פרק שני: פרשת האי היווני

פרשת האי היווני היא אחת הפרשיות המפורסמות ביותר שנקשרו בשמו של אריאל שרון בסוף שנות התשעים ותחילת שנות האלפיים. בפרשה זו החליט היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, בניגוד לדעתה של פרקליטת המדינה עדנה ארבל, כי אין תשתית ראייתית להגשת כתב אישום נגד ראש הממשלה אריאל שרון בגין קבלת שוחד מדוד אפל.[54] רום תפקידו של אריאל שרון, אז ראש הממשלה, הסערה התקשורתית סביב המאבק שהתחולל בין פרקליטת המדינה ובין היועץ המשפטי לממשלה, החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה, פסק הדין של בית המשפט הגבוה לצדק,[55] ולבסוף הקישור שנערך בקרב חלקים בציבור בין פרשה זו ובין החלטתו של שרון בנוגע להתנתקות — כל אלה חברו יחד להפיכת פרשת האי היווני לאחת מפרשיות השחיתות המתוקשרות ביותר בשנים אלה.

נקדים ונאמר כי לדעתנו כאשר בוחנים את העובדות בכללותן, הן מבססות תשתית של כתב אישום עקב מערכת היחסים שנרקמה בין אפל לשרון והייתה מסוג של 'תן וקח'. אין חולק כי אפל ושרון עזרו זה לזה. אפל העסיק את בנו של שרון ובאופן כללי סייע לו ככל אשר יכול. שרון מצדו לא נותר חייב. מן העובדות עולה ששרון ניסה להשפיע למען אפל בכל מקום שיכול: בהשתתפות בארוחות ערב אצל אפל, שתכליתה להציג את המארח כבעל השפעה וכוח בשלטון; בהפעלת לחצים למענו במסגרת תפקידיו; ובקידום תכניות ששירתו את האינטרסים שלו. לדעתנו כאשר מדובר בעובד ציבור שנושא תפקידים בעלי 'נראות' ציבורית, מערכת יחסים כזאת אינה תמימה. אנו סבורים שראיות אלה מבססות תשתית לכתב אישום, ולפיו אפל סייע לשרון כדי ששרון יהא חייב לו — בבחינת 'שלח לחמך על פני המים' — ובבוא היום ינסה להשפיע למען אפל בכל מקום שיתאפשר. ומכיוון ששרון היה עובד ציבור, הרי עצם העובדה שהבין שסיועו של אפל בהעסקת בנו או בכל טובת הנאה אחרת, כדי ששרון ישפיע לטובתו במסגרת תפקידו או מתוך זיקה לתפקידו, מבססת תשתית לעברת שוחד.

בחלקו הראשון של פרק זה נבחן את החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, בכל הנוגע לפרשת האי היווני. בחלק השני נעמוד על הכשלים שחלו בהצגת המסד העובדתי שהציג, על הכשלים במסקנותיו העובדתיות, ונבחן מה ניתן ללמוד מתוך כל אלה. בחלקו השלישי של הפרק נציג את פסיקת בג"ץ בעניין העתירות שהוגשו נגד החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה שלא להגיש כתבי אישום, ובחלק הרביעי נציג ביקורת על פסק דין זה. בהקשר זה נטען כי היה מקום לבחון לעומק רב יותר את רף הראיות שאליו נדרש היועץ המשפטי לממשלה, בעיקר כפי שהוא בא לביטוי ביחסו לגרסת שרון, וכי היה מקום להוציא צו על תנאי ולאפשר לעותרים לעיין במסמך סיכום הראיות.

השאלה המשפטית שעמדה בלב החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז בעניין אריאל שרון וגלעד שרון בפרשת האי היווני וקרקעות אפל מיום 15 ביוני 2004[56]  הייתה אם יש די ראיות כדי להעמיד לדין את שרון ואת בנו גלעד (כמתווך או כמבצע בצוותא) בגין קבלת שוחד מאפל.

לשם כך בחן היועץ המשפטי לממשלה אם נתן אפל מתת לשרון כדי לקבל תמורה שקשורה בתפקידיו של שרון, או בלשון חוק העונשין, התשל"ז-1977: 'בעד פעולה הקשורה בתפקידו',[57] ואם שרון ידע על כך. היועץ המשפטי לממשלה הזכיר שקיומה של תמורה אינה רכיב הכרחי להתגבשות עברת השוחד, אבל בלעדיה יהיה 'קושי ראייתי' להוכיח עברה כזאת, ובעיקר את 'היסוד הנפשי'.[58] על כן בחן גם אם השיב שרון תמורה לאפל וכן את היסוד הנפשי הנדרש לשם הרשעה בעברה כזאת.
לאחר שהציג היועץ המשפטי לממשלה את מהלך החקירה והדיונים בקרב רשויות אכיפת החוק, הציג את עמדתו בנוגע למבחן דיות הראיות בהקשר של ראש הממשלה ובנוגע לעברת השוחד באופן כללי. בשלב זה הוא נפנה להציג את החשדות נגד שרון. את החשדות הציג היועץ המשפטי לממשלה באופן אנליטי — על פי יסודות עברת השוחד (ולא באופן כרונולוגי, על פי סדר האירועים). ראשית הוא הבהיר ששרון היה 'עובד ציבור' בכל התקופה שבנדון, ולאחר מכן בחן, על פי הסדר, את הסוגיה של מתת השוחד מידי אפל, את מתן התמורה מידי שרון ואת היסוד הנפשי של שרון וגלעד. ואולם קודם שפנה לכל זה הציג היועץ המשפטי לממשלה את הרקע ליחסיהם של שרון ואפל וקבע כי שנים רבות היו שרון ואפל מעורבים בפוליטיקה וקיימו ביניהם קשרי ידידות וקשרים פוליטיים כאחד.
 
המתת: תמיכה פוליטית
שתי אפשרויות של מתן מתת מצד אפל בחן היועץ המשפטי לממשלה: את התמיכה הפוליטית שהעניק לשרון בבחירות המקדימות (פריימריז) בליכוד; ואת העסקת גלעד בפרויקט האי היווני.

היועץ המשפטי לממשלה הציג את הראיות המבססות את הטענה שאפל הבטיח לשרון סיוע פוליטי בבחירות המקדימות לקביעת מועמדי מפלגת הליכוד לכנסת ה־15, שהתקיימו ב־8 בפברואר 1999. הראיות לכך היו שיחות טלפון מן הימים 22 ו־29 בדצמבר 1998 ו־1 ו־18 בינואר 1999, שבהן הבטיח אפל לשרון לתמוך בו בבחירות המקדימות, ובהן נועץ שרון באפל וביקש ממנו לפעול ולהשיג בשבילו רשימה של חברי מרכז הליכוד. יצוין כי בשיחה האחרונה ביקש שרון את סיועו של אפל. אפל הבטיח את תמיכתו, הוסיף כי הוא וחבריו ינטרלו את מי שינסה לפגוע בסיכוייו של שרון ואף הבטיח כי יקים בשביל שרון 'מטה של 30 עד 40 איש'.[59] היועץ המשפטי לממשלה הדגיש כי אין ראיות שאפל אכן תמך בשרון, ואף הוסיף כי לאמתו של דבר תמך אפל גם במועמדים אחרים.

לאחר מכן נפנה היועץ המשפטי לממשלה לבחון את הבחירות לראשות הליכוד בעקבות הפסדה של המפלגה בבחירות לכנסת במאי 1999, שנקבעו ל־2 בספטמבר באותה שנה. בבחירות אלה התחרו שרון, אהוד אולמרט ומאיר שטרית. היועץ המשפטי לממשלה ציין כי באותה תקופה כבר לא היה שרון שר בממשלה, אלא חבר כנסת ויושב ראש סיעת הליכוד בלבד. היועץ המשפטי לממשלה הציג את הראיות התומכות בכך שאפל סייע לשרון בבחירות אלה.[60] גם כאן ציין היועץ המשפטי לממשלה כי אין ראיות שאפל תמך בפועל בשרון. היועץ המשפטי לממשלה הציג גם את גרסת שרון בדבר התמיכה הפוליטית, ולפיה נטה להמעיט ברצינות ההבטחות והעיד על עצמו כי 'אני לא ראיתי בזה אף פעם מחוייבות'.[61] 

היועץ המשפטי לממשלה החליט כי התמיכה הפוליטית של אפל בשרון לא הייתה מתת במסגרת עברת שוחד, ונימוקיו העיקריים היו: היעדר תמיכה בפועל בשרון, אלא רק הבטחות לתמיכה; ואמונו בגרסת שרון כי היה מדובר במערכת יחסים פוליטית רגילה. היועץ המשפטי לממשלה גרס שכדי להוכיח שהבטחת התמיכה הפוליטית הייתה שוחד, יש צורך בראיות כבדות משקל, בעיקר לנוכח מערכת היחסים הידידותית־פוליטית הלגיטימית ארוכת השנים בין אפל ובין שרון.

המתת: העסקת גלעד בפרויקט האי היווני
כללי
היועץ המשפטי לממשלה החל בהצגת פרויקט האי היווני באופן כללי ואחר כך נפנה להיבטים שונים בהעסקתו של גלעד שרון. מהחלטתו של היועץ המשפטי לממשלה עולה כי בסוף שנת 1998 החל אפל בקידום רעיון למיזם תיירות. האתר הראשון בתכניתו היה האי פטרוקלוס, סמוך לחופי יוון. ביצוע הפרויקט היה כרוך בהשקעה אדירה של כ־16 מיליארד דולר והיה צפוי להניב הכנסות גדולות ומידיות. אפל ציפה להחזר מהיר של השקעותיו ולרווחים של מיליארדי דולרים בעתיד.

כבר בחודש נובמבר 1998 החל אפל, באמצעות חברת צביון שבשליטתו, לרכוש שירותים מקצועיים מבעלי מקצוע במגוון תחומים לצורך קידום המיזם, וחודש אחר כך כבר החל המשא ומתן לרכישת האי. מהחלטתו של היועץ המשפטי לממשלה עולה כי משא ומתן זה נמשך עד נובמבר 1999, ומסיבות שאינן ברורות נתקל בקשיים ובסופו של דבר נכשל. לאחר מכן, וגם באותה העת, בחן אפל אפשרויות אחרות למיקום הפרויקט.

העסקת גלעד
בנוגע לכישוריו של גלעד טרם עבודתו הביא היועץ המשפטי לממשלה רק את הודעותיהם של שרון ועמרי שרון, כי גלעד הוא 'בוגר הפקולטה לחקלאות במגמת כלכלה, ובעל תואר שני, או לימודי המשך, בכלכלה או מִנהל עסקים בתחום השיווק'.[62] כן ציין כי גלעד ניהל את חוות השקמים משנת 1989 ובד בבד עסק בפרויקטים של ייזום ושיווק נדל"ן.

