דווקא עכשיו, סולידריות חברתית

הנסיקה בתחלואה מחייבת חשבון נפש בהנהגה וברחוב החרדי, אך לא פחות מכך גם בציבור הכללי לאור העליהום החריף והתוקפני. משבר הקורונה מזמן לנו אפשרות לחזק גשרים חברתיים ותרבותיים עם קבוצות חרדיות מתונות, השואפות להשתלב בחברה הישראלית

Flash 90

בימים אלו נדרשת סולידריות חברתית המפרידה אותנו לתאים אנושיים מינימליים בחיק המשפחה המצומצמת, סולידריות של ריחוק המונעת מאתנו מגעים חברתיים שעד לפני שבועות מספר היו מובנים מאליהם. רבות נאמר ונכתב על כך שבקהילה החרדית, ובעיקר בחוגים הקיצוניים שלה, רבים לא נשמעו בתחילת המשבר להוראות משרד הבריאות ונסמכו על פסיקות הרבנים. מה שהתפרש באוכלוסייה הכללית כזלזול בוטה וחוסר אכפתיות מבריאות הציבור - התגלגל למסע השמצות פרוע וחריף נגד החרדים.

אפשר לומר שהחרדים "הרוויחו" ביושר את היחס המכליל כלפיהם, כאשר ברחובות בני ברק נצפו הלוויות המוניות של מאות משתתפים, ובבית שמש נערכו חתונות ברוב עם בתחילת המשבר. אך כעת השד השבטי מבעבע ביתר שאת ומחריף את הקיטוב, ובמקום סולידריות כלל ישראלית לה אנו זקוקים כיום יותר מכל, אנו מחפשים שעיר לעזאזל שאותו מגלמים החרדים. וכך יכולים ראשי ערים לקרוא להטיל סגר על ערים שכנות ולצופף עוד את הגטו החרדי, כותבי טורים וטוקבקיסטים בעולם הווירטואלי רוויי שנאה יוצאים בשצף קצף כנגד כל החרדים, כלכלנים בכירים הידועים "באהדתם" ארוכת השנים לציבור החרדי מוצאים הזדמנות לבוא חשבון עם אוכלוסייה המונה למעלה ממיליון נפש ולהטיל עליה את מלוא האשמה למגיפה.

ואם לא די בכך, לא מעט מהמבקרים מנסים לרכוב על גל הביקורת הנוכחי ולהצביע על כשלי העומק באורח החיים החרדי, המובילים כביכול לבערות, עוני ופרימיטיביות. בחסות זו הם מנסים להטיף לציבור זה כיצד לנהל את חייהם במעין הנדסה חברתית סמויה, השואפת להשטחה והאחדה של מגוון הזהויות החברתיות בישראל. כשם שכשלים ותופעות פסולות הנובעות מאורח החיים החילוני בוודאי לא מצדיקים ויתור עליו, כך אל לנו לצפות מהחרדים לסגת מתפיסת עולמם וצביונם - אלא בעיקר לנסות לשאוף לצמצם ולהימנע ככל האפשר מתוצאות הלוואי המסוכנות העלולות לצמוח מאורח חיים זה, כפי שאנחנו רואים במשבר הנוכחי.

המרחב הציבורי החרדי שונה בתכלית מזה החילוני: דירות צפופות וישנות (72 מ"ר בממוצע), 7 ילדים בממוצע במשפחה, מה שמגביר את תחושת הדוחק והמחנק במשקי בית חרדיים רבים. לכך יש להוסיף את העובדה שבתים רבים אינם ערוכים למעבר הבנים מהפנימיות והישיבות לשהייה ממושכת בבית.  גם היעדר השימוש באינטרנט ובסמארטפונים בבתים חרדיים רבים מקשה על שהייה של אנשים רבים בבית לאורך זמן. ציבור זה מאופיין בקהילתיות רבה הבאה לידי ביטוי בימי שגרה באופן אינטנסיבי במרחב הציבורי – ברחוב, בבית הכנסת או במוסדות הלימוד, והרבה פחות מכך במרחב הבית פנימה. על כן ההסתגרות הכפויה של משפחות חרדיות קשה עשרות מונים מזו של משפחות חילוניות ממוצעות, אם כי גם בציבור הכללי התנאים לא תמיד נוחים וקלים. לכך יש להוסיף את ההכנות הקדחתניות לקראת חג הפסח המתקרב הכוללות קניות מרובות, הגעלת כלים, תספורות לפני ספירת העומר ועוד. זו בדיוק התקופה בה הערים החרדית הומות אדם וכעת ניתן לראות שהרחובות כמעט ושוממים.

הנסיקה בתחלואה מחייבת חשבון נפש בהנהגה וברחוב החרדי, אך לא פחות מכך גם בציבור הכללי לאור העליהום החריף והתוקפני. ייתכן ומשבר הקורונה מזמן לנו אפשרות, כואבת ומאולצת, לחזק גשרים חברתיים ותרבותיים עם קבוצות חרדיות מתונות, השואפות בעשור האחרון להשתלב בזהירות, מבלי לאבד את צביונן הייחודי. ואחרי שענני נגיף הקורונה יתפזרו, נידרש כולנו לבחון מה השתבש במערכת היחסים בין החרדים לחברה הישראלית, ולהטמיע אחת ולתמיד את ההבנה כי רק בכוחות משותפים, כבוד הדדי ולכידות חברתית איתנה נוכל למגר מגיפות בריאותיות וחברתיות.