השתתפות בבחירות והירידה בשיעור ההצבעה בישראל
בבחירות 2006 נרשם שיא שלילי בשיעור המצביעים בבחירות הכלליות. מאמר זה מבקש לצייר תמונה כוללת של המגמות שהתרחשו בישראל מִקום המדינה, לחשוף מגמות בשיעורי ההצבעה בקרב ערביי ישראל, להציג ממד משווה על המתרחש בארצות דמוקרטיות אחרות ולהרחיב על הסכנות הממשיות הטמונות במגמה זו של שיעורי הצבעה נמוכים.
על החשיבות שבהשתתפות בבחירות
סעיף 5 לחוק יסוד הכנסת קובע כי 'כל אזרח ישראלי בן שמונה עשרה ומעלה זכאי לבחור לכנסת אם בית המשפט לא שלל ממנו זכות זו על פי חוק'. מדובר באחת מהזכויות העומדות בבסיס כל משטר דמוקרטי, המושתת על ההנחה שהאזרחים בוחרים את נציגיהם במוסדות הנבחרים באופן תדיר ובדרך זו מעניקים לנבחרים את הלגיטימציה לכהן ולהחליט החלטות הקשורות במדינה כולה. יש חשיבות רבה להשתתפותם של האזרחים בבחירות שכן רק בעת האחרונה התבשרנו על יזמות פרלמנטריות אחדות שעניינן הטלת קנסות כספיים על נמנעים מהשתתפות בבחירות הכלליות והמקומיות. במאמר זה ננסה לענות על השאלות: מדוע יש צורך בהשתתפות בבחירות? מהן המשמעויות של חוסר השתתפות? במה השפעותיה עלולות להתבטא?
מלבד היותה ביטוי לעקרון דמוקרטי, השתתפות בבחירות היא חובה אזרחית. כשם שעל כל אזרח במדינתו מוטלות חובות אזרחיות רבות, כגון תשלומי ארנונה ומסים, ציות לרשויות האכיפה במדינה, שירות צבאי וכדומה, כך גם השתתפות בבחירות היא בגדר חובה אזרחית. לא בכדי חלק (קטן) ממדינות העולם, ובהן אוסטרליה, בלגיה וצ'ילה, החליטו לחייב את אזרחיהן על פי חוק להשתתף בבחירות. הנמנעים מלהופיע לבחור ביום זה נדרשים להמציא סיבה טובה להיעדרם ולהוכיחה, ואם סיבותיהם לא יהיו משכנעות יוטל עליהם קנס כספי.
השתתפות בבחירות, נוסף להיותה חובה אזרחית, היא הדרך הלגיטימית לבחור את נציגי המדינה ואת ההנהגה הפוליטית בפרקי זמן קבועים ובכך להשפיע על סדר היום הציבורי ולזכות בייצוג האינטרסים של הציבור. על הנציגים הנבחרים תוטל האחריות לחוקק חוקים ולקבוע מדיניות במשך תקופת כהונתם – משימות שהשפעתן על חיי החברה מכרעת. ואילו היעדר השתתפות פעילה והמונית בבחירות עלול להביא להחלשת המוסדות הייצוגיים הנבחרים, והדבר יפגע באושיות הדמוקרטיה ובאינטרס הציבורי, משום שהוא לא יזכה לייצוג ראוי. בהקשר זה יש לעמוד על מטרה אחרת של הליך הבחירות, והיא האפשרות לתת משוב לנציגים על תפקודם הפוליטי – הימנעות מהשתתפות בתהליך הבחירות מונעת מהנציגים לדעת בבירור את רצונם של כלל האזרחים ואת דרישותיהם הבסיסיות. לפיכך ייתכן שהם ופעולותיהם יעמדו לביקורת ולגינוי ומעמדם ייחלש עוד יותר.
היעדרות מהשתתפות בבחירות עשויה להשפיע על חלוקת העצמה הפוליטית ועל איכותם של הנבחרים. למצב שבו אזרחים רבים במדינה מחליטים שלא להשתתף בבחירות הכלליות עלולות להיות השפעות מרחיקות לכת בכל הנוגע לתוצאות הבחירות ולחלוקת המנדטים בין המפלגות המתמודדות. תארו לעצמכם מצב שבו נשים מחליטות שלא להתמודד לשום מפלגה, וכלל הנשים, מעל ל-50% מאוכלוסיית המדינה, מחליטות שלא להשתתף בבחירות בשום דרך. כיצד תיראה התפלגות המושבים בבית הנבחרים? ומה יהיו הנושאים שיעמדו בראש סדר היום הפוליטי? מובן שההשלכות הפוליטיות של הימנעות מהצבעה של אלפי אזרחים יכולה להביא לשינויים מרחיקי לכת בתוצאות הבחירות ולפער ניכר בין רצונותיהם של האזרחים לבין חלוקת העצמה הפוליטית בבית הנבחרים: מפלגות וקבוצות חברתיות עשויות לנצל את ההזדמנות ולהניע את תומכיהן ביום הבחירות, ובכך להשיג תוצאות טובות יותר מבחינתן, שאינן משקפות בהכרח את כוחן האמתי בחברה. אך לא די בזאת – להימנעות מהצבעה יכולות גם להיות השפעות שליליות על איכותם של הנציגים הנבחרים. מהרגע שבו כל מתמודד בבחירות נדרש לזכות בפחות קולות לצורך זכייה במנדט (משום ש'התשלום' בעבור מושב בבית הנבחרים יורד ככל שסך הקולות הכשרים קטן), כך ירבו תופעות שליליות של קבלנות קולות, קשרים בין הון לשלטון ואף שחיתות פוליטית. לכן כשההשתתפות בבחירות יורדת יש חשש לפגיעה מהותית באיכותם של המתמודדים ונבחרי השלטון.
לבסוף, השתתפות בבחירות נועדה לחזק את האזרחים ודרישותיהם לעומת המנהיגים הנבחרים. השתתפות נמוכה בבחירות עלולה להעצים נטיות של אי-לגליזם, נטיות קיצוניות ואלימות פוליטית. נבחרי ציבור שלא יהיו ערים לדרישות הבאות מלמטה יחליטו החלטות שלא יהיו בהכרח מקובלות על פלגים רבים באוכלוסייה. כך בטווח הארוך להימנעות מהצבעה עלולות להיות השלכות חמורות על הבסיס הלגיטימי של השלטון הנבחר ועל ההחלטות שירצה להוציא אל הפועל. הניכור יגדל, המיאוס מכל מה שנושא ריח פוליטי יחריף, והנתק בין האזרחים לבין המדינה, ובין האזרחים לבין עצמם, יתרחב לכדי תהום; הקיצוניות תגדל וחוסר ההסכמה יתבטא באלימות פוליטית, משום שהדרך הדמוקרטית לא תהיה מעניינם של רוב אזרחיה. תמונה עגומה זו היא הסכנה האמתית למשטר דמוקרטי באשר הוא.
השתתפות בבחירות בישראל לאורך השנים
הרבה נאמר ונכתב על הירידה הניכרת בשיעור המצביעים בבחירות לכנסת בעשור האחרון. שיא נמוך נרשם בבחירות 2006, אז היה שיעור המשתתפים 63.5% מכלל בעלי זכות הבחירה. ירידה זו מדאיגה בעיקר לנוכח ממוצע שיעור המצביעים בבחירות לכנסת בשנים 1949–2006 –78.6% (תרשים 1 מציג את שיעורי ההצבעה בבחירות במרוצת השנים). המבקש לחקור ולרדת לעומקם של מספרים יגלה כי אפשר לזהות שלוש תקופות:
- התקופה הראשונה היא עשרים השנים הראשונות של מדינת ישראל, מִקום המדינה ועד מערכת הבחירות לכנסת השביעית (1969). בתקופה זו היו שיעורי ההצבעה בבחירות גבוהים מ-80% (למעט מערכת הבחירות של 1951).
- התקופה השנייה נמשכה 26 שנים, היא החלה במערכת הבחירות לכנסת השמינית (1973) והסתיימה בשנת 1999. בתקופה זו היה שיעור ההשתתפות בבחירות מעט מתחת לרף ה-80%, אך עדיין נחשב לגבוה בהשוואה היסטורית ובהשוואה למדינות אחרות. יש לשער כי הירידה בשיעורי ההצבעה בתקופה השנייה קשורה במידה רבה בתוצאותיה של מלחמת יום הכיפורים ובירידת האמון בפוליטיקאים ובמוסדות המדינה.
