במאי 2002 נערכו בהולנד בחירות כלליות (ראה פרלמנט 36) שבעקבותיהן הודחה מפלגת העבודה ההולנדית (PvdA) מהשלטון, והוקמה קואליציה בעלת גוון פוליטי ימני-שמרני. את הקואליציה הובילו הדמוקרטים-נוצרים (CDA), ושתי שותפותיה היו הליברלים (VVD) ורשימת פים פורטוין (LPF) – רשימת ימין קיצוני – שהגיעה להישג מרשים על אף רציחתו של מנהיגהּ, כחודש לפני הבחירות.
הקואליציה החזיקה מעמד תקופה קצרצרה של 87 ימים בלבד והתמוטטה באוקטובר, עם התפטרותו של ראש הממשלה המכהן יאן פיטר בלקננדה. הסיבה לנפילת הקואליציה הייתה נעוצה בחוסר היציבות הפנימית של רשימת פים פורטוין. מפלגה זו, שזכתה להצלחה רבה בבחירות 2002, נכנסה בעקבות רציחתו של מנהיגה לתוהו ובוהו פנימי. בהעדר דבק מלכד בדמות מנהיג כאריזמטי מקובל ומוכר, התפרקה המפלגה לגורמים ולא יכולה לספק תמיכה יציבה לממשלה החדשה.
בעקבות התפרקות הקואליציה קרא ראש הממשלה בלקננדה לבחירות כלליות חדשות שנערכו ב-22 בינואר 2003.
הבחירות הפעם היו צמודות ביותר והדגימו עד כמה הפכפכה היא דעת הקהל. רק שמונה חודשים עברו מאז הבחירות הקודמות, אך הפעם כבר לא היוותה רשימת פים פורטוין משיכה לציבור והתמיכה בה צנחה לכ- 6% בלבד מכלל הקולות. תמיכה זו מעניקה לה 8 מושבים בפרלמנט החדש, בהשוואה ל-26 מושבים בזה היוצא. כפי שעולה מן הטבלה, כל המפלגות הגדולות הרוויחו מקריסתה האלקטורלית של ה-LPF.
מפלגת העבודה ההולנדית, אשר נראתה רק לפני זמן קצר בשיא השפל התאוששה במהירות וכמעט הכפילה את שיעור מושביה מ-23 ל-42. היא הייתה מאד קרובה לזכות בבחירות, אך ראש הממשלה המכהן ומפלגתו הצליחו לזכות ב-44 מושבים ולקבל את האשראי להרכיב ממשלה חדשה.
לוח: תוצאות הבחירות לבית התחתון ההולנדי, 22 בינואר 2003
| מפלגה |
אחוזי תמיכה |
בהשוואה לבחירות הקודמות |
מספר מושבים בפרלמנט החדש |
בהשוואה לפרלמנט הקודם |
| המפלגה הנוצרית-דמוקרטית (CDA) |
28.6% |
0.7%+ |
44 |
1+ |
| מפלגת העבודה (PvdA) |
27.3% |
12.2%+ |
42 |
19+ |
| הליברלים (VVD) |
17.9% |
2.5%+ |
28 |
4+ |
| רשימת פים פורטאן (LPF) |
5.7% |
11.3%- |
8 |
18- |
| המפלגה הסוציאליסטית (SP) |
6.3% |
0.4%+ |
9 |
ללא שינוי |
| הירוקים (GL) |
5.1% |
1.9%- |
8 |
2- |
| דמוקרטים 66 (D66) |
4.1% |
1.0%- |
6 |
1- |
| אחרים |
|
|
5 |
3- |
התוצאות הצמודות של הבחירות מקשים על הרכבתה של קואליציה. אין פלא כי נכון לשעת כתיבת שורות אלה, כחודשיים לאחר הבחירות, עדיין לא כוננה ממשלה חדשה. ראש הממשלה בלקננדה הודיע כי הוא יעשה מאמצים שלא לכלול בממשלתו החדשה את ה-LPF, לאור הניסיון המר שהיה לו בישיבה משותפת עימם. עם הליברלים, שותפים טבעיים של ה-CDA, לא תהיה בעיה להגיע להסכמה, אך עדיין לא יהיה לשתי המפלגות רוב פרלמנטרי ולכן יאלץ בלקננדה לחפש שותפה נוספת. שיתוף פעולה עם מפלגת העבודה יעניק לבלקננדה רוב יציב אך המגעים הקואליציוניים בין שתי המפלגות נתקלים בקשיים רבים, בעיקר בגלל חילוקי דעות סביב מדיניות חינוך, בריאות והעמדה ביחס למלחמה בעיראק.