קשיי התעסוקה בקרב קבוצות חלשות בישראל מעוררים עניין גם בקרב הציבור וגם בקרב חוקרים וקובעי מדיניות. הנתונים מראים כי האוכלוסייה הערבית בישראל סובלת זה שנים רבות מקשיי תעסוקה הבאים לידי ביטוי בשיעורי אבטלה גבוהים ובשיעורי השתתפות נמוכים בשוק העבודה יחסית לקבוצת הרוב במדינה, היהודים. פגיעותם המתמדת של בני המיעוט הערבי מתנאיו של שוק העבודה הן בתקופות של שפל כלכלי הן בתקופות של גאות כלכלית מלמדת שהבעיה איננה נובעת רק מהמאפיינים האישיים של העובדים, אלא קשורה גם לגורמים מבניים שמיוחסים לשוק העבודה הישראלי.
מטרת המחקר המוגש כאן היא לבחון ולהסביר את ההשפעה של מחזורי עסקים על מצבם של הערבים בשוק העבודה הישראלי יחסית ליהודים. המאמר משתמש בנתוני פנל של סקרי כוח אדם לשנים 2009-1995 כדי לענות על השאלה – האם העובדים הערבים, הממוקמים בשוק העבודה המשני, הם הראשונים הנפלטים משוק העבודה בתקופת שפל והאחרונים הנקלטים אליו בתקופת צמיחה?
התוצאות העיקריות של המחקר מעידות על עלייה גדולה בשיעור האבטלה בקרב האוכלוסייה הערבית בין השנים 1996 ל-2003. לאחר סיום המשבר הכלכלי ועם תחילת הצמיחה הכלכלית ירדו שיעורי האבטלה בשני המגזרים – הערבי והיהודי – אבל הירידה המהירה והחדה יותר נרשמה בציבור היהודי. אפשר לומר כי הצמיחה פסחה על הערבים אזרחי ישראל והם לא נהנו ממנה, שכן בשנות הצמיחה ירד מספרם של כלל המובטלים אבל מספר המובטלים באוכלוסייה הערבית גדל, וכך הירידה בשיעורי האבטלה הכלליים לא הביאה לירידה ניכרת בשיעור האבטלה בקרב המיעוט הערבי.
בחינת ההסתברויות למעבר בין מצבי תעסוקה מראה שבאוכלוסייה הערבית ההסתברות למעבר מתעסוקה לאי-תעסוקה (אבטלה או אי-השתתפות) בתקופות של שפל כלכלי גבוהה בכ-5 נקודות אחוז מהסתברות זו בקרב האוכלוסייה היהודית. פער של 5 נקודות אחוז לרעת הערבים נמצא גם בהסתברות למעבר מאי-תעסוקה לתעסוקה בתקופות של גאות.
הממצאים מראים גם שבתקופת שפל מספר הרבעונים הממוצע לפליטה ממקום העבודה באוכלוסייה הערבית נמוך מזה שבאוכלוסייה היהודית (כלומר, בתקופת שפל כלכלי הערבים עוברים מהר יותר ממצב של תעסוקה למצב של אי-תעסוקה), ועיקר הפער ביניהם הוא בתחילת המעבר מהגאות לשפל. לעומת זאת בתקופות הגאות הכלכלית היה מספר הרבעונים הממוצע לקליטה במקומות עבודה בקרב האוכלוסייה הערבית נמוך לעומת הממוצע בקרב האוכלוסייה היהודית. אולם כאשר בוחנים רק את תקופות המעבר משפל לגאות (דהיינו הצמיחה ממצב שבו הפרט היה לא מועסק בתקופה של סוף המיתון שחלף) מתגלה תמונה הפוכה.
תוצאות אלו מעידות שהתופעה המכונה LIFO (Last In First Out) קיימת בשוק העבודה בישראל. היא באה לידי ביטוי במצב התעסוקה של הערבים בישראל. לשון אחר: הציבור הערבי בישראל הוא קבוצת האוכלוסייה הראשונה הנפגעת ממשברים כלכליים בתקופות שפל והאחרונה שקוטפת את פירות הצמיחה הכלכלית בתקופות גאות.
