שעתה של מערכת החינוך
מערכת החינוך רק חזרה לפעול, וכבר מוטלת עליה משימה בעלת חשיבות עליונה - להיות רלוונטית לאתגרי השעה, ולתווך לדור העתיד את המשבר הכלכלי, החוקתי והחברתי עמו מתמודדת מדינת ישראל. שילוב החינוך האזרחי לדמוקרטיה בתכני הלימוד הוא בסיס הכרחי לקיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית
Flash 90
לתלמידי התיכונים הצפויים להיבחן בעוד כחודשיים בבחינת הבגרות באזרחות לא יהיה מושג על משמעות שינוי חוקי היסוד בחסות ממשלת החירום המתגבשת, דיוני בג"ץ בעניין רה"מ מכהן תחת כתב אישום, חשיבות אישור תקציב המדינה, כנסת מתפקדת בתקופת נגיף הקורונה, או למשל על מעקבים אחר אזרחים וחשיבות השמירה על הפרטיות.
אירועי השעה הם גדולים. יש בהם אתגר אפידמיולוגי גלובלי שחושף את כל הפחדים הגדולים של האדם. יש בהם גם אתגר חברתי-כלכלי אדיר. ערעור על תפיסות כלכליות עכשוויות בדבר השוק החופשי, המגזר הציבורי והביטחון הכלכלי של האדם. בתוך כל אלה, מתנהל בישראל גם משבר חוקתי המערער את יסודות המשטר הדמוקרטי וערכיו. כמה חבל שהתיווך של המציאות הלא-נורמלית הזו לבני הנוער שיושבים כבר חודשיים בבית, ייעשה בעיקר באמצעות התקשורת והרשתות החברתיות.
ההתמודדות עם המשבר הדמוקרטי קשורה גם לאופן שבו אזרחי המדינה מבינים מהי דמוקרטיה, מוסדות מתפקדים, וחשיבות המחויבות לערכים דמוקרטיים, וקשור גם ליכולת של כל אזרח ואזרחית לסנן מידע ולזהות בתוכו את המניפולציות ואת התעמולה וביכולת לשאול שאלות על אמירות, טענות ועמדות. כל אלה אינם מוקנים אוטומטית למי שנולד במדינה דמוקרטית, הם נרכשים, מתוך החיים עצמם וגם מתוך תהליכי הלמידה והחיברות המתקיימים בראש ובראשונה במערכת החינוך. זו שחורטת על דגלה הנחלת ערכים כחלק בלתי נפרד מתהליך הלמידה בשנות בית הספר, ואינה פועלת דיה בתחום זה. החינוך החברתי והערכי שמתקיים בה לאורך השנים מדגיש את החינוך הלאומי ואת הערכים הפרטיקולריים- הציוניים והיהודיים המתקשרים לחינוך זה. זהו חלק חשוב בחינוך אזרחי, אבל ללא החלק העוסק גם בדמוקרטיה במובנהּ המהותי, אזרחי העתיד עלולים למצוא עצמם במדינה שהיא קצת פחות דמוקרטית.
מאז דו"ח ועדת קרמינצר, שעסק בנושא ואומץ על ידי משרד החינוך ב-1996, סוגיה זו מוכרת ונידונה בפורומים שונים, אבל הקריאה הברורה לקידומו של חינוך לדמוקרטיה לאורך כל שנות הלימודים אינה מתממשת וזוכה להתעלמות במקרה הרע, או למס שפתיים במקרה הגרוע. בשנים האחרונות, הצורך בחינוך לדמוקרטיה בולט וברור עוד יותר. השיח הציבורי נעשה אלים, גזעני ומסית. הפוליטיקאים הפכו את המילה דמוקרטיה למילת גנאי המזוהה עם צד פוליטי אחד, הרשתות הוצפו ב"פייק ניוז" ובמגמות פופוליסטיות. היכולת להבין מציאות זו ולגבש עמדה שאינה מהונדסת על ידי אלגוריתם, מתחילה בבית ובבית הספר.
בשעת משבר כל כך חמורה, חברתית וכלכלית, מוטלת על מערכת החינוך משימה אחת פשוטה וברורה - היי רלוונטית!
רלוונטית למשמעות הכלכלית של המיתון, הרעבת מערכת הבריאות והנגשת המידע בנוגע לסיוע הכלכלי של המדינה למאות אלפי המובטלים. הרי מדובר בהורים של תלמידי מערכת החינוך, מגיע להם להבין מה צפוי לעבור על ההורים שלהם בתקופה הקרובה. אבל גם רלוונטית להסבר נחוש ולא מתפשר על המשבר החוקתי בישראל: על החבירה של כחול לבן לליכוד, על ויתורים שנעשו במו"מ הקואליציוני, על עקרונות שננטשו, על משמעות ממשלה מנופחת של 30 שרים ויותר ומה לעזאזל מחביא בתוכו הביטוי השחוק של הצורך 'להיכנס מתחת לאלונקה' - כן, למרות שהם יפגשו את האלונקה ממש בקרוב.
גם ביום שאחרי הקורונה, מצופה ממערכת החינוך לבנות תכנית המחייבת את שילוב החינוך האזרחי לדמוקרטיה בכל שכבות הגיל. על המנהיגות החינוכית להבין שהבסיס הדמוקרטי עליו כולנו נשענים, אינו גחמה של פוליטיקאים מצד אחד של המפה הפוליטית, אלא בסיס הכרחי לקיומה האמיתי של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ולהעביר את המסר הכל כך חשוב הזה לדור העתיד של מדינת ישראל.