הבחירות בהולנד: בחזרה למרכז

אזרחי הולנד הלכו אמש לבחירות כלליות בפעם החמישית בתוך עשר שנים. שלא כמו ארבע הבחירות הקדומות, שהתמקדו בנושאים של רב תרבותיות והמהגרים המוסלמים, הפעם עמדו הבחירות בצל משבר גוש האירו המתמשך. התוצאות מפיגות את החששות שעלו במהלך מערכת הבחירות, ולפיהן המפלגות הרדיקליות – משמאל ומימין – יתחזקו ויקשו על הקמת ממשלה. במקום זאת, הביעו אזרחי הממלכה אמון במפלגות הזרם המרכזי, אשר נחשבות תומכות בהמשך החברות באיחוד האירופי ותומכות בצעדי צנע החיוניים לייצוב המשק.

מבוא

אזרחי הולנד הלכו אמש (12.9) לבחירות בפעם החמישית בתוך עשר שנים, קצב הממחיש את חוסר היציבות הפוליטי המאפיין את המדינה מאז ראשית המאה ה-21. המדינה, שנחשבה בעבר לאחת היציבות באירופה, מתחילה להזכיר את איטליה של פעם, מבחינת יכולת ההישרדות של הממשלות. הבחירות עמדו הפעם בצל משבר גוש האירו המתמשך, משבר שכבר הספיק להשפיע על הבחירות ביוון, בפורטוגל, בצרפת ובספרד, שבכולן ספגו מפלגות השלטון תבוסה. התוצאות המסתמנות הרגיעו רבים מתומכי האיחוד האירופי. מוקדם יותר במערכת הבחירות נראה היה שמפלגת שמאל רדיקלית תהפוך לכוח המוביל. אולם האזרחים הביעו בסופו של דבר אמון במפלגות המרכז והתוצאות מאפשרות להקים קואליציה של מפלגות זרם-מרכזי אשר תמשיך לתמוך במדיניות האירופית ותוביל חבילת קיצוצים. במאמר זה נבחן את הרקע לבחירות, נעמוד על הנושאים שעמדו במוקדן וננתח את התוצאות ואת הממשלה המסתמנת.

הרקע לבחירות: ממשלת המיעוט שלא החזיקה מעמד

הבחירות האחרונות שנערכו ביוני 2010 הותירו את המערכת במצב של חוסר הכרעה. מפלגת השלטון הנוצרית-דמוקרטית (CDA) נחלה תבוסה ניצחת ולראשונה הפכו הליברלים (VVD) למפלגה הגדולה בפרלמנט. אולם, הם זכו ב-31 מושבים בלבד, כחמישית מכלל המושבים. השיחות הקואליציוניות התמשכו שבועות ארוכים כאשר בסופו של דבר הוקמה ממשלת מיעוט שהורכבה מהליברלים והנוצרים-דמוקרטים ואשר נתמכה מבחוץ על ידי מפלגת החירות (PVV) הימנית-רדיקלית של חירט וילדרס. הייתה זו ממשלת המיעוט הראשונה שכיהנה בהולנד מאז מלחמת העולם השנייה.

המערכת הפוליטית ההולנדית מזכירה את ישראל בכמה מאפיינים – שיטה בחירות יחסית וארצית, שסעים חברתיים מרובים, ריבוי מפלגות, מפלגות שלטון חלשות וממשלות קואליציוניות הנשענות על רוב פרלמנטרי. כאמור, מבחינה זו, הממשלה שהוקמה באוקטובר 2010, הייתה חריגה ולא בישרה טובות באשר לסיכויי שרידותה.

ואמנם, כשנה וחצי לאחר השבעתה, קרסה הממשלה. הרקע היה המשבר הכלכלי האירופי שחייב את הממשלה ליזום קיצוצים וצעדי צנע, כדי לשמור את הגירעון בתחום היעד האירופי. שלוש מפלגות הקואליציה ניהלו שיחות ארוכות סביב חבילת הקיצוצים אולם באפריל 2012 פרש חרט וילדרס מהשיחות בטענה כי אינו יכול להיות שותף לצעדים שייפגעו בצורה כה חריפה באזרחים ובייחוד בציבור מקבלי הפנסיה. המשמעות המעשית של פרישת וילדרס היה אובדן הרוב הפרלמנטרי השביר עליו נשענה הקואליציה וראש הממשלה הליברל מרק רוטה הכריז על בחירות חדשות שנקבעו ל-12 בספטמבר 2012.

במוקד הבחירות – הכלכלה מחליפה את נושאי ההגירה

מאז ראשית המאה ה-21 נטו מערכות הבחירות בהולנד להתמקד בסוגיות הנוגעות לרב-תרבותיות ולמדיניות ההגירה. באופן ספציפי יותר, קהילת המהגרים המוסלמית הגדולה (כ-6% מהאוכלוסייה), הטרידה רבים מהאזרחים אשר חששו לערכי החברה ההולנדית. חששות אלה, שהוזנו על-ידי עימותים מקומיים עם מהגרים, פשיעה גוברת וניצול של מערכת הרווחה ההולנדית הנדיבה, היוו כר פורה לצמיחתם של כוחות פוליטיים מהימין הפופוליסטי הרדיקלי. לפני כעשר שנים הדמות שהובילה את ההתנגדות לרב-תרבותיות הייתה פים פורטוין. פורטוין, מטאור פוליטי שאחז בדעות פופוליסטיות אנטי ממסדיות והתנגד בתוקף להמשך ההגירה להולנד, הקים המפלגה כשלושה חודשים בלבד לפני הבחירות של 2002 אך נרצח כשבוע וחצי לפני קיומן. רציחתו לא הצליחה לפגוע בהצלחה של רשימתו בבחירות - 26 מושבים שהפכו אותה למפלגה השנייה בגודלה ולכוח פוליטי שאין להתעלם ממנו.

המפלגה נעלמה לאחר כמה שנים אך הסנטימנטים הפופוליסטים לא נעלמו ובבחירות 2010 הדבר בא לידי ביטוי בהצלחה המפתיעה של מפלגת החירות בהנהגתו של הפוליטיקאי מעורר המחלוקת חירט וילדרס. המפלגה הצליחה לזכות בבחירות אלה בהישג גדול וכמעט לשלש את כוחה. וילדרס, שקורא בין היתר להפסקת ההגירה מארצות אסלאם, להטלת איסור חבישת רעלה בציבור ולאיסור בניית מסגדים בהולנד, הצליח להעמיד את נושא המהגרים ואיום האסלאם במרכז מערכת הבחירות האחרונה. אף שבעיני רבים הוא לאומן קיצוני ושונא זרים, מפלגתו נחשבה ללגיטימית, וכפי שהוזכר לעיל, אף תמכה מבחוץ בממשלה האחרונה.

במערכת הבחירות הנוכחית, ירד נושא ההגירה והרב תרבותיות מהכותרות. המשבר הכלכלי המתמשך שעובר על מדינות גוש האירו הביא לכך שענייני כלכלה והמשך המדיניות של ראשי האיחוד האירופי התייצב במרכז סדר היום. על אף שההמשק ההולנדי עדיין נחשב לאחד היציבים והבטוחים באירופה, המשבר הכלכלי לא פסח גם עליו, דבר שהתבטא בעלייה בשיעורי האבטלה ובהאטה בקצב הצמיחה. צילו של המשבר הכלכלי השפיע על שיקולי הבוחרים שהצביעו הפעם יותר מכל על-פי העמדות הכלכליות שהציגו המפלגות השונות. ביתר פירוט, הנושאים שעמדו על הפרק היו עומקם של הקיצוצים הנדרשים במשק המקומי, ההשלכות של אלה על שירותי והרווחה והפנסיה והמשך חבילות הסיוע למדינות האירופאיות החלשות (יוון, פורטוגל, ספרד).

עד לפני כחודש, נראה היה שהמטוטלת נעה מהימין הרדיקלי אל עבר השמאל הרדיקלי. סקרי דעת קהל הצביעו על זינוק בפופולריות של המפלגה הסוציאליסטית, מפלגה בעלת שורשים מאואיסטים שהתמתנה מאז שנות השבעים אך עדיין מציגה עמדות שמאליות רדיקליות למדי. הצלחה אפשרית של הסוציאליסטים, שבשלב מסויים הובילה בסקרים, הדאיגה מאוד את ראשי וכלכלני האיחוד האירופי. המפלגה הציגה קו נמרץ נגד כל כוונה לקיצוצים משמעותיים שיכללו הקפאות שכר, העלאת גיל הפרישה לגמלאות וצמצום שירותי הבריאות. במקום, היא קידמה את הרעיון של העלאת המיסוי לבעלי הכנסות חודשיות של מעל 12,500 אירו וקראה להפסיק את הסיוע ליוון. באופן אירוני, עמדות אלה לא שונות בהרבה מהעמדות שהציגה מפלגת החירות, המקבילה הרדיקלית מימין המפה הפוליטית.

לעומת שתי מפלגות רדיקליות ואירוסקפטיות אלה –משמאל ומימין – במרכז המפה הפוליטית רחשה תחרות עזה בין המפלגות המתונות, מפלגות הזרם המרכזי (mainstream). הליברלים ומפלגות העבודה התחרו מי מהשתיים תהיה המפלגה הגדולה ותקבל את ההזדמנות להרכיב את הממשלה.

