מרדכי קרמינצר, מיכאל בירנהק
מרדכי קרמניצר: האם יש מקום להחיל את כללי האתיקה על עיתונים מקוונים? התשובה על שאלה הזאת פשוטה למדי: כן.
קודם כול כדאי לציין את העובדות: לפני כשנתיים וחצי מינתה מועצת העיתונות ועדה בראשות ד"ר ניצה שפירא–ליבאי לבחון את השאלה הזאת. לפני כשנתיים הגישה הוועדה דין וחשבון, ובו המליצה להחיל את כללי האתיקה העיתונאית על עיתונים מקוונים. ואכן, מועצת העיתונות החליטה לתקן את תקנון העיתונות ברוח זו. (הגילוי הנאות מחייב אותי לציין שכיהנתי באותה עת כנשיא המועצה.)
המועצה נמנעה מהגדרת 'עיתון מקוון', ולא בכדי. הסיבות לכך הן שעשויה להיות מחלוקת על ההגדרה, ההתפתחות דינמית מאוד והשינויים מהירים. עם זאת אינני מוציא מכלל אפשרות שלאחר צבירת ניסיון יהיה אפשר לגבש הגדרה, או לפחות לקבוע מקרי קצה. אני מתקשה להשתכנע מן הטיעון שטקסט באינטרנט הנראה ונקרא ונשמע ופועל כמו 'עיתון', דהיינו כטקסט שיש לו מערכת ובקרה וסינון, יהיה משוחרר מכללי האתיקה החלים על העיתונות. קשה לי מאוד לקבל הצדקה לטיעון זה, הצדקה שיסודה בטכנולוגיה האחרת ובהבדלים המסוימים בין עיתון כתוב או בין מדיה אלקטרונית אחרת לבין עיתון מקוון. אף לא אחד מן ההבדלים הללו יש בכוחו לגרום לנו להסיק שכללי האתיקה אינם צריכים לחול על עיתון מקוון. אמנם אני מסכים שככל שאנחנו מתרחקים מן הדגם של 'עיתון', אנו מגיעים לאתרים שאינם פועלים כמו 'עיתון', אלא הם מזרימים כל מידע המגיע אליהם בלי הבחנה וסינון; על כן יכולה להישאל לגביהם השאלה אם הם אכן 'עיתון'. באשר לי, אם הם אכן פועלים באופן זה, אני נוטה להגיד שהם אינם 'עיתון'.
עם זאת אני סבור שמבחינת הכוונה של האנשים המפעילים את העיתון המקוון מול הציבור ומבחינת הציפיות של הציבור מן העיתון המקוון, יש דמיון גדול מאוד בין העיתון המקוון לבין כלי התקשורת הרגיל. אם אנחנו תוהים על הערכים שאנחנו מצפים מתקשורת, כגון דיווח אמין על המציאות, על ההתרחשויות ועל הדעות בנושאים שבסדר היום - דיווח שהוא אמצעי חיוני הן מבחינה תרבותית הן מבחינה דמוקרטית - ואם אנחנו שואלים איפה יש סיכוי טוב לקבל דיווח שכזה - בכלי הכפוף לכללי האתיקה או בכלי שאיננו כפוף לכללי האתיקה - תשובה היא שברור למדי שיש סיכוי טוב יותר לקבל את המוצר הזה (הדיווח האמין) מגורם הכפוף לכללי האתיקה. הוא הדין בכללי האתיקה, שנועדו להגן על הפרטיות ועל השם הטוב מפני פגיעות לא מוצדקות. אין אפוא סיבה טובה שכללי האתיקה לא יחולו על 'העיתון המקוון', הן מבחינת ההשפעה של הכלי הזה על הציבור הן מבחינת ההשפעה הצפויה של כללי האתיקה. כללי האתיקה נחוצים כדי שהעיתון המקוון ימלא את תפקידו החברתי.
