צמצום מספרם של המועמדים חידד את המטרה העיקרית של הבחירות במפלגות – המרוץ לבית הלבן – וכעת אפשר להפנות את תשומת הלב לנושאים העומדים לפי שעה במוקד הבחירות לנשיאות.
מדיניות חוץ
בין המועמדים הרפובליקנים אין הבדלים רבים בנושא מדיניות החוץ – כולם תומכים במדיניות שנקט הנשיא בוש בעירק.
במפלגה הדמוקרטית שני המועמדים מציגים עמדות שונות בתכלית זו מזו. קלינטון מציגה קו נצי קשוח בסוגיות חוץ וביטחון בהשוואה לאובמה. ב-2003 הצביעה קלינטון בעד היציאה למלחמה בעירק, ואילו אובמה מלכתחילה התנגד למהלך, והוא עדיין תומך בהסגה הדרגתית של הכוחות האמריקניים מעירק. קלינטון אף תמכה בקריאתו של הסנאט להגדיר את משמרות המהפכה האירניים 'ארגון טרור'. אובמה התנגד למהלך זה ואף הכריז כי ייזום פגישה של נציגים אירנים ואמריקנים רמי דרג.
כלכלה ופוליטיקה ירוקה
כל המועמדים הרפובליקנים תומכים במידה זו או אחרת בקיצוץ מסים ובצמצום ההוצאה הממשלתית. הקאבי מציג את העמדה הרדיקלית ביותר בסוגיה זו, והוא הצהיר כי ישאף לבטל את מס ההכנסה ולהנהיג מס קנייה אחיד בשיעור של 23%. מקיין מציג את היחס האוהד ביותר לסוגיות של איכות סביבה – הוא מכיר בסכנה של התחממות גלובלית, אך כמו רומני הוא הכריז כי על ארצות הברית לנקוט צעדים תקיפים בנושא רק אם מדינות אחרות (ובראשן סין והודו) ינקטו צעדים דומים.
בין המועמדים הדמוקרטיים אין הבדלים משמעותיים מבחינת עמדות כלכליות. שניהם דוגלים במתן סיוע למעמד הביניים, המתמודד בקושי עם עלות מחיה גוברת בצד קיפאון בשכר. קלינטון מביעה תמיכה מתונה בפיקוח הדוק יותר על פליטת גזי חממה; ואובמה מציג עמדה סביבתית יותר ושואף להקטין ב-80% את פליטת גזי החממה עד לשנת 2050. כמו כן הוא הכריז כי הוא רואה בארצות הברית כוח עולמי מוביל במאבק נגד ההתחממות הגלובלית וכי הוא ישקיע סכומי עתק במחקר ובפיתוח מקורות אנרגייה נקיים.
מתיחות בין-גזעית
ניצחונו של אובמה במרוץ הראשון שנערך במדינת איווה הביא לגל של תקוות שמערכת הבחירות המפלגתית לא תושפע מסוגיות גזע. לניצחונו במדינה 'לבנה' (בעלת ריכוז גבוה של אוכלוסייה לבנה) הייתה משמעות מורלית ומהותית חשובה, ולדעת רבים הוא העיד כי אמריקה בשלה למנהיג שחור וכי גזע אינו עוד גורם מכריע בשיקולי ההצבעה של הבוחרים (race is not an issue). אולם מאז הבחירות באיווה ניכר כי התקוות הללו התנפצו ואין הן עומדות במבחן המציאות: הניצחונות של קלינטון בקליפורניה, באריזונה ובנוואדה – מדינות בעלות ריכוז של אוכלוסייה לבנה והיספנית – ושל אובמה בדרום קרוליינה, באילינוי ובג'ורג'יה – בעלות אוכלוסייה שחורה גדולה – מעידים כי הגזע ממלא תפקיד לא מבוטל בעיצוב העדפותיהם של הבוחרים.
מרתקת במיוחד התופעה של הרתיעה העקיבה של ההיספנים – קבוצת הגזע בעלת שיעור הצמיחה המהיר ביותר היום בארצות הברית – ממועמדים אפרו-אמריקנים. המתיחות הפוליטית בין שתי קבוצות המיעוטים הגדולות הללו אינה חדשה: הקהילה האפרו-אמריקנית מאבדת מעוזים פוליטיים חשובים לטובת ההיספנים. לעומת זאת יחסם של נבחרי ציבור היספנים אל השחורים קורקטי, בלא כל רגשות אשם ולא מתוך מקום של התנצלות – שכן לא היה להם כל חלק בעוולות העבר (עבדות ודיכוי) מעשי ידיהם של הלבנים.
פרשנים רבים מעירים כי כבר זמן רב לא היו בחירות מקדימות כל כך צמודות ותחרותיות. במפלגה הרפובליקנית כבר ניכר שמקיין הצליח להבטיח את ניצחונו, בייחוד לאחר פרישתו של רומני. לעומת זאת במפלגה הדמוקרטית הכול עדיין פתוח, וייתכן כי יידרש עוד חודש ואף יותר עד להכרעה.
סדרת כתבות זו תמשיך לעקוב אחר ההתפתחויות במסע הבחירות ולעדכן.