מכסות ייצוג לנשים בבחירות לרשויות המקומיות: התחלה מצוינת, ועכשיו – לכנסת!
החוק המעניק מימון בחירות גבוה יותר לסיעות ברשויות המקומיות שיש בהן ייצוג נשים גבוה הוא צעד חיובי הצפוי להעלות את שיעור הנשים הנמוך ברשויות המקומיות ולהגביר את תשומת הלב והמשאבים המוקצים לקידום מעמד האישה ברשויות המקומיות. עכשיו צריכה ישראל לאמץ מכסות ייצוג לנשים גם בבחירות לכנסת.
ביום שני, 23 ביוני 2014, אישרה מליאת הכנסת בקריאה שלישית את חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון מס' 12), התשע"ד-2014 המעניק מימון בחירות גבוה יותר לסיעות ברשויות המקומיות שיש בהן ייצוג נשים גבוה. החוק קובע שסיעה (במועצה מקומיות או בעירייה) ששליש לפחות מחברי המועצה שנבחרו מטעמה – ועדיין מכהנים במועצה עם הגשת דוח מבקר המדינה על הבחירות, לא יאוחר משמונה חודשים לאחר הבחירות – הם נשים, תזכה לתוספת בשיעור של 15% מסכום מימון הבחירות, שהיא זכאית לו לפי החוק. החוק ייכנס לתוקף בבחירות הבאות לרשויות המקומיות ב-2018.
החוק חשוב ומבורך משלושה טעמים עיקריים:
- העלאת ייצוג הנשים ברשויות המקומיות: ייצוג הנשים ברשויות המקומיות הוא כיום נמוך ביותר – כ-13% מחברי המועצות המקומיות והעיריות שנבחרו בבחירות שנערכו באוקטובר 2013 הם נשים;ראו את תוצאות הבחירות למועצות הרשויות המקומיות ב-2013 באתר משרד הפנים. הנתונים במאמר אינם כוללים בחירות למועצות אזוריות. זאת עלייה קלה בלבד מכ-11.5% לפני הבחירות,לנתונים על ייצוג הנשים ברשויות מקומיות לפני בחירות 2013, ראו "דוברות והסברה", אתר מרכז השלטון המקומי, 14.4.2011. אף שערב בחירות 2013 היו דווקא ציפיות לשיפור ניכר הרבה יותר, בשל הגידול במספר הנשים שהתמודדו בבחירות.על הציפיות לפני הבחירות, ראו מורן נגיד, "נשים והפוליטיקה המקומית: הילכו שתיים יחדיו בלתי אם נועדו?", אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 16.10.2003. על האכזבה לאחר הבחירות, ראה מורן נגיד, "נשים והפוליטיקה המקומית – ההתפכחות שלאחר הבחירות?", פרלמנט 77. בניגוד לשיפור המזערי בייצוג הנשים ברשויות המקומיות, לחוק המוצע יש פוטנציאל להביא לשיפור משמעותי ומהיר יותר. בשל התמריץ הכספי שהוא מעניק, סביר שאותן רשימות שאינן מדירות עקרונית נשים מהזירה הפוליטית – כלומר, כל הרשימות שאינן מייצגות את הציבור החרדי או זרמים אסלאמיים מסוימים – ינקטו צעדים כדי להבטיח ששליש מחברי המועצה שייבחרו מטעמן יהיו נשים.
