מאת: תהילה שוורץ אלטשולר
לאינטרנט, בייחוד ביישום הגרפי שלו המוכר כ–www, יש השפעה ניכרת על כל רובדי החברה, הכלכלה, התרבות והממשל. במיוחד אמור הדבר בעשור השני של עיתונות מקוונת בעולם בכלל ולקראת סיומו של העשור הראשון של העיתונות המקוונת בישראל בפרט. בשנת 2004 נמנו כ–3 מיליון גולשים בני 13 ומעלה, ושלושה מתוך ארבעה מהם (72.8%) נחשפו לעיתון מקוון כלשהו (ראו לוח 1), ולפי אומדנים אחדים עלה המספר כעבור שנתיים ל–3.7 מיליון. סביר להניח שמספר זה מתעדכן מדי יום ביומו וכלפי מעלה.
דומה שזהו זמן מתאים להערכה כיצד ובאילו היבטים משפיעה עיתונות האינטרנט על הפרופסיה העיתונאית ועל התרבות העיתונאית, מהם דפוסי העיתונות שהתפתחו עד כה ברשת, כיצד באים המאפיינים הייחודיים של המדיום המקוון לידי ביטוי בעיתונות המקוונת, האם מדובר בזן חדש ומובחן מן הזנים הקיימים של עיתונאות ושל עיתונאים, ומהי השפעתה של העיתונות המקוונת על השיח הציבורי, על הדמוקרטיה ועל תפיסות חדשות של תרבות ותרבות עיתונאית. שאלות אלו ואחרות יידונו בקובץ בין–תחומי זה, המשלב מחקרים מתחומי התקשורת, המשפט, מדע המדינה והמדיניות.
כבסיס משותף לדיון אפשר לומר שהאינטרנט משפיע על העיתונות בארבע דרכים עיקריות. הדרך האחת היא חדירת כלים מקוונים אל תוך חדר החדשות המסורתי ותהליכי ההפקה ואיסוף המידע, כגון השימוש במאגרי מידע ובמנועי חיפוש. הדרך השנייה היא יצירתה של עיתונות מקוונת כמדיום העומד בפני עצמו ובזכות עצמו, בעל מאפיינים ייחודיים ומשקף תרבות פרופסיונלית ייחודית. הדרך השלישית היא שינויים במפת התקשורת והתמודדות אמצעי התקשורת המסורתיים עם המדיום החדש, עם מאפייניו ועם השלכותיו. הדרך הרביעית היא השפעת העיתונות המקוונת על הרגלי החשיפה, על תקצוב הפנאי ועל חלוקתו מחדש בין אמצעי התקשורת, ותיקים וחדשים כאחד.
בשנים האחרונות מכונה המתחם הערטילאי שבתוכו מתנהלת פעילות הביטוי במשטר דמוקרטי 'השיח הציבורי'. לו הייתה בידינו מצלמה (דיגיטלית כמובן) שתאפשר לנו להקפיא תמונת מצב עכשווית של מרחב השיח הציבורי ולהשוותה לתמונה לפני חמש או עשר שנים, היינו מגלים הבדלים ניכרים; כמעט שינוי סדרי עולם. מאות אתרים וערוצים מועברים באמצעות כבל אחד אל מכשיר הטלוויזיה, המחשב, הטלפון הסלולרי, והם מאפשרים זירות ממוקדות לקהלים קטנים.
כאמור, האינטרנט נתפס כמדיום ללא מגבלות זמן ומקום, ללא עלות רכישה של תדר או זיכיון, ללא עלויות הדפסה, ללא שינוע וללא קמעונאות. הרשת היא גלובלית, אינטראקטיבית, וכל אחד יכול להשתתף בה באופן שווה. טכנולוגיית התקשורת נעשית מרובת שכבות, מרובת מקורות ולא בשליטתם של מיקרופונים אחדים הדוברים אל ההמונים. בכך היא נושאת בשורת שינוי בייחוד ביחס לעולם שבו רק מעט תאגידי ענק שולטים במרבית הבמות המיועדות לקיום השיח הציבורי.
