המאה העשרים הייתה עדה להקמתה של מדינה יהודית ריבונית בארץ ישראל, לאחר יותר מאלפיים שנים בהן היה פזור העם היהודי בתפוצות. במהלך פרק הזמן הארוך הזה פיתחו היהודים מגוון של מנגנונים ודגמים רעיוניים שנועדו לשמר את הדת היהודית בתנאים המיוחדים של מיעוט לאומי אשר נמצא בפזורה. עם הקמת מדינת ישראל והיווצרות מציאות חדשה של ריבונות מדינית מחודשת, נוצר הצורך לגבש פתרונות חדשים להסדרת מקומה של הדת במדינה המודרנית המתגבשת. מן הפרספקטיבה של ההגות היהודית האתגר הטמון במפעל המדיני היה לנסח מחדש, ואולי לראשונה, דגמי מחשבה המגדירים את היחסים הראויים בין הדת והמדינה במציאות זו.
ז'–ח' בשבט תשס"ב, 20–21 בינואר 2002, התקיים במכון הישראלי לדמוקרטיה כנס של חוקרי המחשבה הפוליטית-יהודית שהוקדש לבחינת שאלות היסוד הנוגעות ליחסי דת ומדינה שהעסיקו את הוגי המחשבה היהודית במרוצת המאה העשרים. ייעודו של הכנס היה לזמן שורה של חוקרים שמחקריהם עוסקים בזרמי המחשבה היהודית בעת החדשה לדיון מקיף במספר היבטים של שאלת היחס בין דת ומדינה מנקודת מבטה של ההגות היהודית המודרנית.
ברקע יוזמה זו עומדת פעילות מחקרית שנעשתה במסגרת המכון (ספרו של פרופ’ אבי רביצקי ’דת ומדינה במחשבת ישראל’ שיצא בהוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה, 1998) ומחוצה לו בניסיון לחשוף דגמי יסוד של יחסי דת ומדינה המשוקעים במסורת המחשבה היהודית לדורותיה.
מה אם כן מאפייניה של המחשבה היהודית המודרנית בשאלות אלו? האם היא עומדת ברצף אחד עם אותן מגמות ימי-ביניימיות? באיזה אופן מימושה הריאלי של הפוליטיקה בדמותה של מדינת ישראל גרמה לנסח מחדש את שאלות היחס בין הדת והמדינה? באיזה אופן תופעת החילון והמודרנה אילצו לסטות מדגמי המחשבה הקלאסיים ולגבש אסטרטגיות תיאולוגיות חדשות כלפי שאלתה של הפוליטאה היהודית המודרנית?
דיוני הכנס התרכזו בחמישה נושאים שנפרסו בחמישה מושבים במשך יומיים:
המושב הראשון הוקדש לחותמה של המחשבה הקלאסית על המחשבה היהודית המודרנית, ולבחינת האופן שבו שימשו דגמי המחשבה הקלאסית כפרדיגמות עבור המחשבה התיאולוגית-פוליטית המודרנית.
המושב השני הוקדש לבירור ההגות הרבנית שליוותה את המפעל הציוני ערב הקמת המדינה ובשנותיה המוקדמות. במושב זה, נידונה הגותם של הרב הירשנזון, הרב עוזיאל, הרב הרצוג והרב ישראלי, נסקרו קווי הדמיון והמחלוקות ביניהם ונבחנו אופני ההתמודדות ההלכתית של אישים אלו עם אופייה המודרני של מדינת ישראל.
המושב השלישי, העלה על נס שורה של התייחסויות פילוסופיות לבחינת משמעותה הדתית של מדינת ישראל החילונית במהותה. במסגרת זו נסקרו גישות פילוסופיות מובהקות (לוינאס וח"י רות), עמדות של הוגים דתיים שדגלו בעיקרון ההפרדה בין הדת והמדינה (לייבוביץ, גולדמן והרטמן) ושל אנשי רוח ומנהיגי קהילות בארה"ב.
המושב הרביעי העלה את שאלת היחס בין הדת והמדינה בתולדות הציונות באמצעות בחינת סוגיות משניות לכאורה לנושא זה – מעמד הנשים, היחס לחינוך וחיתון, ההלכיזציה והמיסטיפיקציה של הצבא.
המושב החמישי שחתם את הכנס נגע להיבטים פרוגרמאטיים של מסכת הדיונים ההגותיים בשאלת הדת והמדינה.