ראש הממשלה מרק רוטה, שהוביל לפני כשנתיים את הליברלים לראשונה לעמדה של המפלגה הגדולה, נחשב בין מנהיגי גוש האירו לבן בריתה הקרוב של אנגלה מרקל ותומך בדרישתה לדרוש משמעת פיסקלית נוקשה יותר מחברות האיחוד האירופי. במישור המקומי, מצדדים רוטה והליברלים בהטלת צעדי צנע במטרה להקטין את הגירעון התקציבי של הולנד לרמה הנדרשת על-ידי האיחוד. הליברלים אף חתמו לפני הבחירות, ביחד עם שותפיהם לממשלה היוצאת (הנוצרים-דמוקרטים) על אמנה לחבילת קיצוצים שהן יטילו לאחר הבחירות במידה ויקימו קואליציה משותפת. במקביל, חידד רוטה מסרים ספקניים יותר והצהיר כי הוא מתנגד להמשך העברת סמכויות למוסדות האיחוד. יריבו העיקרי, מנהיג מפלגת העבודה דידריק סמסום, שצבר פופולריות בעקבות הופעותיו בעימותים הטלוויזיוניים, מציג קו מסתייג יותר כלפי קיצוצים וצעדי צנע.

תוצאות ארבע הבחירות האחרונות בהולנד

מפלגה	2003	2006	2010	2012
ליברלים (VVD)	28	22	31	41
מפלגת העבודה (PvdA)	42	33	30	38
סוציאליסטים (SP)	9	25	15	15
מפלגת החרות (PVV)	-	9	24	15
נוצרים-דמוקרטים (CDA)	44	41	21	13
דמוקרטים 66 (D66)	6	3	10	12
ירוקים (GL)	8	7	10	4
איחוד נוצרי (CU)	3	6	5	5
אחרים	10	4	4	7
סה"כ	150	150	150	150

תוצאות הבחירות וממשלה עתידית

במבט ראשוני נראה שתוצאות הבחירות הביאו בשורה חיובית באשר ליציבות הפוליטית. שתיים ממפלגות הזרם המרכזי הצליחו התחזק באופן משמעותי. הליברלים הגיעו בפעם השנייה ברציפות למקום הראשון, ועם 10 מושבים יותר מהבחירות הקדומות, זוהי הבעת אמון בראש הממשלה מרק רוטה שיישאר בתפקידו. מפלגת העבודה הגיעה למקום השני עם 39 מושבים. הנוצרים-דמוקרטים, אשר שלטו בהולנד במרבית התקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, המשיכו את מגמת ההתכווצות שלהם ורשמו שפל של 13 מושבים בלבד. חולשת המפלגה התבטאה בכך שהמנהיג שלהם אפילו לא הוזמן לעימות הטלוויזויוני בין ראשי ארבע המפלגות הגדולות.

הקצוות הפוליטיים, בניגוד להערכות מוקדמות, נחלשו הפעם. מפלגת החירות של חירט וילדרס איבדה כמעט עשרה מושבים. כפי הנראה חלק מתומכיה לא ראו בעין יפה את הצעד שנקט וילדרס והביא לנפילת הממשלה מוקדם יותר השנה. בנוסף, כאשר המשק נמצא במשבר והכלכלה מחליפה את נושא ההגירה כמוקד הבחירות, בחרו רבים לפנות למפלגות הנתפסות "אחראיות" יותר. בשמאל הרדיקלי, המפלגה הסוציאליסטית, שבשלב מסויים הובילה בסקרים, לא הצליחה בסופו של דבר להתחזק ונותרה על 15 מושבים.

הקואליציה העתידה לקום תתבסס על הציר של הליברלים ומפלגת העבודה. שתי מפלגות אלה אוחזות במשותף ברוב שיאפשר להן לשלוט, אולם הניסיון מלמד כי יש ביניהן פערים לא פשוטים וכי השיחות הקואליציוניות צפויות להיות (כרגיל בהולנד) קשות ומסובכות. ייתכן כי ראש הממשלה יהיה מעוניין להרחיב את הבסיס הקואליציוני, בייחוד לקראת תקופה לא פשוטה של צעדי צנע וקיצוצים. במקרה כזה המועמדים המובילה להצטרף הם דמוקרטים 66, מפלגה סוציאל-ליברלית ותיקה. אם אכן אלה יהיו השותפות, תקום מה שמכונה בהולנד "קואליציה סגולה" (purple coalition) – הליברלים (כחול), מפלגת העבודה (אדום) והדמוקרטים 66 (ירוק). קואליציה כזו כבר שלטה בעבר, אולם אז היא הובלה על-ידי מפלגת העבודה. הפעם ימשיך מרק רוטה הליברל לעמוד בראשה.