ואכן, פיתוחים טכנולוגיים מאפשרים הרחבה והעמקה של דרכי מסירת מידע והתבטאות: הדואר האלקטרוני, הקישורים (היפר–לינקים) בין דפי הרשת, תכנות חילופי הקבצים ושיתוף הקבצים. 'תכנות חברתיות' כמו אלה המאפשרות חדרי צ'ט ופורומים, תכנות מבוססות קוד פתוח, אנציקלופדיות 'ציבוריות' דוגמת Wikipedia או פרויקט תרבותי של העלאת ספרות יפה לרשת, כמו פרויקט Gutenberg, הבלוגים - כל אלה מובילים לגשם של תחזיות אופטימיות לשינוי מהיר של מרחב הביטוי הציבורי, לביטול תפקידי התיווך המסורתיים ולהשתתפות, הנאה ותרומה של כל פרט ופרט בהתאם למאווייו וליכולותיו.
דווקא אותם סוגי תוכן שלא הצליחו לחדור אל המרחב הציבורי בשל חוסר הכדאיות הכלכלית שלהם (תכנים חינוכיים, לימודיים, אקדמיים, תכנים הפונים לקבוצות מיעוט) יוכלו למצוא ביטוי במרחב המקוון. במובן זה הטכנולוגיה פועלת ככוח מתקן לכשלים המוכרים ביחס לשיח הציבורי מאז תחילת שנות השמונים של המאה הקודמת (ריכוזיות, בעלות צולבת, התמסחרות והומוגניזציה), והיא מעודדת חלופות לעיתון המודפס והמקוון.
אולם יש לזכור כי גם באינטרנט עשויים להיווצר צווארי בקבוק של מידע המאיימים על השיח הציבורי. הפצת המידע ברשת מחייבת שימוש במנועי חיפוש. האלגוריתם המשמש לצורך החיפוש מגדיר את מרחב הבחירה העומד לפני הגולש, כאשר הוא מבקש לאתר מידע חדש. מיצוב תוצאות בהתאם לשיקולים כלכליים עשוי להשפיע על כיווני הגלישה. יתרה מזו: גם היום, כדי ליצור אתר אמין, מעניין, מתחדש ומגוון, נדרשת טבעת של אמצעי מימון וסבסוד. כתוצאה מכך האתרים הזוכים למרב הכניסות והקישורים הם אתרים גדולים, ממוסדים, אשר בדרך כלל משתייכים לתאגידי התקשורת המוכרים מן העולם הישן וכפופים לאותו מערך הגבלות כלכליות. במאבק המתנהל על דמותו של המרחב הציבורי מנסים השליטים הישנים לשמר את שליטתם באמצעים שונים, כגון מלחמה בשיתוף הקבצים באמצעות דיני זכויות היוצרים, רכישת חברות המספקות שירותי גישה לרשת, אתרים חברתיים דוגמת myspace.com וכיוצא באלה. הטכנולוגיה מאפשרת הזדמנות לצמיחה חופשית ועצמאית של מקורות ביטוי חדשים שכמוהם לא ידעה האנושות מעולם. מנגד, השתלטות תאגידים מכוּוני רווח על עצם יצירת הטכנולוגיה ועל התכנים המועברים ברשת יכולה להפוך את הרשת לסופרמרקט ענקי שתרומתו לשיח הציבורי שולית; לעוד מאותו הדבר.
התמורה המתחוללת בעיתונות המקוונת מאתגרת גם את סדרי הפיקוח והמעורבות השלטונית הקיימת בתפקודם ובפעילותם של אמצעי התקשורת. האופי האנרכיסטי של האינטרנט מציב אתגר בפני המערכות המדינתיות בכמה היבטים משפטיים, החל בהסדרת הסחר האלקטרוני וכלה בפיקוח על מסרים פורנוגרפיים או טרוריסטיים. ככל שהדברים אמורים באמצעי התקשורת המקוונים, ניכר הצורך בהתאמת הסדרי פיקוח קיימים, כגון צנזורה צבאית או דיני לשון הרע והגנת הפרטיות, למציאות התקשורתית החדשה, ולחלופין - ניסוח מחדש של הסדרי פיקוח כאלה. נוסף על כך מתעוררת השאלה באיזו מידה ראוי לעדכן את הסדרי תקרות הבעלות על אמצעי תקשורת מסורתיים או לשנות הסדרים מבניים, כגון דיני התחרות, בשל המדיום החדש.