פרקליט המדינה משיב לנתניהו

״לעולם לא נגייס עד מדינה ונאמר לו לשקר"

נאום פרקליט המדינה, שי ניצן, בכנס המכון הישראלי לדמוקרטיה ומקור ראשון- ״דמוקרטיה בתנועה״

מדינת ישראל חוגגת שבעים. רבות דובר ועוד יסופר על הישגיה המופלאים והכבירים, העולים לדעתי בהרבה על אלה שעליהם חלמו מייסדי המדינה לפני שבעים שנה. הערב אני מבקש להדגיש בפניכם את אחד מהישגיה הגדולים של מדינתנו - יצירתה של מערכת משפטית חזקה ואיתנה, ההכרחית לקיום חברה צודקת, ישרה ושוויונית במדינת ישראל. בשנים האחרונות ובתקופה האחרונה בפרט אנו עדים לעשייה רבה בתחום הפלילי של מאבק בשחיתות ציבורית. מנוהלות חקירות רבות שמגיעות לכדי מיצוי, ובהתאם מוגשים כתבי אישום רבים אשר מסתיימים בסופו של הליך בהרשעות של עובדי ציבור ונבחרי ציבור מכל גווני הקשת הפוליטית ומכל קצוות הארץ. מקרים אלה מובילים רבים מאיתנו לשאול: האם ישראל – אותה מדינה מופלאה שהוקמה כאן - היא מדינה מושחתת?! והאם ישראל של שנות האלפיים מושחתת יותר מבעבר?!

אני משיב תמיד על שאלות אלה בשלילה.

בעיני, ישראל אינה מדינה מושחתת. אכן, קיימים בה איים של שחיתות. אך האיים לא הפכו ליבשת. ישראל של היום אף איננה מושחתת יותר מישראל של המאה ה- 20. אולי ההיפך הוא הנכון. נורמות שלטוניות ראויות העמיקו יותר, ומעשים אשר לפני עשרות שנים היו נתפסים כ"חצי לגיטימיים", הם היום מעשים אשר ברור לכל כי מעשים פסולים הם. התברכנו במערכות אכיפת חוק חזקות. כל אחת מהן: המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט, עומדת איתן ואינה שחה בפני רעותה. כל אחת מהן אינה נרתעת ואינה נסוגה מפני השלטון. כל אחת מהן עצמאית היא ואינה מתכופפת בפני איש או שררה. כל עוד מערכות אלה הינן חזקות ועצמאיות, ובכוחן להלחם נגד השחיתות, הרי שמדובר במדינה שאינה מושחתת. ביום שמערכות אלה תפסקנה להיות חזקות ועצמאיות, באותו יום, אם יבוא חלילה, ניתן יהיה להכריז על תבוסה בקרב נגד השחיתות. לצד המשך אכיפה משמעותית נגד פשיעה חמורה, כגון אלימות, עבירות מין, סחר בסמים וכדומה, ולצד המשך עשיה יום יומית במגוון התחומים הרחב המצוי בליבת יעדי הפרקליטות, אנו משקיעים בשנים האחרונות מאמצים כבירים באיסוף ראיות, על מנת להגיע לחקר האמת, ובמידת הצורך להביא לדין נבחרי ציבור ועובדי ציבור שהפרו אמונים, או שלקחו שוחד.

הפרקליטות, בשיתוף פעולה הדוק עם היועץ המשפטי לממשלה, בוחנת כל תיק ללא מורא וללא משוא פנים. "מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם" – כדבר תורתנו- הוא משפט המדגיש את ערך השוויון בפני החוק. חובות וזכויות שוות נגזרות הן מן הדין והן ממקורות היהדות. "משפט אחד" צריך להיות לראשון האזרחים ולאחרון שבהם. מוסכמת יסוד זו היא אחד האדנים המרכזיים לשלטון החוק בישראל והיא המצפן לפיו אנו פועלים לאורך כל הדרך. מטעם זה, לצד טעמים נוספים, מדינת ישראל איננה מדינה מושחתת, אלא מדינה בה יש מערכות חוק ומשפט איתנות הפועלות כל העת לבער איי שחיתות – ואני שב ומדגיש - איים בלבד. חובתנו המוסרית והחוקית כמערכת אכיפת החוק היא לחשוף איים אלה ככל יכולתנו.

