|
מפלגת העבודה הישראלית נוסדה בינואר 1968 בעקבות איחוד בין מפא"י, אחדות העבודה ורפ"י. עד לבחירות לכנסת ה-13 בשנת 1992, המפלגה התמודדה במסגרת רשימת המערך, שכללה גם את מפ"ם. בבחירות 1992 ו-1996 התמודדה המפלגה באופן עצמאי, ולאחר מכן הייתה הבורג המרכזי ברשימת ישראל אחת בבחירות לכנסת ה-15 (1999). בבחירות 2003 ו-2006 התמודדה מפלגת העבודה עם "מימד", אך שותפות זו באה לקיצה בבחירות 2009.
המפלגה איגדה בתוכה כמה מפלגות פועלים, ועד היום היא דוגלת באידאולוגיה חברתית סוציאל-דמוקרטית ובאידאולוגיה ביטחונית פרגמטית שמאלית-מרכזית. יושב הראש הראשון של המפלגה היה ראש הממשלה לוי אשכול, ומאז כיהנו מטעמה עוד ארבעה ראשי ממשלה: גולדה מאיר, יצחק רבין, שמעון פרס ואהוד ברק.
מפלגת העבודה הייתה היורשת הטבעית של מפא"י, ואחזה בהגה השלטון מאז היווסדה ועד המהפך ההיסטורי של 1977, אז איבדה לראשונה את השלטון לטובת הליכוד. בשנות השמונים כיהנה בכמה ממשלות אחדות לאומית יחד עם הליכוד, ואל השלטון חזרה לאחר בחירות 1992, אז זכתה להקים את הקואליציה בראשותו של יצחק רבין, יושב ראש המפלגה דאז. בשנת 1999 זכה יושב ראש המפלגה, אהוד ברק, בבחירות הישירות לראשות הממשלה, ושוב הייתה המפלגה גורם מרכזי בקואליציה. מאז 1992 ירד כוחה של מפלגת העבודה, והיא הגיעה לשפל של 13 מושבים בבחירות 2009.
אישים בולטים
לוי אשכול, משה דיין, יגאל אלון, גולדה מאיר, יצחק רבין, שמעון פרס, יצחק נבון, אהוד ברק, בנימין בן-אליעזר, עמיר פרץ. |
2009 (18) |
13 |
מצע |