אתגרים פנימיים
בישיבת וועדת החוץ והביטחון שנערכה בחודש יולי האחרון אמר הרמטכ״ל גדי אייזנקוט כי: ״האיום הגדול ביותר על צה״ל, הוא אובדן אמון הציבור״. אייזנקוט לא הסתפק באמירה כללית והפנה אצבע ברורה אל אישי ציבור אשר בהתבטאויותיהם משתלחים בצה"ל ופוגעים בערכיו.
הוא אמנם השמיע את הדברים בעיצומה של סערת משפט החייל אלאור אזריה, אך דבריו כוונו מעבר לסערת אותם ימים והיה בהם כדי להפנות זרקור אל המציאות המורכבת שבה פועל הצבא, כאשר גורמים מהחברה האזרחית מבקשים לכפות עליו את השקפת עולמם.
ואכן, יום העצמאות ה 69 של מדינת ישראל, הוא הזדמנות מצוינת לעמוד על הקשר ההדוק שבין ביטחון לאומי, עצמאות, ודמוקרטיה. אנו מורגלים לחשוב על קשר זה כחד כיווני. עצמאותנו מותנית בביטחוננו הלאומי. קיומנו כדמוקרטיה מותנה בעצמאותנו. אני מבקש לחלוק על תפיסה זו ולהציע מבט אחר –
ראוי להביט בשלוש צלעות אלו כמזינות זו את זו בהיזון חוזר. חולשתה של הצלע האחת – בהכרח מחלישה את האחרות ומאיימת על קיומן. כאשר הביטחון הלאומי מתערער, אין צורך לומר – נפגעת ריבונותנו והדמוקרטיה הופכת מתגוננת. אך אם נחזור לדברי הרמטכ"ל מחודש יולי האחרון – בטחוננו הלאומי מובטח בעת הזאת.
מדינת ישראל חוגגת 69 ללא סכנה קיומית מיידית המרחפת על ראשה. אמת, הטרור הפלסטיני משבש את שגרת חיינו, לעתים יותר ולעיתים פחות, אך גם כאשר הוא מרים ראשו – אין בכך כדי להוות איום קיומי. גם מדינת הטרור החמאסית מדרום והתעצמות חיזבאללה מצפון אינם איום קיומי. אין להקל בהם ראש – אך משנה זהירות והיערכות צבאית מתאימה אמורות להוות מענה מספק. האיום האיראני גם הוא מתקיים בעוצמה מופחתת לעת עתה.
אם כן, מה בכל זאת מאיים על הביטחון הלאומי? אין אלה איומי חוץ צבאיים, אלא איומי פנים ערכיים. הסוגיות המרכזיות המאתגרות את השמירה על ערכי הדמוקרטיה, הן אלה המהוות גם את האתגר האמתי לביטחוננו. כאשר חייל מניף את נשקו ויורה במחבל מנוטרל – הדמוקרטיה שלנו נפגעת. כאשר רבנים הפועלים בחסות ובמימון המדינה מתייחסים לצבא ההגנה לישראל כמקום המאיים על שפיותן של נשים המשרתות בו – הדמוקרטיה שלנו נפגעת. כאשר המונים במגרשי כדורגל זועקים קריאות גזעניות כנגד מיעוט החי בקרבנו – הדמוקרטיה שלנו נפגעת.
וכשהדמוקרטיה שלנו נחלשת – ביטחוננו הלאומי נחלש ועצמאותנו מתערערת.
זוהי איננה רק סיסמא חגיגית לרגל יום עצמאותנו. את יחסי הגומלין שבין דמוקרטיה וביטחון לאומי אנו מזהים לנגד עינינו כל העת והם באים לידי ביטוי במגמות שונות בחברה הישראלית אשר הולכות ומעמיקות ואצביע כאן על שתיים מבינן שאנו מחויבים לזהות ואשר עמן עלינו להתמודד.
ראשית, זהותו של צה״ל כפי שאנו מכירים אותו כצבא העם, ניצבת היום בפני איום ממשי. אף שאנו עדים לתהליכי שילוב של אוכלוסיות מיעוט ביחידות הצבאיות, לרבות כאלה שבעבר לא היו מתגייסות, הנתונים מלמדים כי מתוך הגברים בני ה 18, רק 70 אחוז משרתים בצבא, כאשר אחוז זה הולך ופוחת. הדבר נכון גם לגבי שילובן של נשים בצבא. לצד פתיחת עוד ועוד יחידות בפני מתגייסות, 10 אחוז ממועמדות לשירות מצהירות הצהרות דת כוזבות ואחוז הנשים המשרתות עומד על קרוב ל40 אחוזים מאזרחיות ישראל בנות 18. במציאות כזו שבה רק פחות מ60 אחוז מבני ובנות 18 מתגייסים לשירות צבאי, נהיה קשה יותר ויותר לראות בצה״ל צבא העם. זוהי מגמה שצריכה לעורר דאגה בקרב כל מי שהמדינה וביטחונה הלאומי יקר לו. מדינת ישראל עודנה זקוקה למודל צבא העם על מנת לספק ביטחון. גם אם תפקידו המרכזי של הצבא הוא לספק הגנה לאזרחי המדינה, צה״ל (לטוב ולרע), עודנו מהווה את המוסד העיקרי אם לא היחיד היוצר פרוייקט אזרחי משותף. שעה שבה מערכת החינוך עדיין מנציחה פערים חברתיים ומגזריים, צה״ל מהווה מקום מפגש שבו פערים אלה מצטמצמים ושבמסגרתו עוברים המתגייסים בגיל צעיר חוויה מכוננת ומשמעותית. עבור חלק גדול מהם יהיה זה המקום הראשון שבו ילמדו להכיר נציגים ממגזרים ותתי מגזרים אחרים ויחשפו לנרטבים השונים שלעתים קרובות עומדים בבסיס המחלוקות ביניהם. חוויה זו בכוחה להשפיע על החברה האזרחית, להפוך אותה לחברה חזקה ומלוכדת יותר ולסייע בהשגת חוסן שהוא לא פחות מקריטי לביטחון הלאומי.
המגמה הנוספת היא כמעט המשך ישיר לדברים הקודמים. מגמה זו הולכת והופכת את צה״ל מגוף מוביל הממלכתיות במדינה, למוקד מתחים ושסעים וקרקע למחלוקות עיקשות. זוהי מגמה מסוכנת שמאיימת להפוך את צה״ל לכלי ניגוח פוליטי. לא בכדי, בסיום אותה ישיבה בה התבטא הרמטכ״ל בדבר חשיבות האמון בצה"ל, פרסמה ועדת החוץ והביטחון הודעה הקוראת לשמור את צה״ל מחוץ לוויכוח הפוליטי ולאפשר לו להתמקד במשימות הביטחוניות. הדאגה שעמדה בסיס קריאה זו, איננה רק לכשירותו המבצעית של הצבא, כי אם גם לתפקידו המסורתי בחברה הישראלית שאיננה ככל החברות, כגוף ממלכתי ומאחד.
דווקא היום חשוב לזכור: המחלוקות והפערים תמיד היו מנת חלקנו. מדינה שקמה מתוך קיבוץ גלויות של ממש, טבעי לה שתהיה משוסעת תדיר. לכן, כפי שידענו לגשר על שסעים אלה בעבר, נדע לעשות זאת גם כיום. אולם לשם כך ראשית יש לזהות את האתגרים האמתיים העומדים לפתחנו. ביטחון לאומי מושג לא רק רק ביכולתה של מדינה לעמוד מול אויביה החיצוניים. הוא נמדד ותלוי בעיקר ביכולתה לשמור על חברה מאוחדת ומחוזקת. יש לכן יש לעשות הכל על מנת לוודא שצה״ל יוותר צבא עם ממלכתי. כזה השומר על ערכי הליבה שהמדינה אותה הוא משרת חרתה על דגלה, ומאפשר את קיום את חזונה.