אנו פועלים לכך כל העת ללא לאות. מלאכה זו - איננה מלאכה קלה. חוקרים לצד פרקליטים, כתף אל כתף, עושים לילות כימים, לעיתים גם בקצווי תבל, על מנת להעמיק חקר היכן שהדבר נדרש, כדי לברר את האמת, ולהעמיד את התשתית הראייתית לאשורה. לברר את האמת, ואת האמת בלבד. לא חלילה אינטרסים פוליטיים מכתיבים את דרכנו. לא שיקולים זרים מנחים את עבודתנו. האמת, והאמת בלבד- רק אותה אנו מחפשים ואחריה אנו תרים. כדבר הנביא זכריה: "משפט אמת שפוטו"! לא אחת נעשית מלאכה זו אל מול רוח נגדית, אל מול מתקפות והאשמות שווא. מתקפות אלה לא ירתיעו איש במערכת אכיפת החוק. המלאכה -מלאכת קודש היא, והיא תעשה כאמור בלא מורא ובלא משוא פנים, עד אשר נגיע לחקר האמת.

לאחרונה, עלתה לסדר היום הציבורי סוגיית עדי המדינה, ובתוך כך נשמעת ביקורת מסוימת ביחס לשימוש בהסכמי עדי מדינה. אני מוצא לנכון לנצל במה חשובה זו כדי לשוב ולהדגיש - כריתת הסכמי עד מדינה מהווה כלי משמעותי בארגז הכלים המסור לרשויות החוק בהתמודדות עם הפשיעה המאורגנת והשחיתות הציבורית. כלי זה לא הומצא בישראל והוא מקובל גם במדינות דמוקרטיות אחרות. כלי זה הוכר כלגיטימי לחלוטין בפסיקת בית המשפט העליון הישראלי. כלי זה מסייע למאבק בפשיעה והוא חיוני. בשנים האחרונות נחתמו הסכמים שכאלה בתיקי שחיתות, כמו גם בתיקים אחרים, וככלל, ההסכמים הללו הוכיחו עצמם היטב.

מיהו למעשה עד מדינה? עד מדינה הוא אדם שהינו שותף לביצוע עבירה, המקבל טובת הנאה מהתביעה, בתמורה להסכמתו להעיד נגד שותפיו ולחשוף את מעלליהם. אכן, עד המדינה בהכרח מעורב הוא בביצוע עבירות, על כל המשתמע מכך. אילולי היה זה המצב, הרי שהוא לא היה עומד בפני סכנת העמדה לדין, ולא היה לו צורך, או רצון, בשיתוף פעולה עם התביעה. עד המדינה מודה בביצוע עבירה ולהודיה זו יש להעניק משמעות בלתי מבוטלת. היינו, אין המדובר באחד מל"ו צדיקים. לעיתים מדובר בעבריין לכל דבר, פשוטו כמשמעו. על כן, לתהילה, בוודאי אינו ראוי.

אולם השאלה שצריכה לעמוד במוקד הדיון הציבורי אינה השאלה אם מדובר באדם הראוי לתהילה. מוקד הדיון הציבורי אינו אמור לעסוק בשאלת השידוכים עם עד מדינה או בשאלת חלוקת אותות הצטיינות לעד מדינה כזה או אחר. השאלה שבמוקד הדיון הציבורי היא זו: האם אנו כחברה זקוקים לכלי זה? האם הכלי לגיטימי? האם נכון שנשתמש בעדי מדינה למניעת התרחבות איי השחיתות? האם ראוי שמערכות אכיפת החוק יערכו הסכמי עדי מדינה לצורך פיענוח עבירות וחשיפת פשיעה המתבצעת בחדרי חדרים?

התשובה לשאלה זו ברורה מאליה. הסכמי עדי מדינה, במקרים המתאימים, מביאים תועלת ציבורית גדולה. בעדות אמת של עד מדינה, המטהרת את השחיתות השלטונית, יש ערך עצום. כולנו, אזרחי המדינה, יוצאים נשכרים, כתוצאה מעדות עד המדינה. במקרים רבים ושונים עדי מדינה מסייעים למוטט ארגוני פשיעה. במקרים אחרים נדרשים לנו עדים אלה על מנת לבער את נגע השחיתות הציבורית.

יש לזכור כי עבירות מעין אלה, ובפרט עבירת השוחד, לא מתבצעות בראש חוצות. הן אינן מתבצעות בפרהסיה. הן קשות לגילוי ולחשיפה. כדי להיכנס אל תוך החדר, אל השיחה בארבע עיניים, אל תוך המארג הסודי הזה של ה"קח ותן", יש צורך פעמים רבות להיכנס דרך סדק צר. יש צורך להבקיע חרך אל תוך מעגל שותפי הסוד. לעתים, רק עד מדינה יכול לאפשר להציץ דרך סדק צר זה. דרך החרך. דומני שכל אחד מבין כי ישנן חברות או מעגלים שלא ניתן לפרוץ אליהם, ללא גיוס עד מבפנים, מהמעגל הקרוב ביותר של מבצעי העבירה. ככלל, הסכם עד מדינה נחתם עם מי מהמעורבים בעבירה שחומרת מעשיו פחותה בחומרתה מחומרת מעשיו של החשוד נגדו הוא מעיד.

ברצוני להדגיש מושכלת יסוד חשובה. תנאי בסיסי לחתימת הסכם מסוג זה הוא כי הגורמים העוסקים בכך ישתכנעו לפני החתימה, שהעד דובר אמת, וכי ישנה אפשרות למצוא ראיות מסייעות ותימוכין אמיתיים לדבריו. כיוון שבעבריין עסקינן, אנו נוהגים זהירות רבה בטרם חתימה. רק משהשתכנענו כי אמת בפיו, תתאפשר החתימה.

הגורם המוסמך לחתום על הסכם שכזה הוא פרקליט מחוז. החלטתו מבוססת על חוות דעת מקצועית של המשטרה. במקרים רגישים, נדרשת גם הסכמת פרקליט המדינה. ובמקרים בהם עסקינן בנבחרי ציבור בכירים מאד, נדרשת מעבר להסכמת פרקליט המדינה גם הסכמת היועץ המשפטי לממשלה, אשר בפניו מובאת המלצת המשטרה והמלצת הפרקליטות. כך היה בכל ההסכמים שנחתמו לאחרונה שזכו לתהודה ציבורית. המשטרה המליצה, פרקליט המחוז המליץ, פרקליט המדינה המליץ, והיועץ המשפטי לממשלה אישר. כל הסכם שכזה נבחן בשבע עיניים. ליתר דיוק, ב 14 עיניים. עיניהם של ראש צוות החקירה; ראש יחידת החקירות; ראש להב; ראש אגף החקירות; פרקליט המחוז; פרקליט המדינה; והיועץ המשפטי לממשלה. למעשה, בהרבה יותר עיניים - שכן בדרך לאישור הסופי, נשמעת גם דעתם של גורמים נוספים ביחידות החקירה והתביעה- כגון חוקרים, פרקליטים, משנה לפרקליט המדינה, משנה ליועץ המשפטי לממשלה, ועוד.

כאן ברצוני להדגיש נקודה חשובה וקריטית.

לעולם, לעולם, לא נגייס עד מדינה ונאמר לו לשקר כדי להפליל אדם אחר. כל טענה אחרת היא מופרכת. אנו מחויבים אך ורק לאמת, אך ורק לראיות.

כדבר הנביא ישעיה: "לאמת יוציא משפט".

מערכת אכיפת החוק היא מערכת עצמאית ובלתי תלויה. היא מנותקת לחלוטין מהעולם הפוליטי ומשיקולים פוליטיים. משכך, כל הפעולות שאנו עושים מונעות אך ורק משיקולים מקצועיים צרופים, בנפרד ובמנותק מהשיח הציבורי, התקשורתי, או הפוליטי. לשאלה אם הציבור משוכנע שפלוני הינו חף מפשע או אשם, יש כמובן חשיבות במישור הציבורי. אך העמדה לדין והכרעת דין אינם מוכרעים על פי דעת הרוב או על פי משאלי דעת קהל. חברה שבה תוכרע שאלת אשמתו של אדם לפי ההערכה אליו, החיבה אליו, האהדה אליו, או לחלופין - לפי השנאה אליו, המשטמה אליו, הטינה אליו - היא חברה שאינה פועלת לפי ערכי המשפט והצדק. רק הראיות צריכות להכריע. רק ראיות האמת צריכות להכריע.

כדבר הנביא יחזקאל: "משפט אמת יעשה".

בבואנו להחליט אם להתקשר בהסכם עד מדינה, מטבע הדברים, במקרים בהם ישנו חשד למעורבות פלילית של עובד ציבור כזה או אחר, הרי שככלל, נכון יהא לומר כי מוקד האינטרס הציבורי הוא במיצוי הדין מול אותו עובד ציבור. כמובן, יש לנסות למצות הדין גם מול אדם פרטי שסייע לו. אך ככלל, חומרת מעשהו של עובד הציבור, רבה היא יותר, בשל עצם היותו עובד ציבור. בתיקים מורכבים מסוג זה, לעתים, רשויות החקירה נמצאות במצב בו יש בפניהן חשדות ממשיים, אלא שקיימים חוסרים להשלמת התמונה הראייתית המלאה לצורך הבנת תמונת האמת ואולי גם בהמשך להוכחת העבירות, ככל שבוצעו. מצב דברים שכזה עלול להביא לעיתים לתוצאה לא צודקת, של אי מיצוי הדין עם מי שסרחו. במצב כזה אפשר שהאינטרס הציבורי יכתיב לנו לכרות הסכם עד מדינה עם אחד המעורבים, גם במחיר של הקלות מסויימות עמו . זאת, כדי שאותו עד יכניס אותנו למעגל הסוד, ויסייע לנו להביא את כל המעורבים על עונשם. בשל כל אלה, מדובר בכלי חיוני למאבק בעבריינות, הן בתחום הפשיעה המאורגנת והן בתחום המאבק בשחיתות ואנו נמשיך ונפעל בכיוון זה, ללא מורא וחשש, ככל שנידרש לכך גם בעתיד.

ואם הזכרתי את האינטרס הציבורי, אזי ראוי באותה נשימה לומר גם את המובן מאליו: האינטרס הציבורי ושלטון החוק הוא לא רק במיצוי החקירה, אלא גם בכך שהחקירה תיערך בצורה הגונה ויסודית, תוך הקפדה על זכויות החשודים, תוך הקפדה על בדיקה נאמנה ואמיתית של כל טענות ההגנה שלהם, תוך הקפדה להימנע מקיצורי דרך מסוכנים. אנו זוכרים היטב כי עסק לנו בדיני נפשות; לא פחות.

צו השעה בזירוז החקירות וההכרעות ברור לנו היטב. אבל חלילה לנו כי בשל חיפזון תיפגע כהוא זה העבודה המקצועית, והלימוד המדוקדק והיסודי של חומר הראיות בו עסוקים הצוותים האמונים על כך כל העת. בהקשר זה אני מבקש להסתייג בכל פה מפרסומים שונים לגבי החקירות המעסיקות את כולנו, שיוצרים בציבור רושם שגוי כאילו החץ כבר פגע היכן שפגע וכעת רק נותר לצייר את עיגולי המטרה סביבו, קרי: הכל חתום וגמור, והתוצאה ידועה מראש. ובכן, אני מצטער לקלקל את ה"חגיגה" הזו – הליך פלילי איננו משחק ילדים. החקירה היא חקירה אמיתית. היא צריכה להתבצע ביסודיות המתבקשת, ולאחר מכן הראיות צריכות להיבחן באופן אמיתי, פתוח, יסודי מאד וענייני. הסדר הנכון הוא שקודם חוקרים, ואחר כך מחליטים – ולא ההיפך. כפי שהבהרתי- לא מידת האהדה הציבורית לפלוני תקבע את עמדתנו, אך גם לא מידת הטינה הציבורית אליו. לא ההפגנות יכריעו ולא כותרות העיתונים יכריעו. אנחנו מתקדמים בנחישות וביסודיות, ובבוא עת הכרעה יכריעו שיקולים מקצועיים, ואלה בלבד.

חשוב לי להדגיש נקודה נוספת - המאבק בשחיתות אינו רק חובה משפטית. המאבק בשחיתות הוא גם צו מוסרי. הוא צו היהדות. הוא צו נביאי ישראל. הוא צו הדמוקרטיה. כל אחד ואחת בציבור יכול וצריך לסייע להילחם בשחיתות. כדי להילחם בשחיתות, יש לעמוד לצד מערכת אכיפת החוק. לגבות את אנשיה ואת פעולותיהם. הגיבוי לא צריך להיות "גיבוי אוטומטי"; התמיכה לא צריכה להיות בלתי מסויגת. אולם התקפות, השמצות ונאומים מרפי ידיים – נגד שומרי הסף, נגד רשויות החקירה והתביעה, בוודאי אינם הדרך לסייע להילחם בשחיתות השלטונית.

אין בדבריי אלה כדי לדחות ביקורת עניינית. בכל מערכת, גם במערכת אכיפת החוק, יש כשלים. ישנן תקלות. כאשר מתגלה תקלה, יש לחשוף זאת ולפעול לבירור הנדרש ולתיקונו במהירות האפשרית. כך פעלה המערכת לאחרונה בנושא ההתכתבות הפסולה שנוהלה בין חוקר לשופטת. ביסודיות ובנחישות. אולם יש להיזהר מכל משמר מלשפוך את התינוק עם המים. יש להיזהר מפגיעה הרסנית באמון הציבור במערכות שנועדו לשמור על הציבור. חכמים- היזהרו בדבריכם.

היום בבוקר סיירתי עם הנהלת הפרקליטות במרכז למורשת מנחם בגין, ראש הממשלה השישי. בעיני, סיור חובה לכל תלמיד ואזרח. רבות דיבר בגין על חשיבות עליונות המשפט ועצמאות המשפט. מצאתי לנכון לצטט כאן אחת מאמרותיו: "המשפט הבלתי תלוי הוא המבצר האחרון של חירות האדם בימינו". כה פשוט. כה משמעותי.

סיכומם של דברים - על מנת להבטיח כי מדינת ישראל תוכל להוסיף להשיב בשלילה על השאלה האם היא מושחתת, יש להבטיח כי הסובלנות הציבורית למעשי שחיתות תהא נמוכה, וכי המחיר המוסרי והחברתי שיגבה הציבור מעבריינים מורשעים יהיה ניכר. עניין זה לא מסור לרשויות החוק בלבד. אנו מצווים כולנו, הציבור כולו – לסייע בקיום מצוות "וביערת הרע מקרבך". משימתנו שלנו היא מלחמת חורמה באיי השחיתות. בזכות העשייה הרבה של גופי אכיפת החוק אני מקווה שאיים אלה מצטמצמים והולכים. אני רואה במשימתנו זו חלק מאתגר רחב יותר במסעה של החברה הישראלית; מסע מתמשך בדרך להגשמת חזון נביאינו. מסע מתמשך בדרך להפיכת מדינתנו וחברתנו לחברת מופת. לו יהי!