בחירות בצל מלחמה

בהיסטוריה הפוליטית של מדינת ישראל כבר אירע שבחירות נדחו בגין מלחמה. בהכרזת העצמאות נקבע כי השלטונות הנבחרים של המדינה והחוקה ייכונו לא יאוחר מ-1 באוקטובר 1948, אך בשל פריצת מלחמת השחרור לא היה אפשר לעמוד בלוח הזמנים שנקבע במגילת העצמאות, ובן גוריון הכריז כי אתגר המלחמה קודם לאתגר כינונם של מוסדות המדינה: 'לא נוכל, אולי, לקיים כל מצוות הדמוקרטיה, ולא נגשים כמה חוקים דמוקרטיים, בגלל הכורח העליון לנצח במלחמה על קיומנו ועל חירותנו הלאומית' (בן גוריון בנאום במועצת העם, 4 במאי 1948, מצוטט אצל מדינג, תשמ"ח: 72). מועצת המדינה הזמנית קבעה כי הבחירות לאספה המכוננת (לימים הכנסת הראשונה) ייערכו ב-25 בינואר 1949. אמנם בעת עריכת הבחירות קולות המלחמה טרם נדַמו לגמרי, אך כבר החלו השיחות על הפסקת האש ברודוס.

גם הבחירות לכנסת השמינית נדחו בשל מלחמת יום הכיפורים. הבחירות היו אמורות להיערך ב-30 באוקטובר 1973 אך פריצתה של מלחמה יום הכיפורים הובילה לדחיית הבחירות לסוף דצמבר באותה שנה. באותה העת לא הייתה בחוק יסוד הכנסת אפשרות להארכת כהונה, ולצורך דחיית הבחירות חוקקה הכנסת חוק מיוחד (חוק הבחירות לכנסת ולרשויות המקומיות תשל"ד-1973 [הוראת שעה]) והאריכה את תקופת כהונתה בחודשיים.

חוק יסוד הכנסת קובע כי תקופת כהונתה של הכנסת תהיה ארבע שנים (סעיף 9) אך מפרט נסיבות ודרכים שבהן אפשר לקצר את תקופת כהונתה (ראו 'דרכים רבות לפיזור הכנסת: על מה הן מעידות?'). בחוק נקבעו גם דרכים להארכת תקופת כהונתה של הכנסת. לפי סעיף 9א (א) (תיקון משנת 1992):

הכנסת לא תאריך את תקופת כהונתה אלא בחוק שנתקבל ברוב של שמונים חברי הכנסת ואם נתקיימו נסיבות מיוחדות המונעות עריכת בחירות בעיתן; תקופת ההארכה לא תעלה על הזמן המתחייב מהנסיבות האמורות; בחוק כאמור ייקבע מועד הבחירות.

חוק יסוד הכנסת קובע אפוא שני תנאים להארכת תקופת כהונתה של הכנסת, דהיינו לדחיית בחירות: התנאי האחד הוא שהחוק להארכת הכהונה יתקבל ברוב מיוחד של שמונים חברי כנסת והתנאי האחר הוא נסיבות מיוחדות. מטרתן של דרישות אלו לנסיבות מיוחדות (דוגמת מלחמה) ולרוב מיוחד היא למנוע מצב שבו גם במקרים שאינם יוצאי דופן תוכל הכנסת להאריך את תקופת כהונתה בלא מגבלות, ומניעה זו נדרשת כדי שלא ייפגע העיקרון הדמוקרטי של קיום בחירות מדי תקופת זמן שנקבעה מראש.

עם זאת, לא ברור אם סעיף זה תקף לנסיבות הפוליטיות הקיימות. כזכור, מועד הבחירות החדש נקבע לפי הכתוב בחוק יסוד הממשלה בעניין לוח הזמנים לאחר התפטרותו של ראש הממשלה ובעקבות כישלון הניסיון להרכיב ממשלה (ראו 'דרכים רבות לפיזור הכנסת: על מה הן מעידות?' ). במקרה זה הכנסת לא קיבלה חוק לפיזורה (הדורש רק רוב של 61), ותקופת כהונתה בכל מקרה קצרה מארבע שנים. לכן אחת האפשרויות היא שאם יהיה צורך בדחיית הבחירות די יהיה בקבלת חוק רגיל שבו ייקבע מועד הבחירות החדש. ואולם, לפי חוות דעת שפרסמה היועצת המשפטית של הכנסת אכן נדרשות נסיבות מיוחדות ורוב מיוחד של שמונים חברי כנסת כדי לדחות את הבחירות (לפי סעיף 9א [א] המצוטט לעיל). הדרישה לקונסנזוס רחב בכנסת חשובה גם כדי שההכרעה בעניין כה מהותי לדמוקרטיה כמו מועד הבחירות לא תושפע משיקולים מפלגתיים או אישיים צרים.

