את הדיון על נושא השחיתות פתח מנחה הדיון, מר אורי דרומי, בהגדרת המושג 'שחיתות' לפי אריסטו: "במשטרים מושחתים השליטים עסוקים בחלוקת העוצמה והטובין הציבוריים לעצמם, במנותק מהטוב המשותף".
פרופ' זאב שטרנהל, מהמחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית, התייחס לתופעת השחיתות במשטרים דמוקרטיים: הדמוקרטיה היא שיטת ממשל, אך הדמוקרטיה היא בראש ובראשונה תרבות פוליטית שצריכה להוכיח עצמה; בסיס הלגיטימיות שלה הוא אמון האזרח, ועליה לזכות באמון זה מדי יום ביומו. השחיתות הפוליטית היא אחד מגורמי היסוד שגורמים לאזרח לאבד את האמון בכללי המשחק הדמוקרטי, משום שהיא מזייפת ומסלפת אותם. לכן, טען שטרנהל, השחיתות מחלחלת בהדרגה לכל הפעילויות החברתיות, והשפעתה המוסרית הרסנית לדמוקרטיות. המלחמה בשחיתות צריכה להיות מלחמה כוללת – יש לעקור את התופעה בנחישות, ומן השורש.
ד"ר אילנה דיין ביקשה למקד את התייחסותה לסיקור בסיקור התקשורתי, ב"שטח המחוספס והקשה של הדבר הזה שאנו קוראים לו שחיתות". לטענתה של דיין, לא זו בלבד שיש שחיתות, אלא שישנו גם קושי גדול בסיקורה: היכולת של כלי התקשורת להגיע לחקר האמת בתופעת השחיתות, הינה יכולת מוגבלת, מכיוון שמכונות הספין פועלות באופן שגם לעיתונאי הישר ההגון, קשה מאוד למצוא את האמת. כך נוצר מצב בו התווך שבין הציבור ונבחריו, ובין שניהם לתקשורת, שאמורה לוודא שנבחרי הציבור משרתים אותו – עמוס במסכים מעורפלים שנקנים בכסף, באינטרס, בדרך אחרת.
לסיכום דבריה אמרה דיין כי המטרה העיקרית של העיתונות, היא לצאת ולחפש את האמת, ועלינו לזכור באיזה צד של המתרס אנו עומדים.
מר גיא רולניק, מייסד ועורך דה-מרקר, חלק על דבריה של דיין וטען כי הספינים התקשורתיים אינם הבעיה במלחמה בשחיתות, שכן ניתן לבצע עבודה עיתונאית מעולה רק בהתבסס על העובדות הפשוטות. הבעיה היא, טען רולניק, שרוב כלי התקשורת לא רוצים לעשות זאת. אולם, בשנה-שנתיים האחרונות ישנו טיפול תקשורתי נרחב יותר בנושא השחיתות, זאת בהשוואה לשנים קודמות אז התייחסה התקשורת לנושא באופן 'עדין' יחסית. אך – אין ספק כי יש להמשיך ולכתוב על הנושא, ולהעניק לו סיקור תקשורתי נרחב, אף פי 10 מהסיקור לו הנושא זוכה כעת.
פרופ' מרדכי קרמניצר, עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה, התייחס לדבריו של פרופ' שטרנהל וציין שני תנאים הכרחיים כדי שהדמוקרטיה תמשיך להיות הליך משמעותי:
הציבור צריך להמשיך לחוש שהפוליטיקאים הם נאמני הציבור, ושהם מתנהגים כך.
הציבור צריך להרגיש שיש לפוליטיקאים חזון, או תכנית פעולה מוגדרת, אג'נדה כלשהו. אסור שהפוליטיקאים ייראו לציבור בדיוק אותו הדבר, שכן אם יהיה קשה למצוא הבדל בין המפלגות, הציבור הישראלי ישאל עצמו האם יש טעם ללכת לקלפי.
במאבק בשחיתות מנצחים או מפסידים לפי שאלה אחת – כאשר האזרחים עומדים בקלפי האם יש משקל לשאלה האם האדם בראש הרשימה הוא אדם ישר? אם הציבור הישראלי יאותת לנבחריו שהיושר חשוב בעיניו, הפוליטיקאים הישראלים יעניקו לדבר משקל. אם לא כן, יהיה קשה להכות בשחיתות באופן משמעותי.
לא ניתן להילחם ב'רע הזה', בשחיתות, באופן ישיר, ולכן יש לקחת צעד אחורה, ולעסוק במצבים שיוצרים סכנה לאינטרס הציבורי, כאשר ישנם שני מצבים טיפוסיים: לקיחת שוחד וניגוד עניינים. לדעתי, הוסיף קרמניצר, הפרת אמונים צריכה להיות גם בקריטריון זה. עם זאת, המשיך, לא ניתן לנצח את המאבק על שחיתות רק בדין הפלילי, השאלה המרכזית היא האם החברה מציבה נורמות ציבוריות ודורשת מחיר לאלו שלא עומדים בה. לנורמה יש הגיון שונה מהגיון הפעולה הפלילי; השאלה אינה מה ידעת אלא מה יכולת והיית חייב לדעת. לכן, העובדה שאדם מסוים זוכה – לא מסיימת את הפרשייה. לנו, כציבור, מותר לו לדרוש מנבחרינו יותר ברמת הסטנדרט ופחות מההוכחה הנדרשת במשפט הפלילי.
לאחר דברים אלו התבקש מר מני מזוז, היועץ המשפטי לממשלה, לשאלה מדוע אינו מציע לראש הממשלה להכריז על עצמו כנבצר? בתשובה לכך טען מזוז כי בהתחשב בנסיבות זוהי אמנם שאלה לגיטימית, הן בהיבט של אמון הציבור והן בהיבט הפונקציונאלי, אולם השאלה מונחת לפתחו של ראש הממשלה עצמו ושל המערכת הציבורית והפוליטית על כל מרכיביה. זו לא שאלה של הכרעה משפטית בשלב הזה, וודאי לא של היועץ המשפטי, משום שהוא לא ממנה ראשי ממשלה או מעביר אותם מכהונתם.
בהתייחס לסוגיית השחיתות, מזוז התייחס לחשיבות המאבק בשחיתות בהיבטים חברתיים שונים:
התוצאה המידית של תופעות השחיתות במערכות השלטון היא אובדן אמון הציבור ברשויות השלטון, במערכת הפוליטית ובהחלטותיה.הפגיעה באמון הציבור היא משהו מוחשי שמערער את הלגיטימיות של השלטון, של החלטותיו, ושל המשטר הדמוקרטי בכללותו. כמו כן, הפגיעה באמון הציבור פוגעת ביכולת התפקוד של מערכות השלטון: שלטון שאין לו אמון לא מסגל לקבל החלטות קשות, ופחות מכך – לבצען.
השחיתות פוגעת גם בלכידות החברתית: לכידות חברתית בנויה בעיקרה על תחושה, הבנה, מוסכמה של כל בני הציבור שהם שווים בפני החוק ושמערכות השלטון פועלות לטובתם. במקום בו אין אמון, במקום שהמערכת השלטונית תשמש גורם מלכד של החברה שיש בה שסעים ומחלוקות מגוונות, המערכת השלטונית גורמת להתפוררות של החברה.די בהיבטים אלו כדי להבין מדוע כה חשוב להיאבק בשחיתות השלטונית, מעבר להיבט הצר של אכיפת חוק.
מזוז סיים את דבריו באומרו כי שחיתות אינה גורל או תופעת טבע, ניתן להיאבק בה, ולצמצמה לרמה של תופעה שולית וחריגה. אנו בעיצומו של תהליך קשה וכואב של התנקות, תוצר של מאמץ מרוכז של מאבק בתופעות שחיתות שלטונית שהלכו והצטברו ב-10-15 שנים בחברה הישראלית. זהו תהליך קשה, כואב, אשר יוצר מועקה, ואי וודאות לגבי עתיד החברה. כאשר האבק ישקע, הערפל יתפזר, תיעשה הערת מצב מפוכחת, תתבהר התמונה של תוצאות המאבק הזה. בשנים האחרונות אנו מנהלים מאבק תוך התבססות על מספר עקרונות יסוד:
- שחיתות שלטונית מייצגת סט של תופעות חברתיות ארגוניות ולא מעשים לא נורמטיביים אקראיים. למעשה אחד יש גרורות, והוא מייצג תופעה חברתית באותה מערכת שבו התגלע. לכן, המאבק לא יכול להיות נקודתי באותו עבריין ספציפי, ויש להתמודד עם שורשי הבעיה.
