הרב מנחם פרומן נולד ב–1945 במושב כפר חסידים שליד חיפה. הוא גדל במשפחה של חסידי גור שהפכה לחילונית. בצעירותו למד בתיכון הריאלי בחיפה ושירת בצבא בגרעין נח"ל חילוני. לימים התקרב מחדש לעולם הדתי באמצעות ישיבת מרכז הרב, ולאחר מכן למד גם בישיבת הכותל ובישיבת הר עציון. הוא למד פילוסופיה יהודית וכללית לתואר ראשון באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנים 1976–1979 כיהן כרב קיבוץ מגדל עוז שבגוש עציון, ומשנת 1979 הוא מכהן כרב היישוב תקוע — יישוב משותף לדתיים ולחילונים בקצהו המזרחי של גוש עציון, ליד ההרודיון.
הרב פרומן נודע בכינוי 'מתנחל פוסט–ציוני' — מאמין גדול בהתיישבות בכל חלקי הארץ, אך ללא תביעה לריבונות ישראלית באזורי יש"ע. הוא מדגיש בתפיסתו שהערכים האנושיים הראשוניים — קשר לאדמה, קשר בין בני אדם וקשר בינם לבין אלוהים — חשובים ממסגרות ממסדיות כמו מדינה. מתוך כך הוא יוצר קשרים עמוקים עם אנשי דת מוסלמים, עם פלסטינים ועם ערביי ישראל, והוא זוכה לכבוד רב מהם. ולראיה, הוא היה היהודי היחיד שספד להרוגי הפיגוע שעשה המחבל עדן–נתן זאדה בשפרעם באוגוסט 2005.
הרב פרומן הסכים להתראיין למחקר זה. בריאיון הוא מבהיר כי הדמוקרטיה היא בעיניו רק 'כלי', וחשובים ממנה הם התכנים, דהיינו הערכים האנושיים. הוא מדגים זאת בקביעה שרצח הוא מעשה נורא בגלל נטילת חיי אדם ולא בשל העברה על החוק הגלומה בו. באותה מידה שהוא רואה סכנה בהשתלטות המסגרת על התוכן בחיים האזרחיים–דמוקרטיים, הוא רואה סכנה בחיים הדתיים עצמם — בהשתלטות ההלכה על הרוח הדתית. באשר להתנגשויות בין שתי המערכות — התורנית וההומניסטית–אנושית — יש לדעתו לבחון כל מקרה לגופו ולהכריע לפי השאלה איזה ערך הוא הפגוע ביותר בהשוואה לערכים אחרים באותה התנגשות. על אף היותו אדם דתי הוא אינו קובע מראש שבכל התנגשות כזו ההלכה היא המכרעת.
באשר למעמד הלא יהודים: הוא אינו רואה בעניין זה סוגיה דמוקרטית או סוגיה של התנגשות הדמוקרטיה בתורה, שבה הוא כביכול אמור לוותר על עקרונות תורניים 'למען הדמוקרטיה'. לדעתו מדובר בסוגיה תורנית מובהקת: בחברה דתית אידאלית, שהכול בה שומרי מצוות, היה צורך לפתח לעומק את המונח 'גר תושב', גם על ידי מתן זכויות שוות ללא יהודים. למציאות ימינו הוא מציע כיווּן מחשבה שהוא מכנה 'המדינה האנושית': להקים בין הים לירדן שתי מדינות — מדינה ליהודים ומדינה לערבים — ושתיהן תשכונה על כל הארץ, ללא גבולות ביניהן, ותהיינה ישויות תרבותיות ולא מדיניות.
גם מעמד הנשים אינו נראה לרב פרומן סוגיה דמוקרטית או סוגיה שיש בה מתח בין תורה לבין דמוקרטיה ושבה התורה 'צריכה לוותר' לדמוקרטיה. לדעתו זו סוגיה תורנית פנימית. עוד הוא סבור שבתפיסה תורנית אידאלית נשים תזכינה לכבוד ולמעמד גדול בהרבה מאלה שיש להן בתפיסה המערבית השלטת, אם כי הוא אינו מפרט.