תקציר ניתוח החלטת היועמ"ש בנוגע לאירועי אוקטובר 2000

תיפקוד מח"ש במהלך האירועים ולאחריהם היה לקוי, ולא ניתן להסביר את הגיבוי שניתן לה; החלטת הפרקליטות להימנע מחקירה פלילית במקביל לעבודת ועדת החקירה הממלכתית אינה סבירה; והחלטת היועמ"ש להפקיד את הבדיקה המחודשת בידי צוות פרקליטים-תמוהה ביותר.

בעקבות הביקורת הציבורית הקשה שהוטחה בהחלטת המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש), לפיה אין להעמיד לדין שוטרים, בגין תקריות המוות והפציעה באירועי אוקטובר, הודיע היועץ המשפטי על עריכתה של בדיקה מחודשת. הבדיקה נערכה על ידי צוות פרקליטים מפרקליטות המדינה, ומסקנותיהם הובאו לאישור היועץ. ב-27 בינואר 2008 פירסם היועץ המשפטי לממשלה את החלטתו בה הוא מאמץ את מסקנות צוות הפרקליטים, על פיהן אין להעמיד לדין שוטרים בגין האירועים. החלטה כוללת התייחסות כללית בלבד לתפקוד מח"ש בחקירה ולהחלטות הפרקליטות בנוגע לכך. היא אינה כוללת תגובות לטענות שהועלו כנגד ההחלטה להפקיד את הבדיקה החוזרת של דוח מח"ש בידיהם של פרקליטים מפרקליטות המדינה, אשר בראשה עומד מי שהיה בעת האירועים ראש מח"ש ערן שנדר.

בבדיקה שערכנו בחנו את התייחסותו של היועץ המשפטי לממשלה לתיפקוד מח"ש ולהחלטות שקיבלו הפרקליטות והיועץ המשפטי בפרשה. לדעתנו, התיפקוד של מח"ש בפרשה היה לקוי, ולא ניתן להסביר את הגיבוי שניתן לה; החלטת הפרקליטות להימנע מחקירה פלילית במקביל לעבודת ועדת החקירה הממלכתית אינה סבירה; והחלטת היועמ"ש להפקיד את הבדיקה המחודשת בידי צוות פרקליטים תמוהה ביותר.

עקרי המסקנות:

• לא הייתה כל הצדקה להימנע מפתיחה בחקירה מקיפה של 13 מקרי המוות ומאות מקרי הפציעה כבר בזמן המהומות או לכל המאוחר, מיד עם דעיכתה של כל מהומה מקומית. החקירות היו צריכות לכלול איסוף ראיות חפציות שעלולות להעלם מהשטח, תשאול עדים כשזיכרונם עדיין טרי ובטרם הושפעו מלחצים שונים, עריכת מסדרי זיהוי, בחינת פציעות ונתיחת גופות.

• בעת התרחשות האירועים ולאחריהם מח"ש לא עשתה מאמצים כדי להבטיח שימור ראיות על ידי כוחות המשטרה. באירועים רבים ומרכזיים לא נכתבו דוחות פעולה ע"י שוטרים שהיו מעורבים בהם, לא נשמרו דוחות הנוגעים לשימוש בנשק, ולא ניתנה הצדקה לכך ששוטרים לא נחקרו מיד לאחר כל אירוע.

• לא הייתה הצדקה להימנעות בפועל מחקירה במשך שישה חודשים לאחר מינויה של ועדת החקירה. מח"ש לא סיפקה הסבר לחוסר המעש שלה, בפרק הזמן שעד החלטת פרקליטת המדינה עדנה ארבל (בידיעת היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין) להימנע מחקירה פלילית במקביל לעבודת ועדת אור. בהחלטתו בערר על החלטת מח"ש שלא להעמיד לדין שוטרים, התעלם היועץ המשפטי מזוז מההימנעות הבלתי מוצדקת מחקירה בפרק זמן זה.

