מחקר מדיניות 13 - השסע היהודי-ערבי בישראל מאפיינים ואתגרים

הרדיקליזציה ההולכת וגוברת של מאבקם של האזרחים הערביים למען שוויון אזרחי ולאומי מצד אחד, והגברת חשיבות "הקול הערבי" בבחירות לכנסת מצד שני, יחד עם תהליכים חשובים במחקר ובחשיבה בישראל על ההיסטוריה של הסכסוך, יצרו שתי תגובות מנוגדות בקרב חלקים של הציבור היהודי:
1) הכרה בעוולות שנעשו לפלסטינים, כולל הערבים הפלסטינים בישראל, התומכת בהענקת יתר לגיטימציה לתביעותיהם הן כפרטים והן כקולקטיב לאומי.
2) הגברת החשש מהציבור הערבי ומידת "נאמנותו" למדינה, דבר הבא לידי ביטוי מובהק בסיסמא שאין לממשלת רבין "רוב יהודי" ובקריאות לאמץ הסדרים שמטרתם עיקור הקול הערבי בסוגיות מדיניות.

מטרתו של חיבור זה תיאורטית בעיקרה: זיהוי ומיפוי הסוגיות המרכזיות המפלגות את היהודים והערבים אזרחי המדינה. זאת, על מנת שמיפוי זה יוכל לעמוד ברקע דיון מושכל בדרך בה ראוי לטפל בשסע היהודי-ערבי בישראל. את מאפייני המחלוקות בהווה ניתן, לדעתנו, לחלק לשתי קבוצות עיקריות, אך קשורות:
1) בין הקבוצות קיימת מחלוקת חריפה על זהותה ויעודה של מדינת ישראל
2) ברמת ההסדרים הפוליטיים והחברתיים ישנם פערים משמעותיים במישורים הסוציו-כלכליים והעצמה הפוליטית בין יהודים לערבים בישראל.

בשנים האחרונות נעשתה עבודה חשובה ורבה על יחסי יהודים וערבים בישראל, וחיבור זה לא יכול היה להיכתב בלי להסתמך עליה ועל ממצאיה. כאמור, מטרתנו כאן איננה לנקוט עמדה בסוגיות החשובות הרבות העומדות על הפרק, אלא לספק שלד של ניתוח וסקירה עדכניים לסוגיות הפוליטיות והאידיאולוגיות העומדות בבסיס המחלוקת בין שני הצדדים, תוך מתן נתונים השוואתיים מרוכזים ומעודכנים על פערים הסוציו-כלכליים בין יהודים לערבים מאז הקמת המדינה ועד היום.

במאמר זה נשתמש בביטויים "האזרחים הערביים", "המיעוט הערבי" ו"המיעוט הפלסטיני" בישראל כשווי משמעות. על המשמעות של המושגים הללו נעמוד בחלק הדן בעניין זהותם הקולקטיבית של האזרחים הערביים בישראל.

 קיים גם בערבית