיצד נכמת את מידת הצלחתנו בחיזוק מוסדות הדמוקרטיה המתהווה בישראל?
הצילום, שלא כמו הדמוקרטיה, הוא מוחשי, פיזי, מגדיר במדויק מצבים וממסגר אותם למעננו, הצופים. השילוב של השניים, שהתרחש במיזם מיוחד של תלמידי השנה השלישית בחוג לצילום ומדיה דיגיטלית במכללת הדסה עם המכון הישראלי לדמוקרטיה, הביא ליצירות מעניינות בעלות ערך אמנותי ואידאולוגי, והן מוצגות לפני הקהל בתערוכה 'דמוקרטיה בפריים'.
עדשת המצלמה היא פרפרזה לדמוקרטיה ולצילום: צילום בעדשה רחבה 'תופס את הכול', אך מתקשה להתמקד בפרטים. לעומתו עדשה צרה מתרכזת דווקא בפרטים הקטנים, המסקרנים, אך אינה מאפשרת תמיד לראות את התמונה הכוללת. כך גם הדמוקרטיה – 'במבט רחב' כמעט כל אדם יודע שמשמעותה שלטון הרוב, אך ככל שהפוקוס מתחדד ומתמקד בפרטים הקטנים, מתגלה שהיא למעשה מקבץ של פרטים – זכויות, חובות ויחסי גומלין בין היחיד לבין החברה.