|
|
הישגים בבחירות לכנסת |
| נוסדה: 1974 |
שנה (מס' כנסת) |
מספר מושבים |
|
|
מפלגת שינוי נוסדה בשנת 1974 כתנועת מחאה לאחר מלחמת יום כיפור. בבחירות הראשונות שבהן השתתפה, בשנת 1977, היא התמודדה במסגרת מפלגת ד"ש (התנועה הדמוקרטית לשינוי שנוסדה בסוף 1976) והייתה חלק ממפלגת ד"ש. ד"ש הייתה למפלגה השלישית בגדלה, אך היא לא החזיקה מעמד והתפרקה עוד במהלך כהונת הכנסת. שינוי התנגדה להצטרפותה של ד"ש לקואליציה בראשותו של בגין, התפלגה ממנה והקימה בספטמבר 1978 את שינוי ויוזמה. לקראת הבחירות לכנסת ה-10 ובעקבות פרישה של כמה חברים, התחדש קיומה של שינוי והיא נקראה שינוי – מפלגת המרכז. בשנת 1992 הצטרפה שינוי לרצ ולמפ"ם והייתה שותפה להקמתה של מרצ. רוב חברי שינוי (ובראשם אברהם פורז) לא הסכימו להתמזג במרצ באופן מלא: הם שמרו על עצמאות מפלגתית ועל מעמדם כחטיבה בתוך המערך המפלגתי של מרצ. מיעוט של המפלגה (בראשותו של אמנון רובינשטיין) התמזג במרצ באופן מלא. שינוי בראשותו של אברהם פורז רצתה להתרחק מהתדמית היונית של מרצ ולמצב את עצמה כמפלגת מרכז הפונה למעמד הביניים. לפיכך הוסיפה לשם רשימתה את המילים 'התנועה החילונית'.
מפלגת שינוי שבה להתמודד באופן עצמאי בבחירות לכנסת ה-15, ועל מנת להגביר את סיכוייה לעבור את אחוז החסימה היא גייסה לראשות המפלגה את יוסף טומי לפיד, איש תקשורת שהיה דמות מוכרת בציבור. המפלגה זכתה להצלחה בכנסת ה-15 ובכנסת ה-16, אך במהלך הכנסת ה-16 החלה להתפרק. במאי 2005 עזב ח"כ יוסף פריצקי את המפלגה והקים סיעת יחיד צל"ש (ציונות, ליברליות, שוויון), ובינואר 2006 עבר ח"כ יגאל יאסינוב לישראל ביתנו. הפילוג הגדול התרחש כחודשיים לפני סוף כהונת הכנסת: המפלגה התפצלה לסיעה החילונית שכללה 11 מחברי שינוי, ואילו בשינוי נשארו שני חברים בלבד. מהסיעה החילונית פרשו כעבור זמן לא רב שני חברים והקימו את הבית הלאומי. בבחירות לכנסת ה-17 שינוי כבר לא הצליחה לעבור את אחוז החסימה.
שינוי התחילה את דרכה הפרלמנטרית כחטיבה בתוך ד"ש שהייתה מפלגת מרכז, אך לאחר התמודדותה כמפלגה עצמאית בשנת 1981 הייתה למפלגה יונית יותר וליברלית יותר. כך לדוגמה בבחירות לכנסת ה-12 (1988) תמכה שינוי במשא ומתן עם אש"ף, התנגדה להמשך מפעל ההתנחלויות וצידדה בעיקרון 'שטחים תמורת שלום'. שינוי נקטה עמדה ליברלית בנושאי דת ומדינה: היא קראה לאפשר נישואים אזרחיים ולהפעיל תחבורה ציבורית בשבתות, והתנגדה לפטור גורף משירות צבאי לבחורי ישיבות. עמדותיה הכלכליות של שינוי היו ליברליות וקפיטליסטיות, והיא תמכה בהפרטה נרחבת, בצמצום המגזר הציבורי ובהקלות במסים למעסיקים.
בגלגול האחרון של המפלגה, לאחר התפצלותה ממרצ, היא התמקדה במסרים אזרחיים שנגעו בעיקר לנושאי דת ומדינה. שמה הרשמי של המפלגה, 'שינוי – התנועה החילונית', מלמד על מטרות ברורות הנוגעות לצביון הדתי של המרחב הציבורי. נציגי המפלגה התבטאו רבות נגד כפייה דתית, קראו לגיוס תלמידי ישיבה, דרשו הפחתת קצבאות ותקציבים לישיבות. במקביל הם ראו עצמם כמפלגה הדואגת לענייניהם של סטודנטים וקראו להפחתת שכר הלימוד באוניברסיטאות. בנושאים כלכליים פנתה המפלגה בעיקר אל מעמד הביניים, ובנושאים ביטחוניים היא אחזה בעמדות מרכזיות.
|
2006 (17) |
0 |
|
|
2003 (16) |
15 |
מצע
|
|
1999 (15) |
6 |
מצע
|
|
1988 (12) |
2 |
מצע
|
|
1984 (11) |
3 |
מצע
|
|
1981 (10) |
2 |
מצע
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
שינוי בממשלות ישראל
במהלך הכנסת ה-11 לקחה שינוי חלק בשתי ממשלות האחדות שכוננו, ורובינשטיין שימש בהן מטעמה כשר התקשורת. כחצי שנה לפני פיזור הממשלה ה-22 פרשה ממנה שינוי.
שינוי הייתה השותפה הבכירה בממשלתו השנייה של אריאל שרון, הממשלה שהוקמה לאחר בחירות 2003. חמישה שרים ייצגו אותה סביב שולחן הממשלה: יוסף לפיד, אלעזר זנדברג, יהודית נאות ויוסף פריצקי. מאוחר יותר כיהנו כשרים לתקופה קצרה גם אילן שלגי וויקטור בריילובסקי. שרי שינוי פוטרו מהממשלה באמצע כהונתה, לאחר שהצביעו נגד הצעת התקציב לשנת 2005 שכללה תוספות תקציב לחרדים.