- התקופה השלישית היא תקופת הירידה החדה. איתות ראשון לה נמצא במערכת הבחירות המיוחדות לראשות הממשלה ב-2001, אז היה שיעור המשתתפים 62.3% בלבד. במערכת הבחירות לכנסת השש עשרה נרשמה עלייה מתונה ל-67.8%, אולם שלוש שנים לאחר מכן, בבחירות לכנסת השבע עשרה (2006), היה שיעור הבוחרים 63.5% מכלל האזרחים הרשומים בספר הבוחרים (5,014,622 בני אדם). ירידות אלו הן ביטוי ברור נוסף לירידה באמון בנבחרי הציבור ובמוסדותיו – תוצאה של ריבוי מערכות הבחירות ותכיפותן ושל שיסוע הולך וגובר במערכת המפלגות בישראל שהחל עם אימוץ הבחירה הישירה לראשות הממשלה ב-1996. בהינתן נתונים אלו, הירידה בשיעורי ההצבעה בבחירות מבטאת מגמה הולכת וגוברת של אדישות וריחוק מהבחירות ומהפוליטיקה.
תרשים 1
שיעורי ההצבעה בישראל, 1949–2006
מקומה של ישראל בהשוואה למדינות העולם
ירידה בשיעורי ההצבעה היא תופעה המאפיינת את מרבית הדמוקרטיות המערביות, ומקורה בהיחלשות הקשרים החברתיים, בחוסר האמון של הציבור במערכת הפוליטית המסורתית, המפלגתית והפרלמנטרית ובנטייה הגוברת לערוצים חלופיים חוץ-פרלמנטריים. תרשים 2 להלן מלמד שאמנם שיעור ההצבעה במדינת ישראל אינו מהגבוהים בעולם, אך ישראל אינה מאופיינת בשיעור הצבעה נמוך במיוחד. מתוך 32 הדמוקרטיות המופיעות בתרשים, שיעור המשתתפים בישראל בבחירות 2006 הוא במקום ה-20, בין הונגריה (בבחירות 2006) לארצות הברית (בבחירות 2008). במילים אחרות, שיעור ההשתתפות בבחירות בישראל בהשוואה למדינות אחרות אמנם אינו חריג, ובזאת אנו דומים לעמים אחרים; אולם מה שמדאיג במה שמתרחש בישראל הוא מגמת הירידה בעשור האחרון, שהוא הביטוי לאכזבה הניכרת מהפוליטיקה.
תרשים 2
שיעורי ההצבעה במדינות העולם בשנות האלפיים
השתתפותם של ערביי ישראל בבחירות לכנסת
הירידה בהשתתפות של ערביי ישראל בבחירות גדולה ומשמעותית אף יותר מן הירידה בהשתתפות של כלל אזרחי המדינה. יש הסבורים כי שיעורי ההשתתפות הנמוכים בבחירות המיוחדות לראשות הממשלה ב-2001 הם מקרה יוצא מן הכלל (בעקבות אירועי אוקטובר 2000). גם אם סברה זו נכונה, הירידה בשיעורי ההצבעה ותופעת ההימנעות מהשתתפות בבחירות, המאפיינת גם את ערביי ישראל, היא הוכחה נוספת להיחלשות התמיכה במפלגות בכלל. כפי שאפשר לראות בתרשים 3 להלן, מאז בחירות 1977 חלה ירידה הדרגתית בשיעורי ההצבעה במגזר הערבי: מממוצע של 84% לממוצע של 66% לאחר בחירות 1977. בבחירות 2006 היה שיעור המצביעים הערבים 56.3%, ירידה הן בהשוואה לממוצע הבחירות עד אז הן בהשוואה לבחירות 2003. מן הראוי לציין כי שיעור ההשתתפות בבחירות הכלליות בקרב ערביי ישראל שונה באופן משמעותי משיעור השתתפותם בבחירות המקומיות: בבחירות המקומיות ב-2003 הגיע שיעור ההצבעה הממוצע ביישובים הערביים ל-90% – השתתפות כמעט מוחלטת, וגבוהה באופן ניכר מהממוצע ביישובים היהודיים. בין שמדובר בתחושת ניכור בין שמדובר באדישות, הירידה בהשתתפותם של ערביי ישראל בבחירות הכלליות בשנים האחרונות מבטאת מגמות ברורות של ריחוק מכל קשת המפלגות.
תרשים 3
שיעור ההשתתפות של ערביי ישראל בבחירות, 1949–2006
סקרי דעת קהל והשתתפות בבחירות
מאז 1969 נערך לפני כל מערכת בחירות לכנסת 'סקר הבחירות', ובו המרואיינים נשאלים שאלות רבות על אודות הרגליהם, אמונותיהם ודעתם בשורה ארוכה של נושאים הקשורים למערכת הבחירות. מסקר הבחירות האחרון שערך מכון גוטמן בינואר 2006 אנו למדים:
- דווקא בקבוצות מרכזיות בחברה – צעירים, חילונים, מעמד ביניים וקבוצות שתרומתן למדינה נתפסת כחיונית – ניכרים ביטויים מדאיגים של הימנעות מהצבעה בבחירות. לראיה: בקרב האנשים שהצהירו כי אין בכוונתם להצביע בבחירות 2006, 54% הגדירו את עצמם חילונים, אחוז גבוה ממספר החילונים שהשיבו שבכוונתם להשתתף בבחירות; 38% מהמשתתפים במדגם שהצהירו כי לא יצביעו בבחירות אינם משייכים את עצמם לזרם הימין או לזרם השמאל אלא רואים את עצמם כחלק מהזרם המרכזי; 48% מהם בני 35 ומטה, וכ-68% מהם מעידים על עצמם כי הם משתייכים למעמד הבינוני. במילים אחרות, הפרופיל של הנמנעים מהצבעה הוא אנשים השייכים לזרם המרכזי באוכלוסייה מבחינות רבות, ולא לקבוצות קיצון.
- 89% מהנמנעים מהצבעה חושבים שהם וחבריהם אינם יכולים להשפיע על מדיניות הממשלה כלל וכלל. 71% מהנמנעים מסכימים ומסכימים בהחלט שלחברי הכנסת לא אכפת מה הציבור חושב. זאת ועוד: 81% ממי שהעידו כי יימנעו מהצבעה בבחירות 2006 ציינו כי אין להם אמון בכלל או שיש להם אמון מועט בכנסת. 93% מהם חשים כך גם בעניין המפלגות. הנתונים הללו מעידים כי ההימנעות מהצבעה נובעת במידה רבה מתחושות של ניכור וחוסר אמון בנבחרי הציבור ואף במוסדות המשטר.
- 56% ממי שהעידו כי יימנעו מהצבעה בבחירות 2006 ציינו כי הם מתעניינים במידה מועטה או לא מתעניינים בכלל בפוליטיקה. זאת לעומת 22% ממי שהעידו כי ישתתפו בבחירות, המתעניינים במידה מועטה או כלל לא מתעניינים בפוליטיקה. במילים אחרות, ניכר גם קשר בין חוסר העניין בפוליטיקה לבין הימנעות מהצבעה.
סיכום
מצבה של ישראל מבחינת שיעורי ההשתתפות בבחירות לכנסת אולי אינו מעורר דאגה כשאנו משווים שיעור זה למדינות אחרות; אולם לנוכח מגמת הירידה העקיבה בשנים האחרונות והממצאים מסקר הבחירות של 2006 נראה כי אין מדובר בירידה זמנית אלא במגמה מתמשכת מעוררת דאגה. ההשלכות של הימנעות מהצבעה עלולות להיות כבדות משקל: אם יגדל שיעורם של הנמנעים מהשתתפות בבחירות, כיצד יוכלו לבוא בטענות ובדרישות כלפי אופיים של הנציגים שנבחרו ואיכותם? מה יהיו פניה של ההנהגה הנבחרת? ומה יהיה הבסיס הלגיטימי לשליטתה? אחד היסודות המהותיים בחיים במדינה דמוקרטית הוא השתתפות בבחירות בכל כמה שנים. לכן מן הראוי שבתהליך מהותי מעין זה יבטאו הבחירות את הדעות והרצונות הרווחים ביותר בציבור. זוהי זכותנו, אך לא פחות מכך – חובתנו.