העלאת הייצוג של נשים ברשויות המקומיות חשובה, משום ששיעור נמוך של נשים מנוגד לעקרונות דמוקרטיים חשובים של ייצוגיות ושוויון, ועלול לפגוע בלגיטימיות של המשטר הדמוקרטי בכללותו, ובמקרה זה של השלטון המקומי. נוסף על כך, שיעור נשים גבוה משפיע על התרבות הפוליטית, ומקדם תפיסה שלפיה נשים הן אזרחיות (ופוליטיקאיות) שוות ערך לגברים. בשל כך, וגם משום שהנשים יֵדעו שמפלגות מעוניינות להציבן במקומות גבוהים ברשימותיהן כדי לזכות בתוספת מימון, עשוי החוק להגביר את השתתפותן הפוליטית בפוליטיקה המקומית. כיוון שהפוליטיקה המקומית היא לעתים "קרש קפיצה" לפוליטיקה הלאומית, ייתכן שהעלאת הייצוג של נשים ברשויות המקומיות גם תסייע בעקיפין להעלאת ייצוג הנשים בכנסת. על ייצוג נשים בפוליטיקה בכלל ובישראל בפרט ראו אסף שפירא, עופר קניג, חן פרידברג ורעות איצקוביץ'-מלכה, "ייצוג נשים בפוליטיקה: ישראל במבט השוואתי", מחקר מדיניות 99 (2013). - קידום אינטרסים של נשים ברשויות המקומיות: לפי מחקרים רבים, נשים בתפקידים פוליטיים פועלות יותר מאשר גברים לקידום מצבן ומעמדן של נשים ולשוויון מגדרי.שם, עמ' 51–88. אפשר אפוא לצפות שככל ששיעור הנשים ברשויות המקומיות יעלה, תוסב תשומת לב ויוקדשו משאבים רבים יותר לקידום נשים. אף שבישראל עוצמתן של הרשויות המקומיות חלשה בהרבה מזו של השלטון המרכזי (גם בהשוואה למתרחש במדינות אחרות), עדיין יש להן השפעה רבה על חיי הפרט בכלל ועל מעמד הנשים בפרט. כך למשל, רשויות מקומיות יכולות לקיים סדנאות וקורסים מקצועיים לנשים, ליזום תכניות להנחלת שוויון מגדרי בגנים ובבתי הספר, להיאבק בהטרדות מיניות ובהדרת נשים בעיר ולהפעיל מועדוניות וקייטנות שיאפשרו לשני ההורים לעבוד במשרה מלאה.
- רוח גבית לאימוץ מכסות ייצוג לנשים בכנסת: שלישית, לחוק יש השלכות מרחיקות לכת, החורגות מתחומי הרשויות המקומיות: הוא מוכיח שאפשר לאמץ בישראל מכסות ייצוג לנשים בפוליטיקה, ובכך עשוי לעודד ולקדם יוזמות לאמץ מכסות ייצוג לנשים גם בבחירות לכנסת. משנות התשעים ועד היום הוגשו למעלה מעשרים הצעות חוק פרטיות לאימוץ מכסות ייצוג לנשים בכנסת; חלקן ביקשו לפסול רשימות שלא יהיה בהן ייצוג נשים מינימלי, וחלקן – בדומה לחוק שאושר בכנסת – להעניק מימון גבוה יותר לסיעות או לרשימות שיש בהן ייצוג נשים גבוה. ואולם אף לא אחת מהן הגיעה להצבעה בקריאה שנייה ושלישית, ורק אחת מהן התקבלה בקריאה ראשונה (הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 29) (עידוד ייצוג לשני המינים), התשס"ו-2005).
אישור החוק הנוכחי מוכיח שהצעה לאמץ מכסות ייצוג בפוליטיקה עשויה לזכות בתמיכה פוליטית רחבה: החוק התקבל ברוב של 56 חברי כנסת מול 14, ובתמיכתם של חברי כנסת כמעט מכל קצות הקשת הפוליטית: סיעות בל"ד, רע"מ–תע"ל–מד"ע, חד"ש, מרצ, העבודה, התנועה, יש עתיד, הליכוד ביתנו והבית היהודי. רק חברי הכנסת מטעם הסיעות החרדיות, ש"ס ויהדות התורה, התנגדו. בהקשר זה, החוק מוכיח שהתנגדות נחרצת של הסיעות החרדיות למכסות ייצוג לנשים – שנתפסת בדרך כלל כחסם המרכזי המונע את אימוצן – אינה יכולה לבלום חקיקה בנושא כל עוד היא זוכה בתמיכה רחבה מצד שאר הסיעות. אמנם, יש להביא בחשבון שחוק הנוגע למימון הבחירות לכנסת ישפיע במישרין על חברי הכנסת יותר מאשר חוק הנוגע למימון בחירות מקומיות, ולכן צפוי לעורר התנגדות רחבה ועזה יותר; וכן יש לזכור שלפי חוות הדעת של היועצים המשפטיים בכנסת, חוק כזה ידרוש תמיכה של 61 חברי כנסת, כיוון שהוא מתנגש בעיקרון שלפיו "הכנסת תיבחר בבחירות... שוות", המובא בחוק יסוד: הכנסת. ובכל זאת, יש לקוות שהחוק שהתקבל זה עתה עשוי להפיח רוח חיים בניסיונות לאמץ מכסות ייצוג לנשים גם בבחירות לכנסת.
