תכנית להפחתת המתח בין דת למדינה בישראל

חוברת זו היא חלק מסדרה בת ארבע חוברות שהן המלצות למקבלי ההחלטות ליום שאחרי הבחירות. 

המתח בין הדת והמדינה מלווה את מדינת ישראל מאז הקמתה ואת המפעל הציוני מאז הקונגרס הציוני העולמי הראשון (1897). הוא לא פחת ב-66 השנים שחלפו מאז היווסדה, ודומה שהוא אפילו החריף.

מחלוקת מתפרשׂת על פני הסוגיות המרכזיות הנוגעות ליחסי דת ומדינה, כגון שבת, כשרות, גיור, נישואים וגירושים ומעמדה של הרבנות הראשית ותפקידיה. אורח החיים המתבדל של הציבור החרדי ומערכת היחסים המורכבת שלו עם המדינה מייצרים אזורי חיכוך נוספים, בעלי אופי מיוחד משלהם. בכללם בולטות סוגיות השוויון בנטל, לימודי ליבה, הדרת נשים והשתתפות בכוח העבודה במשק.

האי-הסדרה של סוגיות דת-ומדינה, או הסדרתן הלעומתית, גורמות נזק מצטבר ומוחשי בארבעה מישורים:

1. במישור החברתי נגרם נזק ליחסים בין קבוצות בציבור היהודי — חרדים, דתיים וחילונים
2. במישור הפוליטי מתערערת, מעת לעת, יציבותה של המערכת הפוליטית
3. במישור המשטרי מובאת המחלוקת הרעיונית בענייני דת ומדינה להכרעה בבית המשפט, שבעל כורחו הופך להיות צד במאבק הרעיוני ואשר על כן נפגע מעמדו הציבורי
4. במישור הזהותי גורם הסכסוך בין דת למדינה לרבים מהאזרחים להאמין שיש סתירה בלתי ניתנת ליישוב בין שני חלקי הגדרת הזהות החוקתית של המדינה — "יהודית ודמוקרטית".

אנו סבורים כי המתח בין דת למדינה בישראל הוא תוצאה של חזונות שונים למהות המדינה ולאחריותה. מסמך זה לא יעסוק בחזון, אלא יתמקד בהסדרים החוקיים ובהחלטות הביצועיות שבאמצעותם ניתן להביא לרגיעה ביחסים שבין דת למדינה.