יום אחד שתי הצבעות

רק כ-50% מבעלי זכות הבחירה הצביעו בשתי מערכות הבחירות האחרונות לרשויות המקומיות. זהו שיעור נמוך במיוחד גם ביחס לעבר: בעבר עמדו שיעורי ההשתתפות בבחירות על כ-80%. בשנות ה-70 החלה ירידה אל מתחת ל-60% ובעשור האחרון חלה ירידה נוספת.

מה הוביל לכך?

אפשר לייחס זאת, כמובן, לירידה הכללית בהשתתפות הפוליטית ובאמון הציבור בפוליטיקה ובפוליטיקאים, המשתקפת בסקרי דעת קהל ובירידה בשיעורי ההשתתפות גם בבחירות לכנסת. אך יש גם סיבות ספציפיות שפוגעות באמון הציבור ברשויות המקומיות ובעומדים בראשן, כמו חשיפת מעשי שחיתות רבים ותחושה (נכונה) שכוחן של הרשויות המקומיות בישראל מוגבל מאוד לעומת השלטון המרכזי. בישראל גם נתפש השלטון המקומי כעוסק ב"זוטות" של יום-יום, לעומת נושאי חוץ, ביטחון וכלכלה, שבהם מטפלות הכנסת והממשלה.

בנוסף, שתי רפורמות היסטוריות פגעו, שלא במתכוון, גם הן בשעורי ההצבעה:
ראשית, ההפרדה שנעשתה בין מועד הבחירות לכנסת למועד הבחירות לרשויות המקומיות, שעד לבחירות המקומיות של שנת 1978 התקיימו באותו היום; שנית, ביטול השבתון ביום הבחירות לרשויות המקומיות, החל משנות ה-90.

שיעורי השתתפות נמוכים בבחירות פוגעים בלגיטימיות של השלטון הדמוקרטי, המבוססת על כך שציבור רחב ככל האפשר בוחר את מנהיגיו. הם גם עלולים לסכל את האפשרות שהנציגים הראויים ביותר ייבחרו והנציגים הכושלים ייענשו באי-בחירה מחדש, וממילא יפחת התמריץ של הנציגים הנבחרים לפעול למען כלל התושבים.

לעומת זאת, הנשכרים משיעור השתתפות נמוך בבחירות הם רשימות ונציגים המייצגים מגזרים ספציפיים, משום שמגזרים אלה נוטים יותר להתגייס ולהצביע בשיעורים גבוהים, כדי לתמוך במועמדיהם. אך לצד החשיבות הרבה שבייצוג מגוון של כלל המגזרים, חשוב לא פחות שהנציגים הנבחרים יראו לנגד עיניהם את האינטרס הציבורי הרחב וידאגו לכלל התושבים. בהקשר זה יש לציין שבעשורים האחרונים אכן נחלש כוחן של המפלגות הגדולות בפוליטיקה המקומית, והתחזקו רשימות ומועמדים "עצמאיים" וכאלו המשתייכים למפלגות סקטוריאליות מובהקות. הדבר האיץ את היחלשות המפלגות הגדולות גם בזירה הלאומית – ובכך הוסיף פגיעה בדמוקרטיה הישראלית בכלל – שכן כיום קשה יותר למפלגות לקיים פעילות בסניפים, לגייס חברים ופעילים ולשמור על קשר עם "השטח" באופן כללי.

אז מה עושים?

הפתרון האידיאלי הוא כמובן חתירה לשיפור כללי באמון הציבורי בפוליטיקה ובפוליטיקאים, באמצעות שורה ארוכה של תיקונים בעבודת הכנסת, הממשלה והרשויות המקומיות, לצד חינוך לערכי הדמוקרטיה וחיזוק שלטון החוק. כחלק מכך, ישנם רעיונות רבים לרפורמות מבניות בשלטון המקומי, החל בהכנסת מרכיב אזורי-אישי לבחירות המקומיות, כך שבערים הגדולות יושם דגש על ייצוג מקומי של אזורים ושכונות שונות; עבור בחיזור מעמדם של מינהלים קהילתיים אזוריים (המקרבים את השלטון וסמכויותיו אל האזרח עצמו); וכלה בחיזוק מעמדו וסמכויותיו של השלטון המקומי אל מול השלטון המרכזי.

אך אפשר גם להציע רפורמות פשוטות וישימות יותר, העשויות לשנות את התמונה העגומה. החזרת הצמדת מועד הבחירות לרשויות המקומיות למועד הבחירות לכנסת, למשל, כך שיום הבחירות לרשויות המקומיות יחזור להיות שבתון, תעלה, באופן כמעט אוטומטי, את שיעורי ההצבעה לרשויות המקומיות. הדבר גם עשוי לשוב ולחזק את מעמדן של המפלגות הגדולות ברשויות המקומיות – תוצאה רצויה לכשעצמה.

ואולם כל ההצעות והרפורמות האפשריות אינן יכולות להחליף את החובה הבסיסית שלנו, האזרחים והתושבים – ללכת להצביע. בסופו של דבר, זוהי הדרך הבטוחה היחידה להעלות את שעורי ההשתתפות בבחירות לרשויות המקומיות ולבחור נציגים ראויים שישפרו את איכות חיינו.