צריך גם להביא בחשבון שאם אתה קובע שכללי האתיקה לא יחולו על עיתונים מקוונים, צפויה להיות לקביעה זו השפעה מרחיקת לכת על כלי התקשורת הקיימים. שהרי אם יש מגזר תקשורתי שאיננו חייב לבדוק שום דבר לפני שהוא מפרסם אותו, ובה בעת הוא נהנה מאותו מעמד של 'עיתון' ומיחס שמעניקים ל'עיתון' (כאילו יש בקרה, ויש מערכת, ויש סינון), יש למגזר זה לכאורה יתרון על מגזרים אחרים החייבים בציות לכללי האתיקה, וממילא נפגמת התחרות בתנאים שווים. זאת ועוד: יש סכנה שגם כלי התקשורת האחרים יתיישרו לפי הסטנדרט הנמוך הזה, ואף לא אחד מהם יבדוק את המידע לפני פרסומו. אשר על כן אורבת פה סכנת הידרדרות. אמנם המצב כבר מדורדר, ואמנם איננו קרובים אפילו לשיח ראוי לשמו, ואולם אפשר להידרדר עוד אפילו מן המצב הגרוע היום. זאת ועוד: אם המגמה היא שלאורך זמן העיתונות המקוונת תחליף את העיתונות הרגילה, ויתור על האתיקה בעיתונות המקוונת הוא מוחלט עליה.
אני משוכנע שעיתונאים בעיתונים מקוונים רוצים ליהנות מן החיסיון העיתונאי. קשה לראות כיצד ניתן לפעול בלי חיסיון עיתונאי. לא ברור כיצד ניתן לתבוע חיסיון עיתונאי ללא נכונות לקבל את תחולתם של כללי האתיקה. כלומר אי–אפשר ליהנות מן הדבש ולהיות משוחררים מן העוקץ, מן המגבלות.
מלבד השיקולים האלה יש שיקול כבד משקל נוסף: אמנם העיתונים המקוונים אינם עומדים לעצמם, אלא הם חלק מן התקשורת בכללה; אבל אחת הסיבות לכך שצריך אתיקה בעיתון המקוון היא למנוע מן המחוקק להיכנס להסדרה של התחום האתי. אנחנו רוצים שהמחוקק לא יהיה בזירה הזאת, משום שאנו חוששים שההגדרה שלו תהיה לוקה במשוא פנים לטובת הכוחות השליטים הפוליטיים, לטובת האינטרסים שלהם. הפקרות בתחום האתי היא הזמנה ברורה למחוקק להיכנס לתחום זה. ההנחה שהייתה קיימת בתקשורת כאילו יש לתקשורת כוח גדול דיו למנוע מן המחוקק את הכניסה הזאת, איננה תקפה עוד היום. לדעתי מחסום זה נשבר בכנסת הקודמת כמה וכמה פעמים מול התנגדות של כלי התקשורת. הואיל והוא כבר נשבר, הוא עלול להישבר גם בעתיד. לכן גם מבחינת ההגנה על חופש הביטוי יש אינטרס למנוע הפקרות בתחום האתי. מקובל עליי שבהקשרים שונים נדרשת התאמה של כללי האתיקה לאופי המיוחד של המדיה האינטרנטית. יהיה זה תפקידה של מועצת העיתונות -באמצעות מוסדותיה - לספק מענה אתי הולם ותואם לפעולת התקשורת המקוונת. עוד אעיר כי אני מסכים לטענה שקיומם של כללי אתיקה אין פירושו שיש אתיקה בפועל.
שאלה חשובה וגדולה אחרת, הראויה לדיון אחר, היא כיצד מקדמים ומשפרים את מצב האתיקה בתקשורת הישראלית בכללותה, בלי להוציא מן הכלל הזה את התקשורת המקוונת. לתפיסתי, אתיקה היא הרבה פחות ממה שאנשים חושבים. האתיקה העיתונאית אינה אלא אמצעי לנקוט שלושה היגדים. ההיגד האחד הוא 'אופס, טעית' או 'טעית בהפעלת שיקול הדעת המקצועי שלך'. ההיגד השני הוא 'אוי'. וההיגד השלישי הוא 'תתבייש לך'. זו האתיקה, והיא מציעה סטנדרטים המאפשרים לנו לעמוד מאחורי כל אחד ואחד מן ההיגדים הללו. אין בכך שום דבר מעבר לזה: אין לאתיקה כיתות יורים, גרדומים או בתי כליאה. האתיקה איננה אלא סוג של גינוי בכמה רמות של סימן קריאה. זה הכול.
שאלה אחרת, שבוודאי מיכאל יתייחס אליה, אקדים עליה מילה. וזו השאלה: מכוח מה לוקח לעצמו גוף כלשהו סמכות להטיל את כללי האתיקה על אמצעי תקשורת שאינם מוכנים להצטרף מרצונם למשחק? הרי חלק מן היופי במשחק האתיקה העיתונאית הוא המשחק הוולונטרי, הלא ממסדי, הבנוי במידה מכרעת על רצונם של המשתתפים בו. והנה, באה מועצת העיתונות ונטלה לעצמה את הסמכות, לאו דווקא בקשר לעיתונות המקוונת, אלא גם בהחלטות קודמות ארוכות שנים. המועצה קבעה: 'אנחנו מטילים כללי אתיקה גם על מי שאינם מצטרפים באופן רצוני'. זה דברה של המועצה גם לגבי העיתונים המקוונים. אני חושב שהדבר הכרחי. אם אי–אפשר לנקוט אותו, תתחולל אותה הידרדרות שציינתי קודם. אם אתה מאפשר את קיומם של איים שבהם פלוני עושה שבת לעצמו ואומר 'פוס, אני לא משחק', הסכנה היא שתסחף את כולם לסטנדרט הנמוך או חלילה להיעדר סטנדרטים. ואם באמת מדובר בכללים מינימליסטיים ששיקולים כגון הגינות ומילוי הפונקצייה העיתונאית מכתיבים אותם, אי–אפשר לקבל את טרונייתו של מי שמבקש להשתחרר מהם כלפי מי שאומרים לו 'כדי להבטיח את שמירת האתיקה בכלל הגופים, אנו מפעילים את הכללים האלה גם עליך'. אין הצדקה לשלול מהפרופסיה העיתונאית את כוח הגינוי שלה לשם שמירה על סטנדרטים מקצועיים ואתיים.
זאת ועוד: אין כאן ביטוי אמתי של הפעלת כוח. יהיו שיציעו לראות את הפולמוס בדבר החלת כללי האתיקה העיתונאית לא כוויכוח עקרוני, תאורטי, ערכי, אלא כמאבק כוחות בין העיתונות המסורתית הישנה, המגִנה על המוסר שלה, על המעוז שלה, לבין העיתונות החדשה. לא אלה הם פני הדברים במהלך הישראלי. מי שיבדוק את המהלך הישראלי יראה שמי שיזם אותו, הניע אותו, הוביל אותו, היו נציגי הציבור במועצת העיתונות. בלעדי נציגים אלה, שאינם ברשימת מקבלי המשכורות של כלי התקשורת בישראל, לא היה מהלך זה בא לעולם. השיקולים שביסוד המהלך הם שיקולים של ראויות ציבורית, ולא שיקולי כוח.
באילו נסיבות הייתי מסכים לחזור בי ממה שאמרתי? אם הייתי משתכנע שיש באינטרנט פוטנציאל אמתי לתקשורת משוחררת מן הקונסנזוס הפוליטי והחברתי ושכללי האתיקה הם מכשול בפניו של פוטנציאל כזה. אני מייחס חשיבות גדולה מאוד לתקשורת משוחררת, וברור שקשה לה מאוד להתקיים בכלים הקיימים, שכן הדבר מחייב חשיבה יצירתית ומוכנות להשתחרר מכל מיני מוסכמות. צריכים להתקיים שני תנאים: האחד הוא שיש סיכוי להתפתחות כזו; אמנם מדברים ששמענו פה ניכר כי העדויות הולכות לכיוונים שונים, ואי–אפשר לומר שאין לכך סיכוי. והשני הוא ששחרור מכללי האתיקה הוא תרומה להתפתחות כזו. אם אשתכנע ששחרור מכללי האתיקה יתרום לתקשורת חתרנית נגד הקונסנזוס, ייתכן שכדאי לשלם את המחיר. אלא שאני מתקשה לראות את הקשר בין התפרעות בתחום האתי לבין חתירה נגד הקונסנזוס. יש מינימום מוסרי שחייב להישמר גם בתחום התקשורתי–המחתרתי. אפילו במאה העשרים ואחת אין להיכנע לרלטיביזם מוסרי גמור.