מהחלטתו של היועץ המשפטי לממשלה עולה כי רק חמישה חודשים לאחר שהחל אפל לגבש את הצוות שיקדם מטעמו את מיזם האי היווני, במרס 1999, הצטרף גלעד לצוות, על פי הצעתו של אפל. ב־18 במרס 1999, לשאלתו של אייל דייסי (איש הכספים של המיזם) מיהו גלעד, ענה אפל בשיחת הטלפון כי גלעד הוא הבן של שרון והוא 'בחור רציני'. על כן סביר שסביב מועד זה החלה העסקתו של גלעד. גלעד הועסק במיזם האי היווני מאמצע מרס ועד אוקטובר 1999, ובתקופה זו ניהל עשרות שיחות עבודה עם אפל. לאחר מכן הועסק בעיבוד נתונים מן האינטרנט עד יוני 2001.

שכרו של גלעד
היועץ המשפטי לממשלה ציין כי בתחילה הבטיח אפל לגלעד 'התקשרות של חמש שנים תמורת תשלום חודשי של 7,500 דולר, וכן בונוס של מיליון וחצי דולר, בניכוי התשלומים החודשיים, שישולם בשלב קבלת היתרי הבניה לפרויקט [...] ובונוס נוסף של מיליון וחצי דולר, בניכוי התשלומים החודשיים, שישולם עם ההפעלה של הפרויקט'.[63] בפועל, לאחר שעלה המשא ומתן בנוגע לקניית האי על שרטון בנובמבר 1999, החלו מגעים בין גלעד ובין אפל, ובהם סייע לגלעד דוד ספקטור. בסופם של מגעים אלה, ב־8 במאי 2000, נחתם הסכם אחר שבו הוחלשה מחויבותו של אפל לתשלום הבונוסים, ובתמורה הועלה השכר החודשי ל־20 אלף דולר. הסכם זה נחתם, כאמור, לאחר שהמשא ומתן על המיזם כבר עלה על שרטון והפרויקט ההוא כבר לא עמד על הפרק. ההסכם נחתם בין חברת Wane Investment Limited (לאחר מכן הוסב ההסכם לחברת צביון) ואפל ובין חוות השקמים. ההסכם היה על 'שירותי ייעוץ' שנתן גלעד עד אז ועל שירותים נוספים שאמור היה לתת בעתיד. תוקפו של ההסכם היה לחמש שנים, מ־1 ביוני 1999 ועד 31 במאי 2004. את ההסכם היה אפשר לשנות או להפסיק רק מ־1 ביוני 2001. בסופו של דבר קיבל גלעד 640 אלף דולר בעבור כל תקופת עבודתו, 400 אלף דולר מהם שולמו בעבור שירותיו עד יום חתימת ההסכם במאי 2000. לא שולמו לגלעד בונוסים, מכיוון שהפרויקטים לא הגיעו לשלב ההיתרים או ההפעלה. את העברת הכספים לחשבון של חוות השיקמים דווקא, ששרון עצמו הוא אחד מבעליו, הסביר ספקטור בשיקולי מס. בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה צוין כי רוב התשלומים ניתנו לאחר ששרון כבר לא מילא תפקיד בממשלה, וכך הדבר גם בנוגע לחתימה על ההסכם בין גלעד לאפל.[64] 

לא ברור מדוע יום תחילת ההסכם נקבע ל־1 ביוני 1999, שלושה חודשים לאחר שגלעד כבר החל לעבוד. היועץ המשפטי לממשלה ציין ש'הועלה חשד, כי קביעת המועד המאוחר נעשתה כדי להרחיק את ההסכם מתקופת כהונתו של שרון כשר [חוץ ותשתיות], ולהעלים את כוונת השוחד'.[65] עם זה אמר היועץ המשפטי לממשלה שמדובר בהשערה גרדא, ולעובדה זו ייתכנו הסברים אחרים. לא ברור לאילו הסברים התייחס.[66] 

פעילותו של גלעד בפרויקט
מה היה טיב עבודתו של גלעד בין מרס לאוקטובר 1999? היועץ המשפטי לממשלה ציין כי נקלטו עשרות שיחות עבודה בין אפל לגלעד ובין אפל לאנשים אחרים שנוגעות לפעילותו של גלעד בפרויקט. היועץ המשפטי לממשלה לא פירט מה עלה משיחות אלה, אבל עם זאת הציג הודעות של כמה אנשים שהיו מעורבים בפרויקט והתייחסו להעסקתו של גלעד.

איש הכספים של הפרויקט, איל דייסי, אמר במשטרה כי תפקידו של גלעד היה 'ריכוז הצוות השיווקי־מכירתי־פרסומי' של הפרויקט. לדבריו, גלעד היה 'העוגן הניהולי הפנימי' לענייני פרסום בפרויקט.[67] צבי פרידמן, מבעלי משרד מקאן קשר בראל — משרד הפרסום שהפרויקט העסיק — אמר במשטרה כי גלעד עבד מולו מטעם אפל והיה האחראי לתחום השיווק. הוא הוסיף כי גלעד 'היה שותף עד צווארו בתחומים האלה. עבד מבוקר עד לילה בשיתוף פעולה מלא איתנו בארץ ועם הגורמים בחו"ל — מקאן אריקסון [...] בצד של הלקוח ריכז גלעד את העבודה [...]'. עוד הוסיף פרידמן כי גלעד 'בילה אינסוף שעות במשרדי. הקשר היה הדוק, וטיפל בכל התחומים הנוגעים לפרויקט'.[68] היועץ המשפטי לממשלה לא ציין אם נתגלו מסמכים שמעידים על פעולותיו של גלעד בהקשרים אלה.