• ספק רב אם פרקליט המדינה ערן שנדר, שהיה ראש מח"ש בעת האירועים, והפרקליטים הכפופים לו, היו הגורם המתאים לבחינה נטולת פניות של חקירת מח"ש במסגרת הליך הבדיקה המחודשת, עליה הכריז היועץ המשפטי מזוז לאחר הגשת דוח מח"ש. התנהלותה של מח"ש זכתה לביקורת נוקבת בדו"ח ועדת אור, והליך הבדיקה המחודשת היה חייב לגעת גם בהתנהלות זו. ברור שאין באפשרותו של צוות הפרקליטים, הכפופים לשנדר, לבדוק מחדש בדיקה ביקורתית ואמיתית, את התנהלותה של מח"ש ששנדר עמד בראשה בעת האירועים. בהיותו כפוף לפרקליט המדינה שנדר, עו"ד שי ניצן לא היה הגורם המתאים לעריכת בדיקה מחודשת, שכן יוקרת הממונים עליו היא שעומדת על הכף. מערכת אינה יכולה לבדוק את עצמה באופן יעיל, והדברים מתחדדים במצב הדברים המיוחד שנוצר בפרקליטות. התוצאה הייתה הגבלת הדיון למסגרת הפורמלית של ערר על ההחלטה שלא להעמיד לדין. הטענות בעניין התפקוד הלקוי של מח"ש נותרו ללא מענה. צורמת במיוחד הימנעותו של היועמ"ש מזוז מלהתייחס לביקורת שהועלתה, ביחס לאופן הבדיקה המחודשת עליה הוא הכריז. משמעות הכרזתו היא יצירת מנגנון ביקורת של כפופים על הממונים עליהם - דבר אשר אינו מתקבל על הדעת.

• ספק רב אם היועץ המשפטי מזוז, שגיבה את עבודת מח"ש ומסקנותיה במסיבת עיתונאים שנערכה לאחר הגשת דו"ח מח"ש, נותר כשיר לשמש כסמכות ערר על מסקנות מח"ש שלא להעמיד לדין את השוטרים.

• הנמקת היועץ המשפטי, המגבה את מח"ש ואת החלטת הפרקליטות, אינה עומדת במבחן הביקורת. האופי האלים של האירועים לא הצדיק הימנעות מחקירה. ההיתלות באופי האלים של האירועים נשמעת לכל הפחות תמוהה, כאשר היא מגיעה מגוף האכיפה המרכזי של מדינת ישראל, אשר אחד מיעדיו המרכזיים הוא להתמודד עם התפרעויות באופן יעיל, במיוחד לנוכח העובדה שלא דובר בהתפרעויות של חמושים, ואנשי תקשורת רבים וכן נציגים של ארגונים בינלאומיים, הצליחו להגיע לזירות, לחקור ולדווח על הנעשה. אם מתקבלת ההנחה שכניסה לשטח הייתה כרוכה בסיכון השוטרים במידה לא סבירה, הרי האירועים נמשכו עשרה ימים בלבד, וזמן קצר לאחר שהשתררה רגיעה, ניתן היה לשלוח צוותי חקירה בלא כל חשש. האופי האלים של האירועים אף אינו משמיע קשיים באיתור ראיות. אפשר לטעון שדווקא ההפך הוא הנכון: ככל שאופי הפעילות אלים יותר, כך גדלה כמות הראיות בשטח – שכן ייוותרו בו יותר תרמילים, סימני דם וכדומה. לא ברור גם כיצד האופי הדינמי של האירועים, המאפיין אירועים פליליים רבים, מנע ממח"ש לפתוח בחקירה. ייתכן שהדינמיות של האירועים תקשה על החקירה, אבל מכאן ועד לקביעה שהחקירה אינה אפשרית, המרחק רב.
  הנימוק שלא לפתוח בחקירה מתוך שאיפה למנוע חיכוכים עם האוכלוסיה המקומית נשמע תמוהה לנוכח התגובה החריגה והאלימה של המשטרה לאירועים. לגופה של טענה, קשה לחשוב שצוות מזוהה של המחלקה לזיהוי פלילי, אשר מטרתו לחקור אם מותם של אזרחים הוא תוצאה של מעשים פליליים מצד שוטרים, היה יוצר חיכוך נוסף. היה אפשר גם לבוא במגע עם הנהגת הציבור הערבי ולגייס את השפעתה בנושא זה כדי למתן ולנטרל הלכי רוח של זעם ואיבה. אף אילו היה בסיס לחשש מחיכוכים, הרי אף הוא היה אמור להימוג זמן קצר לאחר ששככו האירועים.

