העם אמר את דברו – יום הבוחר 2009
ב-10 בפברואר 2009 נערכו בישראל הבחירות לכנסת ה-18. תוצאותיהן כבר ידועות, וכך גם הרכב הסיעות בכנסת וכוחן היחסי. ובכל זאת עדיין לא ברור מה יהיה הרכב הממשלה, ומי יעמוד/תעמוד בראשה. עם זה הרכב המפלגות בכנסת וכוחן היחסי כבר ידוע.
מהן תוצאות הבחירות ומה ההבדלים ביניהן ובין תוצאות הבחירות שנערכו ב-2006? ראשית, עלייה מזערית בשיעור ההצבעה ביחס לבחירות הקודמות: 64.8% בשנת 2009 לעומת 63.5% בבחירות 2006. ביחס לממוצע הרב-שנתי בשישים שנות קיומה של מדינת ישראל (78.6%) זהו שיעור הצבעה נמוך מאוד. שנית, תוצאות הבחירות לכנסת ה-18 משנות עד מאוד את הרכב הכנסת, אבל במפת המפלגות עצמה לא חל שינוי גדול. שלא כמו במערכות בחירות קודמות, נראה כי בכנסת ה 18 אין מפלגות זמניות.
אלה תוצאות הבחירות לכנסת ה-18 בהשוואה לתוצאות בחירות 2006:
תוצאות בחירות 2009 לעומת תוצאות בחירות 2006 (במנדטים)
תוצאות הבחירות מלמדות כי מפלגת קדימה שמרה על גודלה, ואילו מפלגת הליכוד יותר משהכפילה את כוחה וחזרה למעמדה כמפלגה מרכזית על גבי המפה הפוליטית. מפלגת העבודה איבדה באופן ניכר מכוחה, וזכתה רק ל-13 מנדטים - שפל היסטורי.
תופעה מעניינת היא התחזקותה של מפלגת 'ישראל ביתנו'. על פי התחזיות והסקרים הייתה אמורה המפלגה להיות הפתעת הבחירות ולקבל כ-20 מנדטים, ואולם בסופו של דבר קיבלה 15, לעומת 11 מנדטים בבחירות 2006.
ש"ס זכו ב-11 מנדטים ולא שינו את כוחם במידה ניכרת. גם 'האיחוד הלאומי' ו'הבית היהודי' לא הגדילו את כוחם. שתי המפלגות יחד קיבלו 7 מנדטים בסך הכול, לאחר ניסיון משותף ('האיחוד הלאומי' והמפד"ל) ליצור מחנה דתי רחב יותר. 'יהדות התורה' שמרה על מספר מנדטים קבוע וזכתה ב-5 מושבים.
מפלגת השמאל 'התנועה החדשה-מרצ' איבדה את כוחה וזכתה רק בשלושה מנדטים. לקראת הבחירות שינתה המפלגה את פניה ושריינה למועמדי 'התנועה החדשה' מקומות ברשימה במטרה לשכנע את ציבור הבוחרים להצביע למפלגה. מבחן התוצאה מראה כי לא רק שהתנועה המאוחדת לא הצליחה לשמר את כוחה, היא נכשלה ואיבדה אנשים מרכזיים שבעבר כיהנו כחברי כנסת מטעם מרצ.
המפלגות הערביות הגדילו במעט את כוחן וזוכות ל-11 מושבים במשותף: חד"ש ורע"ם-תע"ל זכו ב-4 מנדטים כל אחת ואילו בל"ד ב-3. לא ניכר הבדל משמעותי בשיעורי ההצבעה למפלגות הערביות בהשוואה לשנים הקודמות. המפלגה שלא זכתה להיכנס לכנסת ה-18 היא מפלגת הגמלאים, שעל אף השינויים במועמדי המפלגה, לא עברה את אחוז החסימה.
12 מפלגות נבחרו לייצג את האזרחים בכנסת ה-18 (22 רשימות לכנסת לא עברו את אחוז החסימה ועל כן אינן מיוצגות). בסך הכול אין הבדל בין המפלגות שזכו בבחירות אלה ובין המפלגות שנבחרו לכנסת הקודמת, פרט למפלגת הגמלאים, שב-2006 זכתה ב-7 מנדטים בשל הצבעת מחאה, ייאוש מהמצב הקיים או רצון להצביע למפלגה אחרת ולהביא לידי שינוי. אופי ההצבעה בבחירות 2009 היה אחר.
בקרוב ייפתחו מגעים להקמת הממשלה וליצירת הקואליציה, ובאוויר עומד גם הרעיון של ממשלת אחדות שתתבסס על עקרון הרוטציה. ואולם תוצאות בחירות 2009 עשויות להוביל לכיוונים אחדים, ובאופן יוצא דופן לא ברור איזה מועמד יצליח להקים קואליציה ויהיה ראש הממשלה.
בעבר הוטלה משימת ההרכבה של הממשלה על ראש הסיעה שזכתה במספר המנדטים הגדול ביותר, והיא הייתה זו שבאופן מסורתי הצליחה להרכיב את הממשלה. על פי החוק, הנשיא רשאי להטיל את הרכבת הממשלה על המפלגה שעל פי התרשמותו היא בעלת הסיכוי הרב ביותר להרכיב את הממשלה, כלומר המפלגה שרוב סיעות הבית המליצו עליה שתקים את הקואליציה. בבחירות 2009 ייתכן שלא זה יהא המצב, אבל ימים יגידו. מצב זה ייחודי ונדיר בנוף הפוליטי הישראלי, ועל כן 'אל לנו להתנבא, בעיקר לא על העתיד'.