ואולם מדוע הוגדרה בהסכם פעילותו של גלעד כייעוץ? איש הכספים, איל דייסי, השיב כי למרות שהוכן לגלעד חוזה ייעוץ, לא התייחסו אליו כאל יועץ אלא כאל 'מנהל עם אחריות ניהולית בפרויקט'.[69] צבי פרידמן ציין כי מקובל שהשירותים שנתן גלעד יוגדרו כייעוץ. בנוגע לאיכות עבודתו של גלעד ציין פרידמן כי הוא התרשם מאוד מיכולתו המקצועית, ואפל, בשיחות מוקלטות בתחילת עבודתו של גלעד, נשמע אומר לאיל דייסי כי גלעד הוא 'בחור שרוצה לעבוד, נו מה, בקיצור רציני מאוד, חכם פיקח, האיש הנכון במקום הנכון'.[70]

בהתאם לנתונים אלה קבע היועץ המשפטי לממשלה כי גובה שכרו של גלעד לא יכול לשמש ראיה שמדובר בהעסקה פיקטיבית וכסות לתשלום שוחד. לדעתו, את שכרו של גלעד יש לראות על רקע מכלול העובדות הידועות על כישוריו של גלעד ופעולותיו בפרויקט. לניתוחו של היועץ המשפטי לממשלה נתייחס בהרחבה בביקורתנו להלן. על כל פנים, היועץ המשפטי לממשלה הסיק כי אין די ראיות לכך שהעסקת גלעד הייתה פיקטיבית והייתה שוחד לשרון.

התמורה מצד שרון: השתתפות בארוחות הערב עם אנשי הממשל היוונים
בהחלטתו הציג היועץ המשפטי לממשלה את הטענה שבתמורה לשוחד שקיבל שרון מאפל הוא השתתף בשתי ארוחות ערב שקיים אפל עם אנשי ממשל יוונים, בהתאם לאינטרס שהיה לאפל בהשתתפותו של שרון. מאוחר יותר בחן היועץ המשפטי לממשלה אם תמורה זו גם מוכיחה את מודעותו של שרון לאינטרסים של אפל.

הארוחה הראשונה התקיימה ב־12 בינואר 1999. היועץ המשפטי לממשלה ציין כי לאפל היה עניין בביקור של משלחת מטעם מפלגת השלטון היוונית בישראל, והוא אף מימן חלקים ניכרים מן הביקור. נורמן שקולניק, איש הקשר של אפל ביוון, סייע בתיווך לביצוע ההזמנה כחלק מתכניתו של אפל להרשים אנשי ממשל יוונים בקשריו ובהשפעתו בישראל. תת שר החוץ היווני היה שותף במשלחת, וסוכם כי בשהותו בארץ יקיים כמה פגישות רשמיות. אפל ארגן ארוחת ערב בביתו לכבודו של תת שר החוץ היווני והזמין את שרון לארוחה. נוכחותו של שרון, אז שר החוץ, הייתה חשובה לו.

היועץ המשפטי לממשלה הקפיד לציין, ואף הדגיש, כי העסקתו של גלעד בפרויקט האי היווני החלה כחודשיים לאחר הארוחה הראשונה, דבר שמקשה לדעתו על ייחוס השתתפותו של שרון בפגישה הראשונה כתמורה להעסקת גלעד. היועץ המשפטי לממשלה הציג את גרסתו של שרון שלפיה הוא נענה להזמנתו של אפל על רקע ההיכרות האישית ביניהם. היועץ המשפטי לממשלה ציין פעמים מספר כי בארוחה לא דובר כלל בפרויקט האי היווני וכי פרויקט זה הוצג רק בפגישה למחרת היום במלון שרתון ללא נוכחותו של שרון.

בצהרי אותו היום, בפגישתו של שרון כשר החוץ עם תת שר החוץ היווני, הוא אִפשר לשקולניק, איש הקשר של אפל ביוון, להשתתף בפגישה אף שלא הוזמן אליה. על כך אמר שרון כי סבר ששקולניק נלווה למשלחת היוונית כאיש עסקים.

הארוחה השנייה התקיימה ב־28 ביולי 1999. באותה תקופה היה שרון חבר הכנסת, יושב ראש סיעת הליכוד וראש האופוזיציה. הארוחה נערכה לכבוד ראש עיריית אתונה, שהוזמן על ידי ראש עיריית ירושלים (אהוד אולמרט) ומשרד החוץ, ביזמת אפל ושקולניק. הארוחה התקיימה בביתו של אפל. גם בארוחה זו לא דובר על פרויקט האי היווני. גם כאן לא הייתה מחלוקת שלאפל היה עניין שהמשלחת היוונית תיפגש בישראל עם גורמים בעלי מעמד בארץ כדי להציג את עצמו כאיש עסקים בעל השפעה.

לארוחת ערב זו קדמה ארוחה רשמית במלון המלך דוד. היועץ המשפטי לממשלה הזכיר ארוחה זו בקצרה ולא התייחס אליה מעבר לכך. אנו נתייחס אליה בהמשך הדברים.

שרון טען כי אינו זוכר את הארוחה שהשתתף בה וכי השתתפות בארוחות ערב אצל אפל לא הייתה דבר חריג בשבילו. אמנם תפקידו של שרון בשתי הארוחות היה 'כיבוד המעמד בלבד', אבל אפל ייחס לכך חשיבות, כדברי היועץ המשפטי לממשלה וכאמור לעיל. היועץ המשפטי לממשלה סבר כי יקשה לסתור את טענתו של שרון שנענה להזמנות אפל רק במסגרת יחסי הידידות בין השניים, ועל כן החליט שאין די ראיות לכך שמדובר בתמורה לקבלת שוחד.

התמורה מצד שרון: מעורבותו בעסקי הקרקעות של אפל באזור לוד, 1997‑1999
היועץ המשפטי לממשלה הציג גם את הטיעון ששרון העניק תמורה למתן שוחד בצורה של השפעה לטובת אפל באינטרסים הקרקעיים שלו באזור העיר לוד. בהחלטתו הסביר היועץ המשפטי לממשלה כי לאפל היו אינטרסים קרקעיים באזור לוד לפחות מתחילת שנות התשעים, ובמסגרתם היה לו דין ודברים עם מִנהל מקרקעי ישראל.

ביולי 1997, פירט היועץ המשפטי לממשלה, רכשו אפל וחוטר־ישי במסגרת חברת מגדל הזוהר את הזכויות על כ־1,400 דונם של שטחים חקלאיים במושב גינתון, ממזרח לעיר לוד, תמורת כ־24 מיליון דולר, בלא הסכמת המנהל כנדרש. בדצמבר 1997 החליט שר הפנים לספח שטחים חקלאיים אלה לתחום השיפוט של העיר לוד.

במקום אחר ציין היועץ המשפטי לממשלה כי מ־8 ביולי 1996 כיהן שרון כשר התשתיות בממשלה, ומ־13 באוקטובר 1998 כיהן גם כשר החוץ.[71] בכל תקופה זו היה שרון השר הממונה על המִנהל. היועץ המשפטי לממשלה נפנה לפרט את החשדות נגד שרון בדבר קידום האינטרסים של אפל בקרקעות בלוד.

ראשית מתוארת פגישה שהתקיימה בספטמבר 1997 בלשכת שרון בתל אביב בנושא פרויקט בנייה בצפון־מערב לוד (שכונת גני אביב) בין שרון, ברטי ברודו (מנהל המִנהל דאז) ובכירים אחרים במִנהל ובמשרד התשתיות ובין גורמים מחברת מגדל הזוהר, מקימת הפרויקט, בכללם אפל, חוטר־ישי ואחרים. בין חברת מגדל הזוהר ובין המִנהל הייתה מחלוקת ביחס לעניינים אחדים שנוגעים לפרויקט.

על פי הודעותיהם של אחדים מהמשתתפים הביע שרון במהלך הפגישה חוסר שביעות רצון מאנשי המִנהל, שעליהם היה ממונה, ואולם היועץ המשפטי לממשלה לא פירט בהחלטתו מה היה הרקע לחוסר שביעות הרצון. זאת ועוד, לאחר הישיבה נזף שרון באנשי המִנהל על רקע אי־עמידה ביעד שקבעה הממשלה לתכנון ולשיווק יחידות דיור. שרון, כפי שהציג היועץ המשפטי לממשלה, הביע אי־שביעות רצון מהתפקוד הלקוי של המִנהל ומאטיות הטיפול בתכניות ללא קשר לענייני אפל. עם זה ציין היועץ המשפטי לממשלה כי היו כאלה שסברו שהנזיפה הייתה קשורה לרצונו של שרון לסייע לאפל ולחוטר־ישי. היועץ המשפטי לממשלה טרח לציין כי שרון לא כפה על אנשי המִנהל להיענות לדרישותיה של חברת מגדל הזוהר או לדרישות אחרות של אפל וחוטר־ישי. זאת ועוד, הוא אף טרח לציין כי אנשי מִנהל העידו שבכל תקופת כהונתו של שרון כשר התשתיות הוא לא הפעיל עליהם כל לחץ לפעול לטובת אפל.

על פי עדותו של מנהל המִנהל, ברודו, נערכה אצל שרון עוד פגישה בנוגע לעסקי הקרקעות של אפל, ואולם לא נמצא לה תיעוד. לטענתו, באותה פגישה הוא הסביר לשרון את הסיבות להתנגדותו לבקשות אפל. שרון קיבל את הסיבות, ומאז, לטענתו, לא שמע עוד משרון בנושא זה. שרון, מצדו, אמר כי לא נפגש עם אפל באופן אישי בעניין עסקיו. אמירה זו כמובן אינה עולה בקנה אחד עם הודעותיהם של יתר אנשי המִנהל. שרון הסביר חוסר התאמה זו בכך שנפגש רבות עם יזמים. מנהל המִנהל ברודו, וכן עוזרתו המקצועית של שרון כשר התשתיות בשנים 1997‑1999, שרון אוסם־חלמיש, תמכו בהסברו של שרון.

מיוני 1998 ועד יוני 2000 היה אבי דרכסלר, על פי הצעת שרון לממשלה, ראש המִנהל. בנובמבר 1998,[72] על פי הודעתו של דרכסלר, הוא נפגש עם אפל, לבקשתו של האחרון. במהלך הפגישה ביקש אפל להגיע להסדר עם המִנהל שבתמורה להעמדת קרקעות מסוימות לטובת המדינה יתאפשר לו לבנות בגינתון. דרכסלר סירב. את הפגישה הזאת תיארו דרכסלר ועוזרתו כ'שיחה של גידופים ואיומים' וכניסיון של אפל 'להלך אימים' על דרכסלר. לפי גרסתם, אפל איים על דרכסלר שיפעיל נגדו את גלעד ואף יגרום לפיטוריו בתוך חודש.[73] 

ב־24 בנובמבר 1998 דיווח דרכסלר על שיחה קשה זו ליועץ המשפטי לממשלה דאז אליקים רובינשטיין וביקש את ליווי הפרקליטות בעניין זה. דרכסלר אף דיווח על הפגישה לשרון ונפגש עמו. בפגישה זו, לדבריו, עדכן את שרון בדבר האינטרסים של אפל באזור לוד ואף הציג לפניו תצלום אוויר שהוכן במיוחד לפגישה ואשר משקף אינטרסים אלה. דרכסלר הדגיש כי לאורך כל הדרך שרון תמך בו והוא לא נחשף ללחץ כלשהו בעניין אפל מ'אנשים שהיו בעלי סמכות לגביי'. בגרסתו של דרכסלר תמך גם שרון, והיו ראיות שאפל קבל לפני אנשים על ששרון מגן על דרכסלר.[74] כבר כאן יצוין כי שרון הכחיש שהיה מודע לאינטרסים של אפל. חוסר ההתאמה בין גרסתו של שרון ובין גרסתו של דרכסלר הוסבר בכך ששרון שכח את שיחתו עם דרכסלר, חמש שנים לאחר שהתרחשה.

מכל אלה הסיק היועץ המשפטי לממשלה כי בשנים 1997‑1999 לא סייע שרון לאפל בקידום עסקי הקרקעות שלו, אלא נתן גיבוי מלא למִנהל בעימותים עם אפל. ביחס לנזיפותיו של שרון באנשי המִנהל בספטמבר 1997 קיבל היועץ המשפטי לממשלה את ההסברים שניתנו לו שהיה מדובר בחוסר שביעות רצון כללית של שרון מן המִנהל.[75] 

התמורה מצד שרון: מעורבותו בעסקי הקרקעות של אפל באזור לוד, 2002‑2003
את הצגת החשדות נגד שרון בדבר מתן תמורה לאפל סיים היועץ המשפטי לממשלה בתיאור מעורבותו בהחלטות הממשלה ביחס לקרקעות באזור לוד, בתוקף תפקידו כראש הממשלה למן 7 במרס 2001. ב־21 ביולי 2002 החליטה הממשלה על 'שיקום העיר לוד'. כחלק מהחלטה זו הוטל על המִנהל להקצות קרקע לבניית כ־600 יחידות דיור בעיר בשביל המשרתים בכוחות הביטחון. לשם הבטחת יישומה של ההחלטה הוקמה במשרד ראש הממשלה ועדת מעקב. החלטת הממשלה התקבלה על רקע נתונים קשים על מצבה של העיר.

בעקבות ההחלטה הועלתה לדיון בוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה של מחוז המרכז, ב־18 בספטמבר 2002, תכנית להקמת כ־1,200 יחידות דיור באדמות המושב בן־שמן, שנמצא ממזרח לעיר לוד (להלן 'תכנית בן־שמן'). היועץ המשפטי לממשלה הדגיש כי בשטחי תכנית זו לא היו לאפל זכויות או אינטרסים. גם דורון דרוקמן, מתכנן המחוז בוועדה המחוזית, אמר כי לא נתקל מעולם במידע שקושר את אפל באופן כלשהו לתכנית או כבעל עניין בה. עוד הוא ציין כי הוא דווקא נטה לתמוך בתכנית.
הוועדה המחוזית החליטה לדחות את תכנית בן־שמן. הטעם היה שהיא אינה עולה בקנה אחד עם 'התכנון המחוזי העדכני' ומשום שבעיר לוד יש כבר מלאי תכנוני גדול של יחידות דיור. עוד החליטה הוועדה המחוזית 'לקדם לאלתר את תכנית האב שבהכנה של העיר, שכן ללא תכנית אב עדכנית לא תוכל הועדה לבחון לעומק תכניות כה משמעותיות כגון זו שהוצעה כאן'.[76]

בעקבות דחיית התכנית הפעילה ועדת המעקב במשרד ראש הממשלה, שהופקדה על ביצוע החלטת הממשלה בעניין שיקום לוד, לחצים על נציגי משרדי הממשלה בוועדה המחוזית שיאשרו בכל זאת את התכנית. כל זה נעשה בד בבד עם הבקשות לדיון חוזר בתכנית שהגישו לוועדה המחוזית משרד הבינוי והשיכון ומנהל מקרקעי ישראל. ואולם ב־12 בנובמבר 2002 דחה ממלא מקום יושב ראש הוועדה המחוזית את הפניות לדיון חוזר.

על פי החלטתה של הוועדה המחוזית, הועלתה בה לדיון תכנית האב לעיר לוד. הרעיון שעמד בבסיסה היה הרחבה של העיר מזרחה ומערבה על שטחי המושבים שמסביבה במטרה להוסיף לה 'אוכלוסייה חזקה' ולהצילה מתהליך ההידרדרות שהייתה נתונה בו. חלק מהתכנית כלל את פיתוח השטחים של מושב גינתון, שבהם היו לאפל זכויות. כן כללה התכנית פיתוח של שטחי מושב בן־שמן. ב־15 בינואר 2003 נערך דיון בוועדה המחוזית, ולאחריו החליטה הוועדה לדחות את חלקי התכנית הנוגעים לפיתוח השטחים הירוקים ממזרח וממערב ללוד, ובכלל זה שטחי בן־שמן וגינתון, בנימוק שהפיתוח שם אינו בבחינת רצף טבעי לשטחי המגורים הקיימים בעיר, וכן שפיתוח כזה יפר את העיקרון של שמירת השטחים הפתוחים לאורך כביש מספר 1.

היועץ המשפטי לממשלה הביא את דברי יושב ראש הוועדה המחוזית שלפיהם גם לאחר שנדחתה תכנית האב, הוא נקרא יחד עם אנשים אחרים אל ועדת המעקב כדי להסביר מדוע התכנית נדחתה. הם אף התבקשו לקדם בטווח הקצר את החלטת הממשלה, בייחוד לעניין המגורים לאנשי כוחות הביטחון. עם זה אמר דרוקמן, מתכנן המחוז בוועדה המחוזית, כי לא נתקל מעולם במידע שקושר את אפל כמעורב בתכנית או כבעל עניין בה.

היועץ המשפטי לממשלה ציין כי את הלחצים בנוגע לאישור תכנית בן־שמן ותכנית האב הפעילו ועדת המעקב, שרון ועובדי מדינה במשרדו. לחצים אלו נעשו בגלוי, בישיבות פומביות ובכתב. ובכלל, אין חולק ששרון פעל אישית לקידום החלטת הממשלה והתכניות. שרון הסביר מעורבות זו במצבה הקשה של העיר לוד. היועץ המשפטי לממשלה ציין כי דרוקמן סבר שלא היה דבר בלתי ראוי בלחצים שהפעילה עליו ועדת המעקב, וכך סברו גם מנכ"לי משרדים אחרים שהעבירו מסרים של ועדה זו לנציגי המשרדים בוועדה המחוזית. אלכס גולדנגורן, יושב ראש ועדת המעקב, טען כי לא הופעל כל לחץ פסול על חברי הוועדה המחוזית. מנכ"ל משרד החקלאות ציין כי פניות של גולדנגורן אליו בעניינים אלה הן שכיחות (היועץ המשפטי לממשלה לא הבהיר בהחלטתו אם בעלי התפקידים היו מודעים לקשרים שבין שרון לאפל. למודעות כזאת חשיבות לעניין הערכת משקל הודעותיהם).

מכל אלה הסיק היועץ המשפטי לממשלה כי לא היה פגם בלחצים שהופעלו וכי צורת הלחצים הגלויה אינה מתיישבת עם דפוס פעולה של מבצעי עברות. הוא גם ציין כי דפוס פעולה דומה נקט שרון גם בעניין תכניות השיקום של עכו ודימונה. היועץ המשפטי לממשלה גם ציין כי לא נמצאה ראיה שקושרת את שרון עם פתרונות התכנון ביחס לתכנית בן־שמן או תכנית האב.
עוד הוסיף היועץ המשפטי לממשלה כי לאפל לא היו זכויות בתכנית בן־שמן ולא היה קשר בינה ובין תכנית האב וקרקעות גינתון. היועץ המשפטי לממשלה ציין כי לוּ אושרה תכנית בן־שמן, היה הדבר פוגע בסיכויי הפיתוח של קרקעות גינתון. הוא אף ציין כי אפל רכש את שטחי גינתון בשנת 1997, ואילו תכנית האב גובשה כבר קודם לכן, בשנים 1992‑1994, כך שהיא לא הוכנה לקידום מטרותיו. עוד הוסיף היועץ המשפטי לממשלה כי לא היה דבר חריג בהכללת שטחי גינתון בתכנית האב לנוכח סיפוח שטחי גינתון לתחום השיפוט של העיר לוד שנים אחדות קודם לכן.

היסוד הנפשי
לבסוף נפנה היועץ המשפטי לממשלה לבחון את היסוד הנפשי של שרון וגלעד ביחס לשוחד שניתן על פי החשד לשרון. אנו נתייחס בהרחבה לעניין זה בביקורתנו להלן. כאן נזכיר רק כי על פי דעתו של היועץ המשפטי לממשלה אי־אפשר להוכיח את קיומו של יסוד נפשי של שרון, הנדרש להוכחת ביצוע העברות: היועץ המשפטי לממשלה סבר שיתקשה להוכיח ששרון היה מודע לכך שהתמיכה הפוליטית של אפל ניתנה 'בעד פעולה הקשורה בתפקידו'; עוד סבר שאת היענותו של שרון להזמנה לארוחות הערב עם אנשי הממשל היוונים יש לראות ככזאת הבאה על רקע יחסים אישיים־פוליטיים, ולא במסגרת יחסי תמורה בגין שוחד; וכן סבר שלא יהיה אפשר להוכיח ששרון היה מודע לציפייתו של אפל לקבל ממנו תמורה באמצעות פעולה שקשורה בתפקידו בעבור העסקת גלעד, בהסתמך על חוסר היכולת להוכיח ששרון היה מודע לפיקטיביות ההעסקה של גלעד.

באשר למודעותו של שרון לאינטרסים של אפל בקרקעות לוד ציין היועץ המשפטי לממשלה כי שרון ידע על אינטרסים אלה, אף שטען שלא ידע על כך. עם זאת ייחס היועץ המשפטי לממשלה משמעות מיוחדת לכך ששרון תמך בדרכסלר בעימותיו מול אפל ולכך ששרון לא נתן תמורה לאפל, ואת טענתו של שרון כי לא היה מודע לאינטרסים של אפל הסביר בכך שאין לצפות ממנו לזכור לאחר זמן כה רב פרטים כאלה.

