במהלך הכנס הוצגו ונדונו ארבעה דגמים של ביקורת שיפוטית. את המודל הראשון, המכליל ביותר, הציג נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק. על פי תפיסתו צריך להמשיך במהלך שלפיו לבית המשפט העליון יש סמכות להביע ביקורת שיפוטית כלפי חקיקה של הכנסת. תפקידה של החוקה להגן לא רק על המבנה המוסדי של המדינה אלא גם על זכויותיו של המיעוט מפני הרוב. כדי שהחוקה תמלא תפקיד זה יש לאפשר לבית המשפט העליון להביע ביקורת שיפוטית לא רק בתחום המוסדי אלא גם, ובעיקר, בחקיקה הנוגעת לזכויות אדם. כדי להימנע מביקורת שיפוטית רחבה מדי הציע השופט ברק להוסיף בסעיפי החוקה פסקת התגברות רחבה יותר מהפסקה שב'חוק יסוד חופש העיסוק'. פסקה זו תאפשר לכנסת בתנאים מסוימים לחוקק חוק המנוגד לנאמר בחוק היסוד. מלבד זאת, הביקורת השיפוטית תוגבל רק לערכאה של בית המשפט העליון.
את המודל השני הציגה פרופ' רות גביזון, והוא שולל הענקת סמכות של ביקורת שיפוטית לבית המשפט. גביזון סבורה שגם במדינות שיש בהן חוקה, צריכה להתקיים ביקורת שיפוטית על המחוקק. עם זה, בדמוקרטיה המחוקק צריך להיות הרשות החזקה ביותר. לכן גם כשיש חוקה, הביקורת השיפוטית צריכה להיות מינימלית. מלבד זאת, לטענתה אין להתעלם מן המחלוקת הניטשת היום על פרשנותו של בית המשפט להגדרה של מדינת ישראל 'יהודית ודמוקרטית'. בחברה שבה חוסר ההסכמה על ערכיה המרכזיים רחב כל כך, אין לתת לגוף לא ייצוגי, כמו בית המשפט, את הסמכות להכריע בפרשנותם של ערכים אלו.
בין שני הקצוות הללו הוצגו שני מודלים. האחד, הוא המודל השלישי, הוא דגם של בית משפט לחוקה, המבוסס על מתכונת המתקיימת באחדות ממדינות אירופה בתוספת שינויים המתאימים למדינת ישראל. קלוד קליין הציג את המודל כפי שהוא מתקיים בכמה מהמדינות, ולפיו הבעיה במתן סמכות הביקורת השיפוטית בידי בית המשפט היא שהשופטים, שמינוים מקצועי, מרוחקים מן המחוקק ולכן פסיקותיהם אינן מייצגות את מגוון העמדות בחברה. בגרסתו הקיצונית של המודל, בית משפט לחוקה הוא בית משפט שלפחות כמה משופטיו אינם בעלי כישורים מקצועיים אלא בעלי זיקה פוליטית, ולהם ניתנת הסמכות לביקורת שיפוטית. ואולם קליין הציע מודל אחר, שימנע פגיעה במעמדו של בית המשפט העליון ובמקצועיותו. על פי מודל זה, מעמדו של בית המשפט יישמר, אולם כאשר יתנהל דיון בחוקיותם של חוקים, יתווספו לדיון שופטים מיוחדים. בבית המשפט תהיה נקודת מבט נוספת, לאו דווקא שיפוטית אלא הקשורה במישרין למחוקק ולנבחרי הציבור. כך יהיה אפשר להתגבר על חוסר האמון של הציבור בפסיקותיו של בית המשפט בנושא חקיקה מבלי לפגוע במעמדו של בית המשפט.
את המודל הרביעי הציג פרופ' מרדכי קרמניצר, ובו הביקורת השיפוטית תיעשה בזמן תהליך החקיקה ולא בסיומו. מודל זה מציע להקים גוף שיסייע לכנסת לחוקק חוק שיעמוד בביקורת חוקתית. הגוף יורכב מאנשים בעלי רקע מקצועי וחברתי מגוון, בעלי כישורים מקצועיים ועם זאת בעלי זהות פוליטית ברורה. כך תימנע חקיקה לא חוקתית, מבלי להגיע לידי עימות בין המחוקק לבית המשפט – עימות שבו ניטלת מידי המחוקק עליונותו בהיותו מוסד המייצג את האזרחים.
נוסף על ארבעת המודלים הללו הציג זאב סגל את הדגם של 'חוק זכויות האדם' הבריטי. על פי דגם זה שוללים מבית המשפט את הכוח לביקורת שיפוטית, אולם כאשר חוק המתקבל בפרלמנט אינו תואם את חוק זכויות האדם מאפשרים לבית המשפט להצהיר 'הצהרת אי-התיישבות'. כך נשמר מעמדו של הפרלמנט אך נפתח הפתח לפרשנות רחבה יותר של בית המשפט.
הדיון בכינוס המועצה יוחד כולו לארבעת המודלים שהוצגו, ובתוך כך הוצגו שאלות על החולשות של כל אחד מהם. אשר למודל התומך בביקורת שיפוטית, הוצגה הטענה ששופטי בית המשפט מפעילים ביקורת שיפוטית לא רק על פי כישוריהם המקצועיים אלא גם לפי תפיסת עולמם. לפיכך עמדתם אינה מייצגת את כל העמדות שבחברה בעניין דמותה של ישראל בהיותה מדינה יהודית ודמוקרטית.
הביקורת שנמתחה על המודל המציע היעדר ביקורת שיפוטית היא שהיום כמעט שאין הגנה על מיעוטים במדינת ישראל, ובייחוד על זכויותיו של המיעוט הלא יהודי. בהיעדר ביקורת שיפוטית, שתאפשר פסילת חוקים הפוגעים במיעוט ובזכויותיו, אין בחוקה טעם. הכרעה בין-יהודית ודמוקרטית תיעשה לפי הרוב בכנסת, שעמדתו כלפי ערכים אלו שונה מעמדת המיעוט, ולפיכך היא מאפשרת פגיעה בו.
אשר למודל המציע בית משפט לחוקה המקיים ביקורת שיפוטית: עיקר הביקורת הייתה על מידת התאמתו של מודל זה לחברה הישראלית ועל הדרישה לייצוגיות במינוי השופטים, משום שהיא תפגע בעצמאותם ובאי-תלותם. מעבר לכך התנהל דיון היפותטי אשר העצים את הקושי בקביעת עיקרון מנחה לייצוג בבית משפט כזה והדגיש שוב את נקודות המחלוקת בין הקבוצות בחברה הישראלית.
הדיון במודל הביקורת המקדמית נסב סביב סמכויותיו של גוף כזה, תפקידיו והרכבו, וסביב מידת יכולתו להשפיע על הכנסת בשלב החקיקה. כמו כן נשאלה השאלה במה גוף כזה שונה מן האמצעים העומדים היום לרשות הכנסת לקבל ייעוץ מקצועי ומשפטי במהלך החקיקה. אשר לביקורת השיפוטית עלתה השאלה: האם קיומו של גוף כזה יוכל למנוע מבית המשפט לפסול חוק לא חוקתי שיתקבל בסופו של התהליך?