חדשות בערוץ 20- הזדמנות לתקשורת הימנית

בשנים האחרונות מתרחשת מהפיכת גיוון של ממש בתקשורת הישראלית. די אם נזכיר את המהפך בשוק העיתונות הכתובה בשל מעמדו של העיתון "ישראל היום", את תפיסת הפלורליזם במדיניות ההעסקה של תאגיד השידור הציבורי ההולך ומוקם, וגם את השיח הציבורי הער סביב החשיבות שבמתן במה לאנשי ימין בתחנות הרדיו המובילות.

מהפיכת הגיוון לא מתרחשת רק ברמת אוחזי המיקרופון או זמן המסך, אלא בתודעה הציבורית המשתנה ביחס לתקשורת. מנתוני אמון הציבור בתקשורת הישראלית שפורסמו כחלק ממדד הדמוקרטיה עולה שרק רבע (24%) מהציבור מביע אמון רב או רב מאוד בתקשורת, וזאת כחלק ממגמה רב שנתית שמראה כי תוך קצת למעלה מעשור רמת האמון ירדה מבערך 50% ל-25%. לכאורה, תופעה בעייתית. אלא שהיא בעיקר מלמדת על העלייה המשמעותית באוריינות התקשורתית של הציבור ובהבנה שמה שהוא צורך דרך התקשורת איננו אמיתי כמו תמרורי תנועה וגם לא בהכרח נכון כמו מה שכתוב בתנ"ך. זוהי תוצאה של תהליכי "השקפה" וחשיפה של מוקדי כוח, אינטרסים ותהליכים המשפיעים על התוצר התקשורתי. מדובר בתהליך בריא של התעוררות מן האתוס הרומנטי של אובייקטיביות עיתונאית.

גם אם אכן מתרחשת מהפכה, אי אפשר שלא לשים לב שהיא מהפיכה פובליציסטית בעיקרה. יש היום יותר פרשנים, פאנליסטים, הגיגנים וכותבי טורי דעה מימין. זה ברור. השאלה היא מה לגבי יצירת סדר יום חדשותי. לכן, החלטת המועצה לשידורי כבלים ולוויין להעניק לערוץ 20 רישיון לשדר מהדורת חדשות היא החלטה כל כך חשובה ותהיה מקרה בוחן מעניין. זוהי החלטה שיש בה עבור לערוץ 20 פוטנציאל משמעותי לאיזון השיח הציבורי בטלוויזיה.

ערוץ 20 ניהל מערכה ציבורית כדי לקבל את הרישיון, בין השאר בטיעונים של סתימת פיות, חשיבות האיזון בתקשורת וחופש העיתונות. הוא שכנע פוליטיקאים מימין להצטרף למאבק מסיבות אלה. אבל צריך לזכור שכתנאי לקבלת הרישיון, הערוץ התחייב לפעול באופן פלורליסטי ולשתף גם עמדות יהודיות לא אורתודוכסיות, ובעיקר: התחייב להכפיף עצמו לכללי האתיקה העיתונאית ולהפריד (ככל שזה ניתן) בין האינטרסים של הבעלים לבין התוכן המערכתי.

טוב שערוץ 20 קיבל את הרישיון. אבל, עכשיו מגיע שלב ההוכחות האם מה שחשוב לתקשורת הימנית הוא רק להביא עמדות ימניות לשם איזון, או שהיא מבקשת לייצר תהליך של תיקון. אם הטענה המושמעת כלפי העיתונות בעלת האוריינטציה השמאלית היא שאינה מקפידה על הגינות ותום לב, ושיש בה ניגודי עניינים מובנים - עכשיו הזמן לתקן, לא לחקות. אם הטענה (הלא מוצדקת בעיני, אבל נניח) שמדובר בעיתונות "פח", אין צורך בכזאת גם מימין . בייחוד, שגם מבקרי התקשורת מימין חייבים להודות שבתקשורת הישראלית הקיימת יש גם איים של סטנדרטים עיתונאיים גבוהים. ומהם יש ללמוד, והרבה.
עד היום התפרנס ערוץ 20 בתחום האקטואליה ממיחזור של חדשות שהתפרסמו בכלי תקשורת אחרים. בעצם, מביקורת התקשורת שסביבו. כעת, יצטרך לייצר חדשות. ודבר זה דורש מיומנויות שונות לגמרי. למשל, לא נכון להגיש תוכנית כלכלית ובו זמנית להיות מושקעים עד הצוואר בהשקעות רבות סיכון בבורסה ובהסתבכויות עם השוק האפור. לא נכון להזמין אדם לראיון, ולא לאפשר לו להוציא מילה מהפה ועוד לשטוף אותו בצעקות. אי אפשר לבוא עם סקופים, מרעישים ככל שיהיו, שלא נבדקו לפי סטנדרטים עיתונאיים בסיסיים, ללא הבאת תגובה ופניה למרואיינים מהצד המבוקר.

ברמה המעשית כדי לייצר עיתונאות תחקירים טובה יש צורך בהשקעת זמן ומשאבים, באומץ לב, סיכון, נוקדנות והטלת ספק בממסד בפעולותיו. צריך לשים בצד את העמדות האישיות כשמונח בפניך סיפור עיתונאי חשוב, גם אם הוא יוצא ישירות כנגד העמדה הפוליטית שלך. וכן – בשביל ליצור עיתונות תחקירים, חייבים להעמיד קאדר של עיתונאים שיצאו לשטח ויגיעו לעיתים גם לחיטוט בפחי זבל ושימוש בהקלטות סתר בכדי "להביא את הסיפור". זו הדרך היחידה להוביל סדר יום ולא רק לאזן סדר יום קיים ולבקר אותו. רק אם תהיה הקפדה על אלה, אפשר יהיה לומר שערוץ 20 הביא עימו בשורה של ממש. אחרת, אולי יצליח הערוץ לצבור לייקים בדף הפייסבוק שלו ואפילו רייטינג מביקורת על המתחרים ועל "השמאל". אבלתיקון עולם שמתבטא באיזון התקשורת, תרומה למעמדה ולשומרי הסף של הדמוקרטיה לא יהיו כאן.

המאמר פורסם לראשונה בעיתון מקור ראשון