ביום שלישי, כ"ג בטבת תשס"ח, 1 בינואר 2008, התכנס במכון הישראלי לדמוקרטיה בירושלים פורום השולחן העגול על שם ג'ורג' שולץ לדיון בנושא הפרטת בתי הסוהר בישראל. הדיון נערך לקראת מועד ההכרעה בבג"ץ בעניין תיקון חוק בתי הסוהר שאושר בכנסת בשנת 2004, המאפשר הקמה והפעלה של בתי סוהר פרטיים במדינת ישראל.
את הדיון פתחה כרמית גיא בהצגת שאלה בעניין המשקל שראוי להעניק לשיקולי יעילות כלכלית לעומת השיקולים האידאולוגיים בעת דיון בהפרטת בתי הסוהר. גיא ביקשה לציין שנציגי משרד האוצר הוזמנו לדיון אך בחרו שלא להיענות להזמנה בטענה שעסקו בהיבטים הכלכליים בלבד של הפרטת בתי הסוהר, ולא בהיבטים החברתיים. לאחר פתיחה קצרה זו הוקרן קטע מתוך הסרט אסירי קבלן של ניסים מוסק, הסוקר את תהליך ההפרטה של מתקני הכליאה בישראל.
ראשון הדוברים לאחר הסרט היה ד"ר עוזי לנדאו, שהיה השר לביטחון פנים בעת קבלת ההחלטה לאפשר את תהליך ההפרטה. לנדאו אמר שיש להפריד בין חלקים שונים של ההפרטה, וטען כי הפרטת הסמכות והאחריות על האסירים היא אחת הבעיות הקשות של הפרטה מלאה, אך עם זאת הוא אמר שבהצבעה שהייתה בכנסת הוא הצביע בעד החוק. החלטתו זו הייתה בעקבות הודעה מפורשת של משרד האוצר שלא תהיה תוספת לתקציבים למתקני כליאה בישראל אלא אם תתבצע ההפרטה.
עו"ד אביב וסרמן, ממנהיגי המאבק נגד הפרטת בתי הסוהר ובעבר מנהל החטיבה לזכויות אדם במכללה האקדמית רמת גן, ביקש לציין שמדינת ישראל מצטרפת לרשימה של מדינות מעטות שהולכות לכיוון של הפרטה מלאה, ושבחירתה זו של המדינה היא ראי לדמותה, ובו מתגלמת החלטה להפרטת השימוש בכוח למען עשיית רווח.
פרופ' יצחק כ"ץ ביקש לתקן את דבריו של וסרמן ולהבהיר שאין מדובר בהפרטה מלאה. כ"ץ תומך בהפרטה, והוא טען שאפשר לחנך את הציבור בעניין זה ולהביא לשינוי בעמדותיו. במסגרת השולחן העגול הוזמן כ"ץ להציג את תוצאות הסקר שנערך במאגר מוחות – מכון מחקר וייעוץ בין-תחומי – בעניין עמדות הציבור בנושא הפרטת בתי הסוהר. מהסקר עולה בבירור כי רוב הציבור מתנגד להפרטת בתי הסוהר, גם כאשר הוא תומך בהפרטת גופים ממשלתיים אחרים, כגון חברת החשמל. לקריאת תוצאות הסקר לחצו כאן.
בהמשך לתוצאות הסקר הציג שמואל הרשקוביץ, מנכ"ל המשרד לביטחון פנים לשעבר אשר בעת כהונתו גובש ההסכם עם הזכיין להפעלת בית הסוהר, את עמדתו. לטענתו השאלה שצריכה להישאל היא אם ההפרטה תיטיב עם האסירים או תפגע בהם. תשובתו לשאלה היא שהפרטה תוביל למצב טוב יותר מהמצב הקיים היום בבתי הסוהר. הרשקוביץ טען כי ההפרטה תשפר שיפור משמעותי במצב הקיים, בתחומי החינוך, המזון ושירותי הרווחה. לטענתו תהליך ההפרטה הוא פיילוט של הפרטה מבוקרת, מבוגרת ושקולה שנעשית מתוך בקרה עצמית ראויה.
ח"כ לשעבר חמי דורון (שינוי) היה חבר בוועדת הפנים והגנת הסביבה בעת קבלת ההחלטה בדבר ההפרטה. דורון הוצא מהוועדה והוחלף לאחר שנודע שאינו תומך בתיקון חוק בתי הסוהר. בעניין עמדתו בסוגיית ההפרטה הוא ביקש להדגיש כי הרקע העסקי שלו משמעותי יותר מהרקע הפוליטי שלו. לטענתו הממשלה, הרשויות המקומיות והחברות הממשלתיות אינן טובות בניהול עסקי, דבר שנובע מהעובדה שהכסף שמוסדות אלו משתמשים בו אינו שייך להם באופן אישי, כך שמשמעות הרווחיות בעבורם שונה ממשמעות הרווחיות בעבור איש עסקים פרטי. לכן לטענתו ברוב המקרים היעילות הכלכלית גוברת עם הפרטה.
