השימוש בצה"ל במשימות שיטור ואכיפה- רק כמוצא אחרון

נקודות החיכוך בין חיילים לאזרחים שהיינו עדים להן בימים האחרונים, מציפות את הבעייתיות שבפעילות חיילי צה"ל במשבר האזרחי שישראל מתמודדת עמו. הצבא במהותו אמור לפעול אל מול כוחות עוינים, ולכך הוא מותאם

Flash 90

למעט פיקוד העורף, צה"ל אמור לפעול אל מול כוחות עוינים, ושיטת הפעולה שלו נגזרת מכך. האימון וההכנה של כוחות צה"ל, שרשרת הפיקוד ומבנה הכוחות, ההצטיידות בנשק ופקודות הקבע של הצבא נקבעים על מנת להכינו בצורה מיטבית לפעולה מול אויב. צה"ל איננו מיומן בפעילות מול אזרחים נורמטיביים, ולחיילים חסרה הכשרה בשמירה על עקרונות כמו פרטיות של אזרחים, שקיפות ביחס לאיסוף המידע ודרך קבלת ההחלטות אל מול האזרחים ושמירה על חופש התנועה, פרטיות, חופש הביטוי וההפגנה וחופש הדת.

יוצאים מכלל זה חיילי פיקוד העורף, המיומנים בפעולה מול אוכלוסייה אזרחית לצורך שמירה על חייה. אולם גם בכל הנוגע לחיילי פיקוד העורף ראוי להיזהר מהרחבת פעילותם בסביבה אזרחית שאיננה קשורה לתחום המומחיות המרכזי שלהם- סיוע לאוכלוסייה האזרחית בעת מתקפה.

לגבי פעילות צה"ל מול אוכלוסייה אזרחית באזור יהודה ושומרון- מדובר בפעילות הנובעת מהיותו של צה"ל הריבון בשטח, ונעשית בעיקר לצרכים ביטחוניים ומול אוכלוסייה אזרחית שברובה עוינת. לכן, אין לדמות את פעילות צה"ל ביהודה ושומרון לפעילות בתוך תחומי מדינת ישראל, וּודאי שלא רצוי להרחיב את סמכויות צה"ל מיהודה ושומרון אל תוך תחומי ישראל.

מדינת ישראל היא מבין הדמוקרטיות היחידות בעולם המחייבת כל צעיר וצעירה להתגייס לצבא, על מנת להגן על המדינה, כך שספק אם חיילים בשירות חובה אמורים להשתתף בפעילות של שמירה על הסדר האזרחי, במיוחד כאשר פעולה כזו כרוכה בחשש להדבקות, עד כדי סיכון חיים של החייל ובעיקר של משפחתו, לצורך מטרה שאינה הגנה על המדינה מפני אויב.

למעשה, פעילות צה"ל במשבר האזרחי מעלה שתי בעיות עקרוניות:

• חוסר ההתאמה בין מבנה צה"ל, הכשרתו ויכולותיו, לבין הצרכים של הפעילות האזרחית.
• חיוב חיילי צה"ל המשרתים בשירות חובה לפעול להגנת אזרחים.

במרכז נקודות החיכוך:

• האם קיימת הסדרה חוקית מספקת?
• האם החיילים הוכשרו כראוי לפעול מול אוכלוסיה אזרחית?
• האם קיים הסדר מספק לפיקוח הדרג המדיני על פעולת הצבא?
• האם יש חשש לפגיעה בזכויות החייל בביצוע המשימה?
• עד כמה קיים חשש ל"זליגה" של מעורבות הצבא לתחומים נוספים, שלא אליהם היתה הכוונה מלכתחילה? (כמו עימותים מול אזרחים)
• שחיקה אפשרית באמון הציבור בצה"ל
• שימוש מופרז במערכות צבאיות עלול להביא לתת תקצוב של מערכות אזרחיות ולהזנחתן.

המלצות ומסקנות

1. השימוש בכוחות צה"ל במשבר אזרחי בתחומי מדינת ישראל ייעשה רק כמוצא אחרון.
2. כל שימוש בצה"ל חייב לקבל אישור קונקרטי מהממשלה, שיהיה מוגבל בזמן של ימים וייבחן מחדש מעת לעת. ראוי שגם ועדה בכנסת תאשר פיקוח מעין זה.
3. חיילים בשירות חובה יכולים להיות מועסקים רק במשימות אזרחיות שהן בעלות קשר הכרחי לסוגיות ביטחוניות או במשימות שההגנה בהן על החיים היא ברמה כזאת שרק צה"ל יכול לספק. לא ראוי שמשימות אזרחיות שרשויות אזרחיות יכולות לבצע ייעשו על ידי חיילים בשירות חובה.
4. שימוש בצה"ל למשימות של אכיפה אזרחית הוא בעייתי ביותר. הן מבחינת ההצדקה לגיוס החובה – הגנה על אזרחי המדינה, והן מבחינת היחסים בין צה"ל לבין החברה הישראלית. על כן יש להקפיד כי אם ייעשה שימוש כזה הוא יהיה בפיקוח הדוק של גורמים אזרחיים, והם יהיו הגורם המשמעותי באחריות לביצוע המשימות.
5. פעילות צה"ל צריכה להיעשות בשקיפות המרבית האפשרית, וזאת על מנת להבטיח כי צה"ל וחייליו יבצעו אך ורק את המשימות המוגבלות שהוטלו עליהם. לכן יש לאפשר גישה לגופי ביקורת עצמאיים (גופים רשמיים כמו מבקר המדינה, וגופים עצמאיים כמו עיתונות וגופים אחרים) לכל מקום שבו פועל הצבא בסביבה אזרחית, כל עוד הם אינם מהווים הפרעה קונקרטית למילוי משימת הצלת החיים.
6. על מנת להבטיח שלא ישרור מתח בין תפקידים צבאיים למשימות אזרחיות, יש להכפיף את כל הכוחות הצבאיים הפועלים בשטח לפיקוד העורף, שהוא הגוף היחיד שיש לו ניסיון בעבודה מול אוכלוסייה אזרחית.

המלצות קונקרטיות

1. ניתן לאפשר הספקת ציוד וידע, ככל שהספקה זו אינה פוגעת במוכנותו של הצבא לביצוע משימות ההגנה.
2. יש להימנע ככל הניתן מהחלפת עובדים חיוניים על ידי חיילים. שימוש בחיילים בחובה, ללא הסכמתם, למטלות אזרחיות מטעמים תקציביים הוא כאמור בעייתי ביותר. אם אדם חסר הכשרה יכול לבצע משימה מסוימת, יש לנסות לגייס עובדים מקרב כמיליון המובטלים היום במשק.
3. יש להימנע ככל הניתן משימוש בצה"ל לפתרון בעיות לוגיסטיות ובעיות מידע (אמ"ן, סיירת מטכ"ל). ייתכן שיש נושאים מסוימים שבהם יש יתרון מובנה לחיילי צה"ל על פני מערכות אזרחיות, דוגמת הסתייעות ביחידות טכנולוגיות בהליך המחשוב והמידע ועיבוד הנתונים, אך תנאי היסוד לשימוש בחיילי צה"ל במשימות אזרחיות הוא שאכן אין ברירה אחרת.
4. במקרים של סיוע לוגיסטי של חיילים (חלוקת מזון) יש להקפיד שהחיילים לא יישאו נשק וימנעו מעימות עם האוכלוסייה האזרחית.
   אין לאפשר אכיפה של סגר על ידי חיילים. אין להעביר את הניהול הכולל של האירוע בכל הנוגע לאזור מסוים או בכל הנוגע לנושא מסוים לידי הצבא. שכן, לכוחות הצבאיים אין את הידע המתאים לנהל אירוע מול סביבה אזרחית. הפיקוח והשליטה בהפעלת הכוחות הצבאיים חייב להישאר בידי הגופים האזרחיים.