החוק מצרף את ישראל למשפחה מכובדת של דמוקרטיות שאימצו מכסות ייצוג לנשים ברמה המקומית. כך למשל, בצרפת אומצו מכסות כאלה כבר בשנת 2000, ובשנת 2007 הן עודכנו כך שביישובים שבהם מתגוררים יותר מ-3,500 תושבים, כל רשימת מועמדים חייבת להציב לסירוגין אישה וגבר ברשימה. רשימות שאינן עומדות בכך – ייפסלו. באותה שנה נקבע בספרד שביישובים שבהם יותר מ-3,000 תושבים (עד 2011 – 5,000 תושבים), בכל חמישיית מועמדים עוקבים יוצבו שתי נשים לפחות. כמו בצרפת, רשימות שאינן עומדות בכלל זה נפסלות. בבלגיה דורש כל אחד מהמחוזות הפדרליים – פלנדריה, וולוניה ובריסל – שברשימות בבחירות המקומיות יוצבו 50% מכל מין, ואישה באחד המקומות הראשונים: בוולוניה ובבריסל מדובר באישה באחד משני המקומות הראשונים, ובפלנדריה הכלל הוא אישה באחד משלושת המקומות הראשונים. גם בבלגיה, רשימות שאינן עומדות בכללים נפסלות.ליאור בן דוד ואורלי אלמגור-לוטן, "ייצוג נשים בשלטון המקומי: נתונים על ישראל וסקירה משווה", מרכז המחקר והמידע של הכנסת, 2.12.2009.
אימוצן של המכסות האלה הוביל לשיפור ניכר בייצוג הנשים ברשויות המקומיות. בצרפת למשל עלה שיעור הנשים במועצות הרשויות המקומיות מ-27.5% ב-1995 ל-48.5% ב-2008. עם זאת, אין לצפות לשיפור דומה בישראל – הן משום שהמכסות בישראל נמוכות יותר (33% לעומת 50%), הן משום שבישראל רשימות שאינן עומדות בכללי המכסות אינן נפסלות כמו בצרפת, אלא בסך הכול אינן נהנות מהמענק הכספי הניתן למפלגות העומדות בכללים. השיטה שאומצה בישראל דומה יותר למנגנון שאימצו כמה דמוקרטיות בכל הנוגע למכסות ייצוג לפרלמנט: באירלנד, בפורטוגל ובצרפת, למשל, מפלגות שאינן עומדות בכללים שקובעות המכסות בעניין ייצוג נשים בבחירות לפרלמנט נקנסות, וחלק ממימון המפלגות שלהן נשלל. גם במדינות אלה עלה שיעור הנשים בפרלמנט בעקבות אימוץ המכסות, אם כי בשיעור מתון יותר: בצרפת עמד שיעור זה ב-1997, לפני אימוץ המכסות, על 11%, ומאז עלה בכל בחירות בהדרגה, עד שהגיע ל-27% ב-2012. ייתכן שבישראל יש לצפות לעלייה הדרגתית דומה.
התיקון המעניק מימון בחירות עודף לסיעות ברשויות המקומיות שיש בהן ייצוג נשים גבוה הוא צעד חיובי, הצפוי להעלות את שיעור הנשים הנמוך ברשויות המקומיות, ובעקבות כך גם להגביר את תשומת הלב והמשאבים המוקצים לקידום מעמד האישה ברשויות המקומיות. בצעד זה מצטרפת ישראל לדמוקרטיות אחרות שאימצו מנגנונים דומים. ואולם, היא כאמור עדיין לא הצטרפה לרשימה מכובדת אחרת של מדינות שאימצו מכסות ייצוג לנשים גם בבחירות לכנסת – ובהן אירלנד, ארגנטינה, בלגיה, ברזיל, דרום קוריאה, סלובניה, ספרד, פולין, פורטוגל וצרפת. יש לקוות שהצלחה זו, שהוכיחה שגם בישראל אפשר לאמץ מכסות ייצוג לנשים בפוליטיקה, תעודד את חברי הכנסת לשוב לנסות ולצרף את ישראל גם למשפחה זו.