דרוש דגל חדש לציונות הדתית

כיצד איבדו מפלגות הציונות הדתית מכוחן? התשובה טמונה דווקא בהצלחתה של הציונות הדתית, שאנשיה חיים בדילמה זהותית תמידית: מחד, יצר השתלבות בחברה הישראלית, ומצד שני גאוות יחידה מגזרית, ורצון ליצור את ההשתלבות דווקא מתוך המגזר ובשמו

Flash 90

בימי תפארתה היו למפד"ל, מפלגת הציונות הדתית, 12 מנדטים, כלומר 10% מחברי הכנסת. כיום, כשהמגזר הציוני-דתי רק הלך וגדל, והשפעתו ניכרת בכל תחום, הצליחו מפלגות הציונות הדתית להשיג במשותף, בשתי מערכות הבחירות שהתקיימו השנה, רק 7 מנדטים. במערכה הראשונה, באפריל השנה, כשהדתיים הליברלים והחרד"לים רצו בנפרד, התקשו שני החלקים לעבור את אחוז החסימה.

איך קורה הדבר? התשובה טמונה דווקא בהצלחתה המסחררת של הציונות הדתית. היא גדלה כל כך, והצליחה כל כך, עד שרבים מאנשיה, בעיקר בני הדור הצעיר, אינם רוצים עוד בזהות סקטוריאלית, כי אם להיות חלק מן ההנהגה הכוללת של המדינה. לפיכך, רבים מהם בוחרים להצביע למפלגות לא מגזריות (בעיקר לליכוד, שהרי מדובר בציבור ימני), וגם בין המבקשים להיבחר יש רבים העושים זאת שלא באמצעות המפלגה הסקטוריאלית. למעשה, בכנסת הנוכחית, כמו בקודמותיה, מכהנים לא פחות ח"כים אנשי הציונות הדתית מחוץ למפלגה הסקטוריאלית מאשר בתוכה.          

יחד עם זאת, כשנוצר חשש ששני פלגי הציונות הדתית לא יעברו את אחוז החסימה, הורגשה טלטלה מסוימת גם בקרב אלה שלא הצביעו למפלגות הסקטור. כי במגזר הדתי-לאומי קיימת כל הזמן שניות זהותית: מצד אחד, יצר השתלבות בחברה הישראלית, ומצד שני גאוות יחידה ב'מגזר', ורצון ליצור את ההשתלבות דווקא מתוך המגזר ובשמו. 

יתר על כן, לצד רצונם של בני הציונות הדתית להשתלב ואף להיות גורם מוביל בהנהגת החברה הישראלית, יש להם גם צרכים מגזריים מובהקים, הנוגעים בעיקר לחינוך הילדים. עם כל רצון ההשתלבות, הרוב המוחלט של בני הציונות הדתית, כולל היותר ליברלים ביניהם, אינם מעלים בדעתם לשלוח את ילדיהם לבתי ספר משותפים לדתיים וחילונים, או לתנועות נוער כאלה. הם אף רוצים מאוד שלמערכות החינוך הנפרדות שלהם יוקצו משאבים הגבוהים בהרבה מאלה שמקבלות שאר המערכות: משאבים להצטיינות מקבילה הן בלימודי קודש והן בלימודים כלליים; משאבים להפרדה מגדרית; משאבים למערכת סבוכה של הסעות, בהתיישבות ביו"ש ובאזורי פריפריה אחרים. לאלה נוספים גם צורך במשאבים לבניית בתי כנסת, מקוואות, ושאר צרכי דת.

לכאורה, סיוע המדינה מובטח לכל אלה, אבל בפועל המשאבים מוגבלים והתחרות עליהם גדולה, בעיקר מול החרדים. התחרות עם החרדים גדולה גם ביחס למשרות שמנפק הממסד הדתי: רבני שכונות, רבני ערים, ודיינים בבתי הדין. כל הצרכים האלה נזקקים לעוצמה פוליטית, שהרי לחתול שקרוב יותר לצלחת יש סיכוי לקבל יותר פרוסות מן הגבינה. 

התהליך של השתלבות בני הציונות הדתית בפוליטיקה הכללית צפוי אפוא להיתקל ב'תקרת זכוכית' מאיימת: האם יתמידו צעירי הכיפות הסרוגות להצביע למפלגות כלליות, גם כשצורכי ילדיהם, בתי הכנסת והישובים שלהם, וקרוביהם החפצים במינוי לרב או לדיין, יעמדו בסימן שאלה? סביר מאוד שהדילמה הזו תלך ותתחזק במערכות הבחירות הבאות. מצד אחד, יהיו אלה שיציעו לבוחרי הציונות הדתית להפסיק סוף סוף עם הסקטוריאליות ולהשתלב בהנהגת המדינה, ומצד שני יהיו אלה שיזכירו שבלי כוח מגזרי, הבסיס של עוצמת הדור הבא ילך ויישחק.

את הדילמה הזו יכול הציבור הדתי-לאומי לפתור, לפחות חלקית, באמצעות מתן משמעות לאומית להצבעה למפלגה המגזרית. בעבר ניסו מפלגות המגזר לעשות זאת באמצעות הצגתן כמי ש'ישמרו על הליכוד מפני עצמו'. אבל הניסיון הוכיח ששיווק הימין הדתי כליכוד ב', רק יותר נאמן מהמקור, די נכשל. יש צורך בהגדרת יעד לאומי שרק הציונות הדתית המתונה יכולה למלא. היעד הזה הוא הצבת תפישה חלופית להשקפה החרדית והחרד"לית; השקפה דתית ליברלית והומניסטית, אבל בניגוד לרוב הליברלים החילונים כזו שלא תתעלם משיקולי הזהות הלאומית והמסורת היהודית.

מפלגה כזו תציב לנגד עיניה את עיצובו של מרחב ציבורי כללי שיש בו כבוד גם למסורת היהודית וגם לחופש הפרט, וכן מערכות חינוך והשכלה שיתקיים בהם איזון כזה. ללא תפישה מרכזית כזו יש חשש שהמציאות הישראלית תמשיך להתנועע בין קיצוניות ליברלית, שאיננה רוצה שום סממן יהודי, לפחות לא כזה המגביל את חופש הפרט, לבין קיצוניות דתית, שאיננה מכירה בשום סממן ליברלי כלגיטימי, כל עוד הוא מתנגש במצוות התורה.

יחידים בני הציונות הדתית שחשקה נפשם בהנהגת המדינה יעדיפו כמובן התמודדות במפלגות הגדולות, וזה בסדר גמור. הם יתמודדו על תפקידי ראש הממשלה, שר הביטחון, וכל שאר התפקידים הבכירים. אבל לציבור הדתי-לאומי כמגזר נכון להציב יעד פוליטי של עיצוב 'דרך המלך' היהודית-דמוקרטית, כלומר התמודדות על משרדי החינוך, התפוצות והדתות. לטווח ארוך, זה חשוב לא פחות מעיצוב מדיניות החוץ, הביטחון והכלכלה. ואם היעד הזה יתברר כאמין, סביר שגם לא מעט מסורתיים וחילונים מתונים ישמחו להצביע למפלגה כזו.

פורסם לראשונה בהארץ.