דחיית בחירות בשל מצב מלחמה אינה מצב שכיח בדמוקרטיות, אך בהיסטוריה ידועים כמה מקרים של תקופות ארוכות שלא נערכו בהן בחירות בשל מלחמה ומקרים אחרים שנערכו בהם בחירות בזמן מלחמה או סמוך לסיומה.

בהיסטוריה הפוליטית הבריטית בחירות שנערכות לאחר מלחמות ומושפעות מהלכי הרוח במלחמה נקראות 'בחירות חאקי' (Khaki elections). כאלה היו הבחירות ב-1900 בעת מלחמת הבורים השנייה, ובהם זכתה המפלגה השמרנית (לאחר מכן בבחירות 1906 היא הפסידה, בין השאר בשל התסכול מהמחיר שגבתה המלחמה). גם בסיומה של מלחמת העולם הראשונה (1918) נערכו בחירות, ובהן זכה מי שעמד בראש ממשלת הקואליציה בזמן המלחמה. בסיומה של מלחמת העולם השנייה (1945) נערכו בחירות בבריטניה, לאחר שבמשך עשר שנים לא התקיימו בחירות בשל המלחמה. באופן מפתיע בבחירות אלו הפסידו השמרנים בראשות צ'רצ'יל, מנהיגה של בריטניה בזמן המלחמה, ככל הנראה משום שסוגיות פנים של שיקום בריטניה אחרי המלחמה עמדו על הפרק ולא סוגיות של ביטחון לאומי.

נהוג לכנות גם את בחירות 1917 בקנדה 'בחירות חאקי' משום שהן נערכו בזמן הקרבות במלחמת העולם הראשונה, וקולותיהם של החיילים הם שהכריעו את הבחירות.

קיומן של בחירות בצל מלחמה אינו חזון נפוץ בדמוקרטיות, אולם בישראל, רוויַת המלחמות ומערכות הבחירות, הסמיכות בין מלחמה לבחירות אינה נדירה. עם זאת, בעבר נדרשה הכנסת רק פעם אחת לדחות את הבחירות בגין מלחמה (1973). הסמיכות של פריצתה של 'מלחמת עזה' וההחלטה על הקדמת הבחירות שהתקבלה עוד קודם לכן יוצרות נסיבות מיוחדות שבהן יהיה צורך להכריע אם לדחות את ההליך הדמוקרטי בשל המלחמה או לקיימו בצלה. ההכרעה הזאת אינה רק טכנית. מובן שלקיומן של בחירות בזמן מלחמה או סמוך לסיומה יש השלכות – המלחמה עשויה לחזק את כוחם של מועמדים ולהחליש אחרים וכך להשפיע על החלטות הבוחרים. נוסף על כך, מצב מלחמה גורר השעיה של הפוליטיקה היום-יומית ובתוך כך של מסעות הבחירות של המפלגות, והדבר מגביל את השיח הציבורי והפוליטי שבדרך כלל קודם לבחירות. המפלגות, הכנסת הנוכחית וממשלת המעבר המכהנת יצטרכו לתת את הדעת על ההשלכות של קיום ואי-קיום הבחירות במועדן, אך מן הראוי שגם הציבור ישמיע את דעתו בעניין.

בנדר, אריק, 'לדחיית הבחירות דרושה תמיכה של רוב הח"כים', nrg, 8.1.2009: http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/837/739.html

מדינג, פנחס, תשמ"ח. 'מוסדות השלטון בשנת העצמאות הראשונה', בתוך מרדכי נאור (עורך), שנה ראשונה לעצמאות: 1948–1949, ירושלים: יד יצחק בן-צבי: 69–86.

חוק יסוד: הכנסת