הסבר חלקי לתוצאות שהתקבלו טמון במבנה של שוק העבודה הישראלי שהוא שוק מפוצל ומחולק לשניים: שוק ראשי-מרכזי בשביל האוכלוסייה היהודית (הוא מכונה גם "השוק העיקרי", "הכלכלה הראשונית" או "הסקטור המרכזי"), ושוק עבודה משני-פריפריאלי, מקומי ואתני, בשביל המיעוט הערבי (הוא מכונה גם "הפריפריה הכלכלית", "הכלכלה המשנית" או "הסקטור הפריפריאלי"). לחלוקה זו של שוק העבודה השפעות רבות, וישירות, על אופיו של כוח העבודה, ובייחוד כוח העבודה הערבי ש"נכלא" בשוק המקומי והתעצב לפי הענפים הכלכליים ולפי משלחי היד המוגבלים הנכללים בשוק זה. כמו כן השפיע השוק המקומי על עיצוב ההון האנושי. כך נוצר כוח עבודה זול, פריפריאלי, המשרת את השוק המרכזי בעת הצורך (שחאדה, 2004). בכך הערבים משלמים שוב ושוב קנס אתני המלוּוה בהתמודדות עם מצבים חדשים ובהסתגלות אליהם. אתגרים אלו באים לידי ביטוי בחוסר ביטחון תעסוקתי מכיוון ששולי שוק העבודה, שבו הם ממוקמים, פולט אותם ראשונים בעתות שפל וקולט אותם אחרונים בעתות צמיחה.
אמנם שוק העבודה המרכזי קורא לעובדים הערבים לעבוד, אך הוא מוצא דרכים להפלות אותם, למשל תת-תעסוקה, אבטלת כישורים (mismatch), עבודה במשרה חלקית שלא מבחירה ושכר נמוך (מיעארי, נבואני וחטאב, 2011;Kraus, Shavit and Yaish, 1998). העובדים הערבים סובלים מבעיית האבטלה גם כאשר הונם האנושי גדל מבחינת מה שיש להם להציע למשק (בר-אל, 1993). הם גם סובלים מחוסר ביטחון תעסוקתי יותר משסובלים ממנו יהודים בעלי מאפיינים זהים (אחדות, לביא וסולה, 2000).
לתופעת האבטלה וקשיי התעסוקה תוצאות שליליות רבות שעיקרן הפסדים כלכליים ונזקים חברתיים. תופעת האבטלה היא גם אינדיקציה לכמותם ולאיכותם של המשאבים הכלכליים הלא מנוצלים (זעירא, 2004). יתרה מזו, האבטלה והחשש מפליטה ממקום העבודה, המקנן בלבם של כחמישית מהמועסקים, הם גורמי מפתח בהסבר לפגיעה באושר. כשמביאים בחשבון את אבדן ההכנסה של המובטל מחד גיסא ואת תוספת הפנאי הכפוי העומד לרשותו מאידך גיסא, מתברר כי העלויות העקיפות הלא כספיות של האבטלה הן כרבע מסך עלות האבטלה במונחי אושר (זוסמן ורומנוב, 2005). ועוד יותר מזה: התארכות תקופת האבטלה מעבר לפרק זמן מסוים מפחיתה את סיכוייו של המובטל לחזור למעגל העבודה ויש לה תוצאות חברתיות חמורות הן במישור האישי, למשל עוני ודיכאון, הן במישור הלאומי – הגדלת האי-שוויון הכלכלי בין ערבים ליהודים (מיעארי, 2005).
בפרק השני שלהלן נציג את הספרות המחקרית הקשורה לתחום ובפרק השלישי את בסיס הנתונים המשמש את העבודה הנוכחית ואת שיטת המחקר שעליה מתבסס המאמר. בפרק הרביעי נציג את תוצאות המחקר. ראשית נסקור את תמונת המצב, ואחר כך נציג את ההסתברויות למעבר בתקופות של שפל וגאות ממצב של תעסוקה למצב של אי-תעסוקה ולהפך. בחלק האחרון של המאמר נביא את הסיכום והמסקנות.
לקריאת המאמר המלא