• השלת האחריות מגורמי האכיפה והטלתה על אחרים (המגזר הערבי וארגונים אזרחיים) אינן ראויות, במיוחד כאשר הן באות מצד היועץ המשפטי לממשלה. על מח"ש היה לבצע פעולות חקירה בעצמה, ולא להמתין שארגונים אזרחיים יבצעו חקירה. חוסר שיתוף פעולה מצד עדים היה, כמדומה, פחות גורף מכפי שעולה מהנמקות מח"ש. ככל שעדים סירבו לשתף פעולה, הרי שניתן היה להתמודד עם הבעיה בדרכים מגוונות: הבטחת חסינות כוללת מפני העמדה לדין בגין הפרות סדר למי שיסכים להעיד; ניסיונות חוזרים לזכות בשיתוף פעולה לאחר שהזעם הראשוני שכך; והשקעת משאבים בגיוס ההנהגה של הציבור הערבי לצורך דירבון העדים לשתף פעולה.

• גיבוי החלטת הפרקליטות להימנע מחקירה במקביל לחקירת ועדת אור אינו עומד במבחן הביקורת. לנוכח אי היתכנותה של חקירה אפקטיבית מאוחרת, משמעותה של דחיית החקירה הפלילית הינו ויתור עליה. לא סביר שהממשלה תוכל על ידי החלטה למנות ועדת חקירה, לסכל חקירה פלילית ומסלול פלילי. הדבר נוגד את שלטון החוק ואת עקרון הפרדת הרשויות.

• החשש מפני פגיעה בשיתוף פעולה של עדים עם ועדת החקירה מוצג כחשש כללי, ללא עיגון בראיות כלשהן, ותוך הנחה שהעדים ימנעו ממילוי חובתם החוקית להעיד בפני ועדת החקירה. לא ברור גם על מה מבוססת הסברה שדחיית מועד החקירה הפלילית (להבדיל מהענקת חסינות מפני העמדה לדין) תשפיע על חשודים בכוח לשתף פעולה. אף אם עבודת מח"ש הייתה עלולה להביא לפגיעה בעבודתה של ועדת החקירה, לא נעשה כל ניסיון להעריך את מידת הפגיעה הצפויה, לבחון אם יש דרכים לנטרל או לצמצם אותה, או להעריך אם אפשר להשלים עם פגיעה כזו כדי לאפשר את קיומה של חקירה פלילית. הטיעון בדבר המשמעות הציבורית של הקמת ועדת החקירה אינו יכול לעמוד. אמנם יש לוועדת החקירה הממלכתית משמעות ציבורית ניכרת, אך אין ביכולתה ואין זה מתפקידה לחקור את ההיבט הפלילי של האירועים-מושא החקירה.

• אי דיוקים בחוות הדעת של היועץ המשפטי:
  א. היועץ המשפטי מניח לאורך החלטתו שמח"ש החלה לחקור סמוך לאחר האירועים, אך הקשיים האובייקטיביים הממשיים (לדעתו) שהחוקרים נתקלו בהם, מנעו מחקירתם להיות אפקטיבית. אלא שלמעשה, מח"ש לא החלה בחקירה מהותית ומקיפה, אלא ביצעה רק פעולות הכנה לקראת פתיחה בחקירה (כהגדרת מח"ש).
  ב. היועץ המשפטי ציין בהחלטתו פעמים אחדות, כי המשפחות סירבו לנתיחת גופות סמוך לאחר האירועים וחזר על האמור בדוח מח"ש, שההלוויות של ההרוגים נערכו שעות ספורות לאחר המוות, באופן שלא אפשר להספיק להיערך לניתוח הגופות בטרם קבורה. יש בסיס לחשוב שעובדות אלו אינן מדויקות.

קשה שלא להעלות את השאלה, אם כך היו נוהגים אילו נהרגו בנסיבות דומות 13 יהודים? האם אין רצף בין האפשרות שהיה שימוש בלתי מוצדק או מופרז בכוח קטלני כלפי ערבים אזרחי ישראל דווקא, לבין ההימנעות מחקירה בסמוך ולאחר האירועים ולהחלטה לא לחקור מאוחר יותר?

קראו את הגרסה המורחבת של המאמר

קראו תרגום לערבית של תקציר חוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה