מאמר דעה

כאן כדי להישאר?

| מאת:

מערכת הבחירות הנוכחית הביאה עמה מספר מפלגות מרכז חדשות. מניסיון עבר, נראה כי מפלגות מרכז אינן מצליחות לשרוד ברוב המקרים מעבר לקדנציה או שתיים, למרות שיש להן מקום בפוליטיקה הישראלית. אם המפלגות החדשות לא ילמדו מטעויות העבר של אלה שקדמו להן – הן עלולות למצוא את עצמן עם גורל דומה

Flash 90

ההיסטוריה הפוליטית של ישראל בשני העשורים האחרונים מלמדת שמפלגות מרכז נוטות להיעלם במהירות. הדרך השלישית, מפלגת המרכז, שינוי, מפלגת הגמלאים, קדימה – כולן היו מפלגות מרכז שעוררו תקוות רבות, נבחרו לכנסת, ואחרי קדנציה אחת או שתיים, לכל היותר שלוש, התאדו. ייתכן שלאחר הבחירות הקרובות תצטרף אליהן מפלגת התנועה, וגם גורלה של מפלגת כולנו אינו ברור, לאחר נטישת כמה מחברי הכנסת שלה והסקרים המנבאים לה היחלשות בקלפי.

אורך חיי המדף הקצר של מפלגות מרכז דורש הסבר. הרי עצם העובדה שמפלגות מרכז נבחרות שוב ושוב לכנסת, וחלקן אף זוכות בהישגים נאים, מלמד שיש בישראל ציבור בוחרים לא קטן שממוקם במרכז המפה הפוליטית. על פי מדד הדמוקרטיה לשנת 2018 מדובר ב-22% מכלל האוכלוסייה- יותר ממחנה השמאל, שעומד היום על 20.5%. מעניין לדעת שבמדינות אחרות בעולם מפלגות המרכז מצליחות להתבסס ולשרוד זמן רב. דוגמאות בולטות הן המפלגה הליברל-דמוקרטית בבריטניה (שהוקמה ב-1988) והמפלגה הדמוקרטית החופשית (FDP) בגרמניה (שהוקמה ב-1948).

מדוע אפוא כושלות מפלגות המרכז שוב ושוב?

ראשית, מפלגות המרכז בישראל נבנות בדרך כלל סביב מנהיג כריזמטי אחד. אם אותו מנהיג עוזב מסיבה כלשהי או מתגלה כאכזבה – המפלגה מתקשה לשרוד בלעדיו. וגם אם לא – תמיד יש סכנה שיקום מנהיג כריזמטי אחר במרכז, שיאפיל עליו – כדוגמת הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ, שמאיים על ח"כ יאיר לפיד; במקביל, רוב מפלגות המרכז לא משקיעות מאמצים בהקמת מוסדות וסניפים ובפעילות רצופה של תומכים וחברים, גם מחוץ לתקופת הבחירות – אף שהם נחוצים להישרדות מפלגות לטווח ארוך; חלק ניכר ממפלגות המרכז נפגעו בעבר מפיצולים פנימיים. זכורה במיוחד עזיבתם של חלק מחברי קדימה לטובת 'התנועה' לקראת בחירות 2013, שהובילה להתרסקותה של קדימה; ולבסוף, מפלגות המרכז נוטות להבטיח הבטחות שקשה מאוד לממש במציאות – הבטחות כלליות ל"פוליטיקה חדשה" או הבטחות קונקרטיות, כמו הבטחתה של מפלגת הגמלאים לשיפור משמעותי במצבו של מגזר זה ושל כולנו להורדת מחירי הדיור. במצב כזה, מצביעי המפלגה ממהרים לנטוש אותה לטובת מפלגת מרכז חדשה.

חשוב להדגיש: הצלחתן של מפלגות מרכז חדשות אינה תופעה שלילית. מפלגות אלה מייצגות ציבור רחב הנמצא במרכז המפה הפוליטית, ויכולות "לנער" את המערכת ולהכניס "דם חדש". בהקשר זה ראוי לציין את מפלגת יש עתיד שהתחילה כמפלגת אווירה, אך השכילה בשנים האחרונות לבנות בסיס מפלגתי ומוקדי תמיכה, אף שאין בה דמוקרטיה פנימית.

ואולם במבט רחב, הצלחתן והיעלמותן של מפלגות מרכז פוגעת באמון הציבור בפוליטיקה: אותם הבוחרים שכבר התאכזבו מהמפלגות הגדולות ונטשו אותן, חוזרים ומתאכזבים שוב ושוב ממפלגות מרכז. בנוסף, ריבוי מפלגות המרכז  תורם לפיצול הפוליטי, הפוגע ביכולת המשילות.

מוקדם מדי לדעת אם מפלגות כמו חוסן לישראל וגשר יהפכו אף הן ל"מפלגות אווירה" שייעלמו במהירות. מצד אחד, גם הן מבוססות על מנהיגות של איש אחד. מצד אחר, אפשר עדיין לקוות שבכוונתן להקים מוסדות מתפקדים ולשמור על קשר רצוף עם התומכים והפעילים – וכך להישאר במשחק הפוליטי לאורך זמן. אם לא ילמדו מגורלן של מפלגות אווירה בעבר, ספק אם יצליחו לשרוד ולהתאושש ממשברים, שבוודאי עוד יגיעו.

פורסם לראשונה ב-YNET.