מדינה יהודית ולא דמוקרטית
הצעת חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי מסמנת את תהליך התפוררותה של הדמוקרטיה הישראלית ואת הפיכתה מדמוקרטיה מהותית לכלי ריק. לאור התמיכה לה זכתה ההצעה, נדמה כי שליש מחברי הכנסת סוברים שמשמעות המושג "דמוקרטיה" היא טכנית בלבד, כלומר צורת משטר נטולת ערכים מהותיים ונטולת מחויבות לחירויות הפרט, לזכויות האדם ולפלורליזם מחשבתי, תרבותי ודתי.
הצעת חוק יסוד: ישראל - מדינת הלאום של העם היהודי, שהונחה על שולחן הכנסת ביום 3.8.2011, ושנחתמה בידי ארבעים (!) חברי כנסת, מסמנת את תהליך התפוררותה של הדמוקרטיה הישראלית ואת הפיכתה מדמוקרטיה מהותית לכלי ריק. מה עצוב שבישראל שנת 2011 שליש מחברי הכנסת סוברים שמשמעות המושג "דמוקרטיה" היא טכנית בלבד, כלומר צורת משטר נטולת ערכים מהותיים ונטולת מחויבות לחירויות הפרט, לזכויות האדם ולפלורליזם מחשבתי, תרבותי ודתי. רידודה של הדמוקרטיה הישראלית לכדי כלי קיבול לערכים יהודיים בלתי מוגדרים עלול לבשר את גוויעתה של הדמוקרטיה הישראלית. בינתיים, בעקבות דיון בסיעת "קדימה" נגנזה ההצעה המקורית, אך הוגשה תחתיה הצעה שסובלת מהפגמים המהותיים מהם סבלה קודמתה.
עד כה, למרות היעדרה של הזכות לשוויון מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הוכרה הזכות לשוויון כזכות יסוד מוגנת במדינת ישראל, המחייבת את כל רשויות המדינה (ואף גורמים פרטיים). עתה מבקשים שליש חברי הכנסת לקבוע אחת ולתמיד כי השוויון, אותו ערך בסיסי וחיוני בכל משטר דמוקרטי, אינו חלק מערכיה של המדינה היהודית. נהפוך הוא: ההצעה מזמינה את המדינה לפעול להתיישבות יהודית; מגדירה כמשימה של המדינה את טיפוח המורשת היהודית בארץ ובתפוצות; ומבטלת את מעמדה של השפה הערבית כשפה רשמית. אלה הוראות חוקתיות שיש בהן הפליה לרעה של מי שאינם יהודים, בייחוד של האוכלוסייה הערבית. מה ייגרע מאופייה היהודי של המדינה אם תפעל גם להתיישבות ערבית ולטיפוח המורשת התרבותית של המיעוטים בישראל? מן הבחינה הזו, חוק היסוד המוצע בנוי על אי-הבנה יסודית: העובדה שישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי איננה מצדיקה פגיעה בזכויות היסוד של מי שאינם יהודים. להפך. מבחינת הצדק וההגינות היא מחייבת הקפדה יתרה על השוויון. הקפדה זו דרושה כדי לכפר על ממד ההדרה הבלתי נמנע הכרוך בהגדרת המדינה כמדינה יהודית. זאת ועוד, דווקא מהותה של ישראל כמדינת יהודית מחייבת אותה מן הבחינה הערכית לנהוג באופן צודק ושוויוני במי שאינם יהודים. לפי ההצעה ייהפכו האזרחים הערבים לאזרחים מדרגה שנייה. אם יבקשו לשנות את אופייה החדש הזה של המדינה, יש להניח שיגורשו מהמערכת הפוליטית.
מאז קום המדינה היה המתח שבין זהותה היהודית לזהותה הדמוקרטית מקור לדיונים רבים ולכתיבה ענפה. לאורך שנות קיומה נמצאו פתרונות שונים למתח זה. סוד ההצלחה היה טמון בכך ששני ערכי היסוד הללו חברו יחד ליצירת הזהות הישראלית, על בסיס שוויון עקרוני ביניהם. הצעת חוק היסוד הופכת על פיו את שיווי המשקל העדין הזה, אשר הלך והתערער לאורך השנים האחרונות. היא בוחרת בגלוי בזהות היהודית, ומעניקה לה עליונות מוחצת, על פני מהותה הדמוקרטית.
מן הבחינה הרעיונית זו הצעה המביסה את עצמה. היא מבקשת להסיר מן הפרק את התפיסה של ישראל כמדינת כל אזרחיה. היא עושה זאת בדרך שאם נלך בה תתערער דווקא ההצדקה להיותה של ישראל מדינה יהודית. אם מדינה יהודית היא מדינה הוגנת ליהודים בלבד המדירה ומקפחת את המיעוטים שבה, היא כורתת את הבסיס המוסרי-ערכי לקיומה כמדינה יהודית. "יהודיות" המדינה תגבר במהלך כוחני של רוב היכול לעשוק את המיעוט אם רצונו בכך, אך היא תצא נפסדת במישור הרוחני.
מדברי ההסבר להצעת חוק היסוד עולה כי מטרתה להיות הרסנית אף יותר ולשמש מקור השראה לכינונה של חוקה ברוח דומה. בכך יקוץ הקץ על חלום המדינה היהודית והדמוקרטית. משטר דמוקרטי מהותי מבוסס על שוויון ועל כבוד האדם - יהיו לאומו או דתו אשר יהיו. הוא מחייב את עיגונן ואת הגנתן של חירויות הפרט וכן הגנה על מיעוטים מפני "עריצות הרוב". לא הרוב היהודי - אלא המיעוט הערבי - הוא הזקוק והראוי להגנה חוקתית במדינה הדמוקרטית שבה מממש העם היהודי את זכותו להגדרה עצמית. ההצעה הופכת את היוצרות: הרוב הוא זה המקבל זכויות, הגנה חוקתית ורשות להפלות ולדכא את המיעוטים החיים בקרבו.
עו"ד שירי קרבס היא חוקרת במכון הישראלי לדמוקרטיה ודוקטורנטית למשפט בינלאומי ויישוב סכסוכים באוניברסיטת סטנפורד.
פרופ' מרדכי קרמניצר הוא סגן נשיא למחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה ופרופסור (אמריטוס) למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים.