מדד הדמוקרטיה הישראלית 2005 : התקשורת בדמוקרטיה הישראלית

מאחר שהמושג 'דמוקרטיה' מורכב, גבולותיו שנויים במחלוקת, והוא כולל הגדרות רבות, מדד הדמוקרטיה מתמקד בבחינתם של שלושה היבטים משמעותיים ומובהקים המאפיינים כל דמוקרטיה וקובעים את טיבה:

1. ההיבט המוסדי.
2. היבט הזכויות.
3. היבט היציבות.

כל אחד משלושת ההיבטים הללו נחלק לאוסף של תכונות יסוד, שהן הבסיס להערכת איכות הדמוקרטיה בכל מדינה באשר היא, והוא נבחן מדי שנה בשנה בשני מישורים:

1. מצב הדמוקרטיה הישראלית על פי שורה של מדדים כמותיים והערכות של מכוני מחקר בין-לאומיים ומנקודת מבט השוואתית כפולה:
   א. בין-לאומית (מצבה של ישראל בהשוואה ל-35 דמוקרטיות בעולם).
   ב. היסטורית (מצבה של ישראל במרוצת השנים).
2. מצב הדמוקרטיה הישראלית על פי סקר דעת קהל שבדק עד כמה מתקיימים בתפיסת הציבור שלושת היבטי הדמוקרטיה בישראל בשנת 2005. לשם כך בדצמבר 2004 נערך סקר דעת קהל בקרב עיתונאים, ובפברואר ומרץ 2005 נערך סקר הדמוקרטיה והתקשורת,  סקר דעת קהל מקיף במדגם מייצג של האוכלוסייה הבוגרת בישראל.

 לתאור המחקר ומטרותיו

סקר מדד הדמוקרטיה הישארלית בחן בין היתר את מידת ההשפעה של העיתונאים על הציבור ועל מנהיגים פוליטיים. העיתונאים מעריכים את הקשר בין הפוליטיקאים ובין התקשורת חזק ושלילי הרבה יותר ממה שהציבור מעריך אותו. סקר הדמוקרטיה והתקשורת נערך בפברואר – מרץ 2005 במדגם מייצג של 1,203 איש. סקר העיתונאים נערך בדצמבר 2004 ובו מדגם של 200 עיתונאים. פרק נוסף במדד הדמוקרטיה דן בהערכות ארגון ה-Freedom House, הבוחן את חופש העיתונות (Freedom of the Press) בדוחות שנתיים.

עמדות הציבור והעיתונאים: אמון במוסדות
כ-50% מהציבור הישראלי בשנת 2005 הביע אמון בתקשורת במידה רבה או מסוימת; אמון שמידתו פחותה ממידת האמון שיש לו במוסדות המשפטיים והביטחוניים ובנשיא המדינה, אך גבוהה ממידת האמון שהוא רוחש למוסדות 'הפוליטיים' (הממשלה, הכנסת והמפלגות). שיעור האמון בתקשורת נותר קבוע למדי בשש השנים האחרונות, ואילו מידת אמונו של הציבור במוסדות אחרים ירדה. העיתונאים עצמם מביעים רמה גבוהה יותר של אמון בתקשורת משאר הציבור, ובהשוואה לכלל הציבור הם רוחשים פחות אמון למוסדות 'הפוליטיים'.
 לוח 1 (עמ' 14): 'מידת האמון של הציבור במוסדות'
 תרשים 3 (עמ' 16): 'אמון במוסדות בקרב כלל הציבור מול עיתונאים'

תפקיד התקשורת
בצד התפקידים ה'מסורתיים' של התקשורת – קידום זכויות אדם, חשיפת פרשיות שחיתות וקידום האחריותיות של הפוליטיקאים מול הציבור - כמחצית מן הציבור הישראלי מייעד לתקשורת גם תפקיד חברתי ומצפה ממנה למתֵן מתיחות בין קבוצות בחברה ולחולל שיח פוליטי מתלהם פחות. למעלה משליש מהציבור רואה בתפקידה של התקשורת גם תפקיד אידאולוגי, 43% מן הציבור רואים בהנחלת ערכים ציוניים בציבור היהודי את תפקידה של התקשורת, ו-37% חושבים כי תפקידה של התקשורת מחייב אותה לגרום לאזרחים לתמוך במדיניות הממשלה. הציבור מעוניין יותר מהעיתונאים שהתקשורת תמלא תפקידים חברתיים ואידאולוגיים, בעוד העיתונאים אינם רואים בשיפור מצב החברה ובעיצוב האידאולוגיה חלק מתפקידי התקשורת בישראל. 
 תרשים 5 (עמ' 18): תפיסת תפקידי התקשורת בציבור הישראלי – תפקידים רצויים מול תפקוד בפועל

הערכת התפקוד של התקשורת בציבור
על פי הציבור תפקודה של התקשורת הוא תפקוד לא טוב; רק כשליש מן הציבור מעריך כי התקשורת ממלאת את התפקידים המוטלים עליה. הפער הגדול ביותר בין תפיסת תפקידה של התקשורת לבין הערכת תפקודה הוא בשמירה על זכויות האדם: 66% מן הציבור רואים בכך חלק מתפקידה של התקשורת, ואולם רק כשליש ממנו חושב כי התקשורת בישראל אכן מקדמת את השמירה על זכויות האדם.

כדי לבחון מהי לפי ראות הציבור תרומתה של התקשורת לדמוקרטיה הישראלית, הוצגה בסקר השאלה באיזו מידה התקשורת מחלישה או מחזקת את הדמוקרטיה הישראלית. התמונה הכללית שהתקבלה סימטרית למדי: 13% סבורים שהתקשורת מחלישה את הדמוקרטיה במידה רבה, ו-14% סבורים שהיא מחזקת אותה במידה רבה. ככלל, כמחצית מן הציבור חושב שהתקשורת מחלישה את הדמוקרטיה, והמחצית השנייה – שהיא מחזקת אותה.

רוב הציבור סובר כי הדיווח בתקשורת גם בנושאים רגישים, ובהם שחיתות וביטחון, הוא דיווח אחראי. תפיסת הציבור שהדיווח בתקשורת הוא דיווח אחראי גם בעניינים אלו גבוהה בהרבה מן האמון בה באופן כללי.

הערכת מצבה של הדמוקרטיה הישראלית בקרב עיתונאים מול כלל הציבור
על פי הערכת העיתונאים מצבה של ישראל טוב פחות ממצבה על פי הערכת הציבור. 30% מן הציבור העריכו כי מצבה של ישראל טוב מאוד או טוב, לעומת 13% בלבד מהעיתונאים. גם הערכתם את מידת הדמוקרטיות והיציבות של המערכת הישראלית טובה פחות מההערכה של כלל הציבור: 57% מן העיתונאים חושבים כי מדינת ישראל אינה דמוקרטית דייה, במידה רבה או במידה רבה מאוד, לעומת רק כשליש מן הציבור. לעומת זאת העיתונאים ביקורתיים פחות מכלל הציבור בנוגע לניצול של מקבלי ההחלטות את עמדות הכוח שלהם. 49% מן העיתונאים מעריכים כי האנשים המנהלים את המדינה דואגים לאינטרסים הפרטיים שלהם ולאו דווקא פועלים לטובת הכלל, לעומת 60% מן הציבור.
תרשים 10 (עמ' 25): 'מצבה של הדמוקרטיה הישראלית'

מדד חופש העיתונות
על פי מדד חופש העיתונות של ה-Freedom House, בישראל בשנת 2005 חופש העיתונות מוגבל. לשון אחר, בישראל בשנת 2005 חופש העיתונות מוגבל בהשוואה לדמוקרטיות אחרות בעולם ואין הוא עומד בסטנדרד האוניברסלי. ואולם יש לציין כי הערכת ה- Freedom House אינה מתחשבת בתנאים הביטחוניים הקיימים בישראל, והיא אינה מבטאת באופן ממצה את תרומתו של בג"ץ ואת כללי המשחק המיוחדים לישראל המגבילים את הפגיעה בחופש העיתונות. אמנם העיתונות בישראל אינה נהנית מהגנה חוקתית או חוקית, אך היא נהנית מחסותו של בג"ץ; וכך ההסדרים החוקיים המגבילים את חופש העיתונות, ובהם הצנזורה הצבאית, אינם באים בהכרח לידי ביטוי ממשי בישראל.

סולם הציונים של ה-Freedom House נע בין 0 ל-100, וככל שהציון נמוך יותר כך חופש העיתונות רב יותר. המדינות מוצגות בסדר יורד, כלומר מן המדינות שבהן חופש העיתונות הנמוך ביותר למדינות שחופש העיתונות בהן הוא הרב ביותר (ראו בתרשים). במדרג 36 הדמוקרטיות לשנת 2004, ישראל נמצאת במקום ה-26 בציון 28, עם יוון ודרום קוריאה.
תרשים 19 (עמ' 41): 'חופש העיתונות ב-36 דמוקרטיות ב-2004 על פי ה-Freedom House'

הערכת מדד חופש העיתונות של ה-Freedom House השתנתה לאורך השנים. מ-1994 ועד היום הוגדרה ישראל מדינה 'חופשית', כלומר מדינה המקיימת חופש עיתונות. עם זאת, הציון 30 שקיבלה ישראל בשנים 1994–1996, 2000–2002 הוא הקרוב ביותר לקו האדום, ומתחתיו המדינה מוגדרת 'חופשית באופן חלקי'. אמנם ב-2003 זכתה ישראל בהערכה חיוביות יותר (ציון 27) אך במגמה חיובית זו חלה נסיגה מסוימת – בדוח האחרון, שיצא לאור ב-2004 צוינה ירידה מהציון 27 לציון 28.
תרשים 18 (עמ' 41): 'חופש העיתונות בישראל על פי ה-Freedom House'

במהלך שנת 2000 חלה עלייה ניכרת במספר מקרי ההתקפה על עיתונאים, ובשנים 2003 וב-2004 עלייה זו מותנה במידה רבה. להלן רשימת מקרי המוות של עיתונאים בעת מילוי תפקידם בשלוש השנים שקדמו ל-2005: שלושה הרוגים ב-2002, שניים ב-2003 ואחד ב-2004. כל תקריות התקיפה שתועדו ודווחו משנת 1999 ועד 2005 אירעו מעבר לקו הירוק, ורובן ככולן היו כרוכות בפעולות של חיילי צה"ל וכוחות הביטחון ובהתנהלותם מול העיתונאים במסגרת המאבק בטרור.