לבסוף בחן היועץ המשפטי לממשלה את 'עצימת העיניים' של שרון. בין היתר דחה את קיומן של ראיות בדבר חשד שחשד שרון שמא אפל נתן לו שוחד, לנוכח העובדה שדבר לא נאמר על כך במפורש בשיחות ביניהם, בהדגישו את התקופה הארוכה שבה היו קווי הטלפון של אפל בהאזנה.

היועץ המשפטי לממשלה גם הדגיש מאוד את ניסיונותיו של גלעד לגבות את הכסף שחב לו אפל וציין כי גלעד סירב להצעה לערוך הסכם מפורט בדבר שירותיו בפרויקט ומעולם לא קישר בשיחות שהוקלטו בין העסקתו ובין תפקידיו של אביו. מכאן למד היועץ המשפטי לממשלה כי גלעד האמין שהעסקתו ראלית ואינה פיקטיבית.

סיכום החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה
מכל הסיבות שהובאו לעיל החליט היועץ המשפטי לממשלה שאין בסיס להגשת כתב אישום נגד שרון או נגד גלעד. היועץ המשפטי לממשלה ייחס משמעות רבה ל'שתיקה הרועמת', שכן באלפי השיחות שקלטה המשטרה בהאזנות לקווים של אפל לא נמצאה הראיה המכרעת לביסוס החשד ששרון קיבל שוחד מאפל.

 * ניתוח החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה מבוסס על החלטתו 'בעניין אריאל שרון וגלעד שרון בפרשת "האי היווני" וקרקעות אפל' (15.6.2004) (להלן: 'ההחלטה בפרשת האי היווני'); על בג"צ 5675/04 התנועה למען איכות השלטון בישראל ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח', פ"ד נט(1) 199 (2004) (להלן: 'פסק הדין בפרשת האי היווני'); ועל כתב אישום מתוקן בת"פ 8116/03 בבית משפט השלום בתל־אביב־יפו (20.1.2004). בעקבות החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה נמחקו הסעיפים הרלוונטיים מכתב האישום. ניתוח פסק הדין מבוסס על ההחלטה בפרשת האי היווני ועל פסק הדין בפרשת האי היווני.
54 החלטה של היועץ המשפטי לממשלה 'בעניין אריאל שרון וגלעד שרון בפרשת "האי היווני" וקרקעות אפל' (15.6.2004) (להלן: 'ההחלטה בפרשת האי היווני').
55  בג"צ 5675/04 התנועה למען איכות השלטון בישראל ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח', פ"ד נט(1) 199 (2004) (להלן: 'פסק הדין בפרשת האי היווני')

56  ההחלטה בפרשת האי היווני, לעיל הערה 54.

57  סעיף 290 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

 5 ההחלטה בפרשת האי היווני, לעיל הערה 54, פסקה 21.

59  שם, פסקה 27.

60  ב־10 ביולי 1999 פנה שרון לאפל וביקש ממנו לפעול לקיום פגישה בינו ובין ליברמן, שתמך באולמרט. עוד באותו היום שוחח אפל עם פעיל במחנהו, בשיחה שהיה שותף לה גם אורי שני, וביקש ממנו לפעול 'בכל הכוח' לבחירתו של שרון.

61  ההחלטה בפרשת האי היווני, לעיל הערה 54, פסקה 35.

62  שם, פסקה 84.

63  שם, פסקה 73.

64  בפועל גלעד קיבל את שני התשלומים הראשונים מאפל, סך הכול 75,000 דולר, רק בנובמבר 1999 וינואר 2000. תשלום נוסף בסך 25,000 דולר ניתן בפברואר 2000. כלומר, תשלומים אלה ניתנו לאחר ששרון כבר לא מילא תפקיד בממשלה, וכך הדבר גם בנוגע לחתימה על ההסכם בין גלעד לאפל במאי 2000, כמו שמציין היועץ המשפטי לממשלה.

65  ההחלטה בפרשת האי היווני, לעיל הערה 54, פסקה 80.

66  יש לציין כי מהחלטת היועץ המשפטי לממשלה עולה שהמשא ומתן לחתימה על ההסכם שנחתם במאי נמשך חודשים אחדים. על פי דבריו של גלעד לספקטור, שאותם הקליט ספקטור ללא ידיעת גלעד, החל גלעד לחשוש שמא לא יקבל את תשלומיו מאפל לאחר שבנובמבר החל פרויקט האי היווני לדעוך. על פי גלעד, הוא התרשם שאפל מנסה להתכחש ליתרת חובו אליו.

67  ההחלטה בפרשת האי היווני, לעיל הערה 54, פסקה 68.

68  שם, פסקה 69.

69  שם, פסקה 68.

70  שם, פסקאות 66 ו־70.

71  שם, פסקה 24; כתב אישום מתוקן בת"פ 8116/03 בבית משפט השלום בתל־אביב־יפו (20.1.2004) (להלן: 'כתב האישום המתוקן'), פסקה 1 לחלק הכללי של האישום הראשון.

72  או בחודש אוקטובר 1998 על פי כתב האישום המתוקן, לעיל הערה 71, פסקה 25 לחלק הכללי של האישום הראשון.

73  ההחלטה בפרשת האי היווני, לעיל הערה 54, פסקאות 118-117.

74  שם, פסקאות 122-119.

75  עם זאת ביקר היועץ המשפטי לממשלה את שרון על שלא נמנע מלטפל בענייני אפל לנוכח היחסים האישיים והפוליטיים ביניהם.

76  ההחלטה בפרשת האי היווני, לעיל הערה 54, פסקה 133.