פרשת אזריה- ייחודית או כרוניקה ידועה מראש?

האם מקרה אלאור אזריה הוא ייחודי? לקראת הכרעת הדין במשפט, מציג פרופ' עמיחי כהן את פסקי הדין המשמעותיים בנושא הריגה שנידונו בבתי הדין הצבאיים לאורך השנים.

מקרה אלאור אזריה הוא מקרה חריג יחסית בנוף הצה"לי, אך לא בודד. בעבר, נידונו עוד מספר מקרים שבהם האשים צה"ל חיילים ומפקדים בהריגה במסגרת פעילות מבצעית.

המקרה המפורסם ביותר הוא כמובן המקרה של שמואל מלינקי, שהורשע בטבח כפר קאסם ונידון ל-14 שנות מאסר מהן ריצה קצת יותר מ-3. אגב עם סיום מאסרו של מלינקי הוא חזר לעבוד בשירות הביטחון כקצין הביטחון של הקריה למחקר גרעיני.

למעשה, בעשור האחרון, לא הורשע אף חייל צה"ל בעבירה החמורה שבה מואשם אזריה. האחרון שהורשע בעבירה שכזו, בשנת 2005, הוא סמל תייסיר אל-הייב (שהורד לאחר פסק הדין לדרגת טוראי), לוחם שירה למוות באזרח בריטי במהלך הפגנה ברפיח. עונשו של אלהייב נחשב לכבד במיוחד, 11 שנים, ייתכן שגם משום שבית הדין מצא ששיקר בתחקיר המבצעי לגבי נסיבות הירי. חייל נוסף ששמו נאסר לפרסום, הואשם בהריגה במהלך פעילות מבצעית במבצע עופרת יצוקה בשנת 2009, אך חתם על עסקת טיעון שבמסגרתה בוטלה הכוונה להאשימו בעבירת הריגה.

במהלך ההיסטוריה, אירעו עוד מספר מקרים שבהם הואשמו חיילי צה"ל בהרג בלתי מוצדק. ביניהם ניתן למנות את החייל אלי ידיד שהורשע במהלך האינתיפאדה הראשונה (בשנת 1988) בירי כדור גומי מטווח קרוב וקיבל 21 חודשי מאסר. מקרה נוסף שלא כלל אישום בהריגה אך היה מעורב בו ירי בלתי מוצדק הוא המקרה של סגן יעקב גיגי שחטף ביחד עם חייליו נהג מונית בדהריה, ירה ופצע את הנהג ודרס פלסטיני נוסף. על מקרים אלו ניתן להוסיף את הרשעתו של נאיף רחאל, שהואשם בכך שירה בפלסטיני ברפיח ללא סיבה והורשע בחבלה בכוונה מחמירה ובשיבוש הליכי חקירה ונדון ל 18 חודשי מאסר.
במקרה המפורסם שנחשף על ידי אילנה דיין בתכנית "עובדה", (המקרה של סרן ר') דווקא זוכה סרן ר', שלא הואשם כלל בהריגת הילדה אימאן אל-האמס, אלא רק בשימוש בלתי חוקי בנשק.

לסיכום, ניתן לקבוע כי מספר ההעמדות לדין על ירי המסכן חיים בכלל, ובאשמת הריגה בפרט, אינם רבים. דווקא בשל כך, יש חשיבות רבה להמשיך ולחקור מקרים שבהם עולים חשדות שפעולותיהם של חיילי צה"ל היו בלתי חוקיות. המספר הקטן של העמדות לדין עשוי להביא לכך שיעלו טענות בדבר טיוח חשדות, והמנעות מחקירה רצינית ומהעמדות לדין. לכן יש להמשיך ולגבות את צה"ל בביצוע חקירות עצמאיות ומקצועיות בכל מקרה בו עולה חשד. זוהי הדרך לוודא שחיילי צה"ל אכן פועלים על פי החוק ועל פי רוח צה"ל. זהו בסופו של דבר השכפ"צ הטוב ביותר שלנו כנגד טענות בינלאומיות וגם כלי שישרת אותנו בשימור אתוס של חברה חזקה ומוסרית.