- המאבק בשחיתות השלטונית צריך להתבצע בחזית רחבה של כלים ומערכות: לצד הטיפול הפלילי שמוביל את המאבק, עלינו להפעיל מגוון של כלים ציבוריים, מנהליים, כלכליים ואחרים.
- המאבק צריך להתנהל גם בזירה הציבורית תקשורתית, שכן למערכת המשפטית יש מגבלות משלה, והחברה זקוקה לתגובות יותר מהירות ומיידיות.
כנגזרת מהעקרונות אלו אנו ניהלנו את המערכה תוך מיקוד בכמה תופעות יסוד של שחיתות שלטונית בחברה הישראלית:
- מאבק בתלות שבין נבחרי ציבור לחברי גוף בוחר – חלק ניכר מהתופעות ב-15 שנים האחרונות נולדו מאותה תלות.
- מאבק בתופעת המינויים הפוליטיים, הלא תקינים, הפסולים והמושחתים – יש לתופעה גוונים שונים ממצב שבו המינוי עצמו הוא ההטבה, ומקרים אחרים שהמינוי הוא האמצעי למעשה שחיתות היותר חמור.
- מאבק בתופעות המימון הפסול של בחירות פנימיות מסוגים שונים – בשנים האחרונות לראשונה אנשי ציבור הורשעו. כמו כן לפני כשבועיים עבר בכנסת תיקון לחוק המפלגות בנושא.
- מאבק בתופעה של קבלת טובות הנאה אישיות: הנושא לובש פנים שונות - פרשת מצגר, פרשת הירשזון שתלויה ועומדת בביהמ"ש, פרשיות ראש הממשלה והשרה רוחמה אברהם בלילה שנמצאים בשלבי חקירה. אנו בשלב מתקדם של תיקון של עבירת הפרת אמונים שהיא הכלי המרכזי לטיפול בתופעה.
- מאבק בתופעות שחיתות ברשויות מקומיות – אחד המוקדים המרכזיים לתופעות שחיתות במערכת השלטונית. מיקדנו הרבה משאבים ופעילות בתחום. ב-4.5 שנים אחרונות התנהלו קרוב ל-50 חקירות פליליות נגד ראשי רשויות מקומיות.
מזוז סיכם דבריו באומרו כי במאבק נגד השחיתות השלטונית יש חשיבות רבה לשאלה האם רשויות אכיפת החוק זוכות לרוח גבית מהציבור, מהתקשורת, מגורמי השלטון הרלוונטיים? המערכת המשפטית לא פועלת בחלל הריק, וישנה חשיבות רבה לעמדות של הציבור, ולמסרים השונים שמועברים למערכת שלטונית.
את הדיון סיכם מחבר הספר, מר דורון נבות, אשר הביע ספקנות בנוגע לשאלות – מהי פוליטיקה טובה? איך מביאים אנשים טובים לפוליטיקה? בתקופה האחרונה, טען נבות, אנו עדים להתנהגויות בוטות שהופכות את הספר שחיתות פוליטית: תולדותיו של מושג שנוי במחלוקת הזה למיותר; ראש הממשלה למעשה מפריך את כל מה שעשיתי, כי אני טוען ששחיתות פוליטית היא מושג מאוד מורכב ומפותל, והנה הוא מתנהג בצורה כה פשוטה ובוטה. אבל, מה שאנו עדים לו עכשיו הוא היסטוריה, הפוליטיקאים הישראלים לא ימשיכו לקבל דברים במרמה ובנסיבות מחמירות בוטות, אני מוטרד ממה הלאה? איך ניצור פוליטיקה טובה בה לא הכול ניתן לקנייה ולמכירה?