יחס ההעדפה כלפי אישי ציבור בכירים עשוי להתבטא גם ב'הגנה' עליהם מפני גורמים של אכיפת החוק. דוגמה מאלפת ליחס כזה היא החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה בפרשת מזרחי.
פרשת מזרחי — שעוררה סערה בתקשורת — נולדה בעקבות האזנות סתר שערכה המשטרה במסגרת חקירתם של דוד אפל ואביגדור ליברמן בחשד לביצוע עברות מתוך ניצול קשרים עם פוליטיקאים ועם חברי ממשלה. נטען כי בהוראתו של תת־ניצב דאז משה מזרחי, שבאותה עת היה ראש היחידה הארצית לחקירות בין־לאומיות (יאחב"ל) ואחר כך ובעת החקירה עצמה ראש אגף החקירות, תומללו באופן לא חוקי שיחות פוליטיות רגישות.
ב־23 באוקטובר 2003 החליט היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין כי אין בסיס לכתב אישום נגד מזרחי במישור הפלילי מחוסר ראיות מספיקות וכי במכלול הראיות אין כדי לבסס עברת משמעת. למרות זאת החליט היועץ המשפטי לממשלה כי יש מקום 'להסקת מסקנות פיקודיות־מינהליות במישור האישי עד כדי סיום התפקיד'.[213] החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה בעניין מזרחי לא הפסיקה את הסערה בתקשורת, ועיתונאים רבים כתבו בעד ההחלטה ונגדה. כמה מן הבכירים ביותר בפרקליטות המדינה — פרקליטת המדינה עצמה, עדנה ארבל, והמשנה לפרקליטת המדינה (לעניינים פליליים), נאוה בן־אור, הביעו את הסתייגותן מן ההחלטה להסיק נגד מזרחי 'מסקנות פיקודיות־מינהליות' במכתב אל היועץ המשפטי לממשלה.
פרקליטת מחוז דרום דאז, יסכה ליבוביץ', הביעה את הסתייגותה מהחלטה זו במכתב אל פרקליטת המדינה. (שלוש הפרקליטות היו מעורבות בגיבוש החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה, ואף הגישו לו אז חוות דעת ובה המלצה לסגור את התיק נגד מזרחי הן במישור הפלילי הן במישור המשמעתי.) מנגד הוגשה לבג"ץ עתירה נגד ההחלטה שלא להעמיד את מזרחי לדין, אולם בית המשפט דחה אותה שכן לא מצא יסוד לחלוק על האופן שבו טיפל היועץ המשפטי לממשלה בפרשה.
בחלק זה נבחן אם החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה הייתה ראויה. נקדים ונאמר כי אנו סבורים שאחת התוצאות המרכזיות של ההחלטה הייתה פגיעה ברשויות אכיפת החוק בישראל. העובדה שדווקא אחד מן האנשים הנודעים ביותר בנחישותם לאכוף את החוק, בעיקר בהקשר של עברות אישי ציבור, הוא שנדרש לשאת בתוצאות 'פיקודיות־מינהליות במישור האישי', שלא בצדק, היא לדעתנו תמריץ שלילי נגד אכיפת החוק, בייחוד בחקירת עברות של אישי ציבור.
נוסף על התוצאות הקשות של החלטת היועץ המשפטי לממשלה אנו סבורים שלגופו של עניין הייתה זו החלטה שגויה, שכן היועץ המשפטי לממשלה הציג את העובדות הצגה שגויה: לדעתנו ספק אם מזרחי בכלל חרג מסמכותו; ספק אם שיקול דעתו היה לקוי; ולדעתנו לא היו לפעולותיו תוצאות שליליות. הפרקליטות ארבל ובן־אור הציגו במכתבן תמונה אחרת, ולדעתנו נכונה יותר, של העובדות. אנו סבורים שהשגיאות שנפלו בהחלטתו של היועץ המשפטי לממשלה מקורן בבחירה בנקודת איזון שגויה בין הגנה על הזכות לפרטיות ובין האינטרס הציבורי שבאכיפת החוק.