לרגל יום הזיכרון לשואה
הערב, ערב יום השואה, שוב נצפה, בפעם המי-יודע-כמה, בגדולי האומה, חוזרים על כל הקלישאות הידועות שתמציתן: "לא עוד", (never again). ושוב המסרים יסובו, במישרין או בעקיפין, סביב חשיבות הכוח. ושוב נחמיץ את העיקר: את הלקחים המוסריים מהעובדה שאוושוויץ נתרחשה בידי בני אדם כמוכם וכמוני על פני הפלנטה שלנו, שהרצח חסר התקדים הוא סופו של רצף רשע מתדרדר, שראשיתו פחד מהאחר, שנאה, העצמת הנטייה האנושית לסטראוטיפים והדרדרות לאלימות מילולית שהמשכה ידוע וטרגי. ושוב נחמיץ את משמעות האבדן הענק של עמנו, החורבן של ערש התרבות היהודית. ושוב החיבור הנלוז של משואה לתקומה; החיבור המיותר בין האבדן להתחדשות, יכסה על העובדה שבני עמנו נרצחו בתוך כדי מאבקים מוסריים, ערכיים חסרי תקדים ולא הלכו כצאן לטבח.