הממשלה איננה יצרנית של במבה
האם קביעת יעדים מדידים למגזר הציבורי תורמת לייעול או פוגעת בתפקום של גופים ציבוריים? מומי דהן כותב על ההבדל שבין המגזר הפרטי למגזר הציבורי.
אחת האופנות המסוכנות שמאיימות על הציבור היא קביעת יעדי תפוקה למגזר הציבורי כאילו היה מפעל ליצור במבה. לכאורה, יש היגיון שמשרד ממשלתי יקבע לעצמו יעדי תפוקה בדיוק כשם שנוהגים במגזר העסקי. הסכנה אינה נובעת רק מקביעת יעדים אלא מעיצוב תמריצים כספיים להשיג יעדים אלו. הסיבה לכך נעוצה בהגדרה החמקמקה של תפוקה במגזר הציבורי.
ניתן בקלות יחסית למדוד את התפוקה הכוללת של חברה עסקית גם אם היא מייצרת מגוון מוצרים. אומדים את הערך הכספי של כל אחד ממוצרי החברה, ומסכמים את כלל הערכים הכספיים כדי לקבל את התפוקה הכוללת. את הפעולה הפשוטה הזו לא ניתן לעשות במגזר הציבורי. איך ניתן לסכום את הפעילות המגוונת של המשטרה שעוסקת בפענוח מקרי רצח, שמירה על הסדר הציבורי ונסיעה בטוחה בדרכים. חיבור כמותי של כלל הפעילויות האלו הוא חסר ערך. גם הניסיון לייחס ערך כספי לשלל הפעילויות המשטרתיות נראה חסר סיכוי. מהו הערך הכספי של פענוח מקרה אונס? מהו הערך הכספי של מניעת עבירת תנועה? אלה שאלות שמנהל במגזר העסקי כמעט ולא עוסק בהן, ובצדק.
כתב עיתון "הארץ", תומר זרחין, חשף ממצאים מטרידים במיוחד שממחישים את הסכנות הגלומות באימוץ בלתי מחושב של פרקטיקות ניהול עסקי במשטרה. הכתבה מציגה זינוק חד ובלתי מוסבר במספר התיקים הפליליים שנפתחו בשנים האחרונות. אחד ההסברים שעלו לפתיחה הסיטונאית של תיקים פליליים היה הזיקה שיצרה המשטרה בין יעדי התפוקות לקידום המקצועי של השוטרים, כאילו היה מדובר בחברה עסקית.
קביעת יעדים במגזר הציבורי יכולה לסייע לייעל את השימוש בכספי משלמי המסים אבל חייבים לזכור כי יצירת זיקה הדוקה בין התמריצים לתפוקות עלולה לפגוע ברווחת אזרחי המדינה. זה פשוט משום שהממשלה אינה מייצרת במבה.
* שודר בתוכנית הכלכלית של גלי צה"ל ביום רביעי, 24.11.2010
ד"ר מומי דהן הוא מרצה בכיר לכלכלה בבית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית וחוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה.