מערכת ההשכלה הגבוהה לעשור הקרוב

מראשית שנות ה-90 התפתחה מערכת ההשכלה הגבוהה באופן מרשים, לא רק בהיבט הכמות - בתשס"ג למדו כ-220 אלף סטודנטים בשבע אוניברסיטאות מחקריות, באוניברסיטה הפתוחה, ב-22 מכללות אקדמיות וב-23 מכללות אקדמיות להכשרת מורים - אלא גם בהיבטים אחרים, שהעיקרי והבולט בהם הוא הקמת רשת מכללות אקדמיות (פרטיות וציבוריות).

רמת ההוצאה הלאומית להשכלה גבוהה בישראל היא 1.9%, והיא מציבה אותנו במקום מכובד במדינות המפותחות בעולם בתחום זה. משום כך, גם במציאות הכלכלית הקשה יש לשמר את רמת ההוצאה להשכלה גבוהה, ובמיוחד את רמת המחקר האקדמי באוניברסיטאות, שכן הוא מפתח לצמיחה בעתיד.

יעדי ההשכלה הגבוהה נותרו כשהיו: הכשרה של אנשים מיומנים המיועדים לשוק העבודה ושל אנשי מחקר אקדמי מתקדם, שימור התרבות, קידום מטרות חברתיות ולאומיות והכשרת הדור הבא של סגל ההוראה והמחקר במערכת ההשכלה הגבוהה. מנגד, לאתגרים של מערכת ההשכלה הגבוהה נוספו שני אתגרים לעשור הקרוב: התאמת האוניברסיטאות לקצב גידול נמוך מבעבר ושיפור האיכות האקדמית של המכללות תוך כדי ניסיון להגיע למסה קריטית בכל מכללה ומכללה.

הצוות ייחס חשיבות רבה לשמירת האיכות האקדמית של המוסדות להשכלה גבוהה, והציע לעשות זאת באמצעות הקמת גוף מקצועי שיתמחה בהערכת איכות זו אגב הסתייעות בגופי הערכה בינלאומיים ובידע הנצבר בהם. הצוות ממליץ לאפשר לקבוצות ששיעור השתתפותן בעולם האקדמי כיום נמוך, כגון חרדים, אתיופים ובדווים, נגישות לעולם ההשכלה הגבוהה. דיון מיוחד הקדיש הצוות למבנה הממשל האוניברסיטאי. מבנה זה, שהתעצב בשעה שהמוסדות היו קטנים בהרבה מגודלם הנוכחי, הוא דו-ראשי, והוא מתנהל לפי עקרונות הניהול של אגודה שיתופית. הגודל והמורכבות של הניהול האקדמי, החותר למצוינות ולהישגיות בזירה בינלאומית תחרותית, מחייבים שינוי מבני ומעבר למבנה הייררכי, כמקובל בטובים שבמוסדות להשכלה גבוהה בעולם. בכך תבוא לידי ביטוי המחויבות המוחלטת למצוינות ולאיכות תחרותית.

מערכת ההשכלה הגבוהה התפתחה באופן מרשים בעשור האחרון לא רק באופן כמותי אלא במספר שינויים בולטים ובמיוחד בהקמת רשת המכללות האקדמיות (ציבוריות ופרטיות). בשנת תשס"ג לומדים במערכות זו כ-220 אלף סטודנטים ב-7 אוניברסיטאות מחקריות, האוניברסיטה הפתוחה, 22 מכללות אקדמיות (ציבוריות ופרטיות) וכן 23 מכללות אקדמיות להכשרת מורים. התופעה החשובה ביותר היא שהחל משנת תשס"ג מספר הסטודנטים לתואר ראשון במכללות גדול מזה שבאוניברסיטאות המחקריות. דבר זה הוזיל את הכשרת הסטודנטים לתואר ראשון ומהווה ביטוי מוחשי להרחבת הנגישות להשכלה גבוהה.

המלצות הצוות:

• יעדי ההשכלה הגבוהה הן הכשרת כח אדם מיומן לשוק העבודה, מחקר אקדמי מתקדם, שימור התרבות, קידומן של מטרות חברתיות לאומיות והכשרת סגל הוראה בכיר למערכת ההשכלה הגבוהה לדור הבא.
• הדילמות שאיתן תתמודד מערכת ההשכלה הגבוהה בעשור קרוב הן המשך התאמת האוניברסיטאות למצב שבו קצב גידול השנתונים יהיה נמוך מזה שהיה בעשור הקודם.
• יש לקבוע סדרי עדיפויות לתחומי המדע והטכנולוגיה המתקדמים כמו: ננו-טכנולוגיה, ביוטכנולוגיה, מדעי המוח והאינטליגנציה המלאכותית.
• במדיניות הנדרשת תהיה השלמה וחיזוקן של המכללות האקדמיות תוך שיפור איכותן האקדמית והגעה למסה קריטית כמותית בכל מכללה, של לפחות 3000 סטודנטים במוסד.
• חלוקת העבודה בין המכללות לאוניברסיטאות בין תארים גבוהים לתואר ראשון תימשך תוך הגדלת מספר התארים השני והשלישי במסלול מחקר באוניברסיטאות והתמקדות בתואר ראשון ותואר שני לא מחקרי, במכללות.
• רמת ההוצאה הלאומית להשכלה גבוהה בישראל היא כיום כ-1.9 אחוז מהתוצר (כ-9.2 מיליארד ₪) המעמיד את ישראל גבוה בדירוג מדינות העולם בנושא זה.
• בשלש השנים האחרונות עקב המציאות הכלכלית בישראל נעשו הפחתות בתקציב השכלה הגבוהה הציבורית.
• לאור צרכי המשק והחברה מוצע לשמור על שיעור זה בעשור הקרוב תוך המשך התייעלות והכנסת שינויים מבניים להעלאת חלקן של המכללות מחד גיסא וחיזוק המחקר האוניברסיטאי מדך גיסא. צעד זה יביא לתפוקה גבוהה יותר ממערכת זו.
• על מנת לשמור על האיכות האקדמית של המוסדות להשכלה גבוהה יש להקים גוף מקצועי אשר יתמחה בהערכת החוגים השונים, הן לצרכי הכרה של המל"ג והן לצרכי הערכה חוזרת של גופים קיימים. יש לבחון אפשרות של שימוש בגופי הערכה בינלאומיים אשר עושים עבודה זו במדינות אחרות, כדי לקבל הערכה אובייקטיבית ע"פ קריטריונים בינלאומיים מתקדמים.
• יש לערוך שידוד מערכות בחלוקת העבודה בין מכללות להוראה ובתי ספר לחינוך באוניברסיטאות. מתברר כי למכללות יש יתרון על האוניברסיטאות בהכשרת מורים ובהקניית כלים פדגוגים, בעוד שלאוניברסיטאות יש יתרון בהכשרת דיספלינארית. שיתוף פעולה יעיל בין המוסדות יביא להעלאת איכות המורים בישראל.
• נגישות להשכלה גבוהה השתפרה מאוד בעשור האחרון תוך כדי התרחבות של מקבלי תעודות בגרות, וזאת כמובן הודות לפתיחת המכללות. עם זאת יש להגביר את ההשתתפות של אוכלוסיות חדשות שאינן מיוצגות במערכת ההשכלה הגבוהה כמו החרדים, הבדווים והאתיופים. לגבי החרדים מתברר כי מסלולי המכללות השונים הם הדרך המתאימה לאוכלוסיה זו. אנו מאמינים כי שילובם במערכת ההשכלה הגבוהה חיוני להתפתחות המשק הישראלי בגלל האחוז ההולך וגדל של ציבור זה מכלל האוכלוסייה.
• המחקר האוניברסיטאי הוא חיוני ביותר לשמירת רמתן המובילה של האוניברסיטאות המחקריות בישראל. תקציב המחקר גם מכתיב את גודל מערכת ההשכלה הגבוהה כי הוא קובע את התפוקה הסופית של בעלי תואר שלישי הנחוצה למערכת. עיקר ההוצאה למחקר אזרחי נעשה בישראל באוניברסיטאות בהעדר מכוני מחקר אזרחיים משמעותיים.
• היקף ההוצאה של מחקר כיום הוא כ-2.6 מיליארד שקל שהיא 0.5% מהתוצר. יש להקצות שעור כזה גם בעתיד תוך הקפדה לכניסה לתחומי מדע וטכנולוגיה עדכניים תוך בקרה חיצונית אובייקטיבית על טיב המחקר והחוקרים כדי לבסס את איכות המחקר על הסטנדרטים הבינלאומיים הנהוגים. הקפדה על חלוקת עבודה רציונלית בין המוסדות השונים תביא לתפוקות יעילות יותר של מחקר.
• המבנה הארגוני והניהולי של האוניברסיטאות המחקריות בישראל הוא פרובלמאטי. הוא למעשה בנוי על ניהול דו-ראשי, נשיא-רקטור, שהוא מקור לאי בהירות ביחס לאחריות וסמכות. יתרה מזו: הוא מנוהל באופן שיתופי בגלל משקלם הרב של חברי הסגל האקדמי בקביעת מינוי הרקטור, הדיקנים וראשי החוגים.
  
  מציאות זו היא לא מקובלת במדינות בהן המחקר האוניברסיטאי מוביל, והיא איננה מעודדת מצוינות והישגיות של האוניברסיטה.

הצוות ממליץ על מעבר לארגון וניהול היררכי שבו שרשרת הניהול מבוססת על ועד פועל ציבורי מעורב ואיכותי, נשיא אוניברסיטה ממונה ע"י הועד הפועל ומהווה את ראש הפירמידה האוניברסיטאית אשר ממנה את הרקטור, הדיקנים וראשי המחלקות, תוך קביעת אחריות, סמכות והישגיות. סנאט האוניברסיטה מובחר ומהווה גוף אקדמי מייעץ ומלווה לעבודה האקדמית הנעשית במוסד.