|
מפא"י - מפלגת פועלי ארץ ישראל - הוקמה בעקבות איחודן של המפלגות אחדות העבודה והפועל הצעיר.
בכל שנות קיומה הייתה מפא"י המפלגה הגדולה, הדומיננטית והחזקה במערכת הפוליטית, ובתקופת היישוב שלטה במוסדות הלאומיים, בקונגרסים הציוניים ובהסתדרות. לאחר הקמת המדינה תפסה מפא"י מקום מרכזי בכנסת, בממשלה, ברוב הרשויות המקומיות וכן במגוון גדול של מוסדות, רשויות וארגונים אחרים. שלושת ראשי הממשלה הראשונים (בן גוריון, שרת ואשכול) היו ממפא"י. כמפלגת המון (mass party) טיפוסית הייתה מפא"י מעורבת מאוד בחיי האזרחים, ובין היתר סיפקה גם שירותים חברתיים כגון קופת חולים,,מועדון ספורט, עיתון, תנועת נוער ועוד.
דרכה האידאולוגית של מפא"י הייתה הגשמה ציונית-סוציאליסטית, והיא שמה דגש על ההתיישבות העובדת. עם זאת, כוחה של ההתיישבות העובדת נחלש לאחר קום המדינה בשל הצטרפותם של עולים רבים למפלגה, שהתיישבו בערים. כמו כן עודדה המפלגה את העלייה והגנה על זכויות העובדים. הסוציאליזם שמפא"י דגלה בו אמנם היה פרגמטי, אך כבר בשנות ה-50 עלה על פני השטח קרע בין צעירי מפא"י, ששאפו ליתר פרגמטיזם, ובין ותיקי המפלגה, שנתפסו כבעלי נטייה סוציאליסטית ואידאולוגית יותר. גם מדיניות הביטחון של מפא"י הייתה פרגמטית, ולכן אף שהציגה את עצמה כמפלגה סוציאליסטית, אפשר למקמה כמפלגת מרכז-שמאל. מיקום זה הקל עליה בשיתופי הפעולה הקואליציוניים עם המפלגות הדתיות. בנושאי דת ומדינה דגלה המפלגה בשימור הסטטוס-קוו: בהכללת הציבור הדתי והחרדי בציבוריות הישראלית מתוך התנגדות למדינת הלכה.
בשנת 1965 ייסדו מפא"י ואחדות העבודה את המערך הראשון (המערך הקטן), ובשנת 1968 הפכה מפא"י (לאחר מיזוגה עם אחדות העבודה ורפ"י) למפלגת העבודה הישראלית.
אישים בולטים דוד בן גוריון, משה שרת, לוי אשכול, ברל כצנלסון, גולדה מאיר, זלמן שז"ר, יוסף שפרינצק |
1965 (6)* |
45 |
מצע
|