למרות האמור, דורון ביקש להפריד בין היעילות הכלכלית של ההפרטה, שלדעתו נכונה ומתאימה בכל הקשור למבנה, להסעדה, לכביסה וכו', לבין הפרטה של ליבת בתי הסוהר, כלומר, הפרטת הדאגה לזכויות האסירים, הפרטה שהוא מביע את התנגדותו המוחלטת לה. לטענתו אחת מההוצאות הגדולות של השב"ס היא משכורות הסוהרים, שמלכתחילה הן נמוכות מאוד. הרעיון של הנמכת משכורות אלו עוד יותר והכנסת עובדים שיהיו מוכנים להתפשר על שכר כזה אינה ראויה במקרה של שירות בתי הסוהר.
ניצב בדימוס חנה קלר, שכיהנה בתפקיד נציבת קבילות שוטרים וסוהרים במשרד לביטחון פנים, ביקשה לציין שמהלך ההפרטה במתכונתו הישראלית הוא מהלך ייחודי מבחינת מידת הפיקוח והבקרה שמלווה את התהליך. לטענתה מדובר בפיילוט, ומשמעות הדבר היא שההפרטה לא תימשך ולא תתבצע באופן סופי ומוחלט עד שתוכח העמידה שלה בסטנדרדים שנקבעו בהפרטה הראשונית. ההפרטה מלווה בתנאי סף, ורק העומדים בהם יזכו במכרזים הרלוונטיים.
עו"ד יובל שלהבת מייצג את חברת אל"א – אנשים למען אנשים, המועמדת להפעיל בית סוהר פרטי. הוא ביקש להבהיר שתנאי המכרז שנקבעו מחייבים תנאים טובים בהרבה מהתנאים המוצעים היום לאסירים על ידי השב"ס, ולטענתו השיפור המשמעותי ביותר הוא בתחום החינוך ובתחום השיקום. שלהבת הציג את המודל הישראלי כמודל המבוסס על המודל הבריטי אך משפרו שיפור משמעותי.
פרופ' קלוד קליין, בעבר דיקן הפקולטה למשפטים במכללה האקדמית רמת גן, טען שאינו משוכנע שהפרטה היא הפתרון הטוב והיעיל ביותר לבתי הסוהר. לדעתו ישנם תחומים שצריכים להישאר בידי הממשלה, והביטחון בכלל ובתי הסוהר בפרט הם מהתחומים הללו. כמו כן העלה קליין את הבעייתיות שבפנייה לבג"ץ ובדרישה ממנו להכריע בסוגיה שנויה במחלוקת בימים שמתנהל ויכוח ער סביב אופן פעולתו של בית המשפט העליון.
פרופ' אבי בן בסט ביקש לחזק את טענתו של קליין שמודל ההפרטה אינו ראוי במקרה של בתי הסוהר, אך הוא ביקש לעשות זאת בדגש על ההיבטים הכלכליים, הנעדרים מדיון זה. בן בסט הסביר שמורכבות ההחלטה להפריט את בתי הסוהר נובעת מעירוב של שיקולים כלכליים ואידאולוגיים, ולטענתו במקרה זה אין להעניק את כל המשקל לשיקולים הכלכליים בעת קבלת ההחלטות. לדעתו תהליכי הפרטה צריכים לבוא יד ביד עם תחרות, והתחרות היא הגורם המרכזי בהם. תחרות נחוצה במקרים של מונופול, כאשר במקרים אלו כלכלנים יתנגדו להפרטת מונופול השירותים כפי שהוא והם יתמכו בהפרטת החלקים שבהם הפתיחה לתחרות תוביל להגדלת הרווחיות. במקרה של בתי הסוהר מדובר במונופול ממשלתי בלא רכיב של תחרות, והדבר הופך את ההפרטה למנגנון לא יעיל גם מבחינה כלכלית.
בן בסט ביקש לציין גם שבמקרים של מונופול ממשלתי חשוב להגדיר אם מדובר במונופול על מוצר ציבורי, שכן הגדרת המוצר ציבורי או לא ציבורי היא המכרעת בהחלטה אם הממשלה היא שצריכה להיות אחראית על אספקת המוצר. במקרה זה מדובר בביטחון, מוצר שקיימת הסכמה על היותו ציבורי.
פרופ' יצחק גל-נור המשיך בביקורת כנגד ההחלטה להפריט את בתי הסוהר וביקש למקד את הדיון בשאלה העקרונית בעניין זהותו של הלקוח במקרה של בתי הסוהר. בעוד חלק מהדוברים בדיון הציגו את האסירים בתור הלקוחות, טען גל-נור שהלקוחה האמתית היא החברה הישראלית, שכן החברה היא שמעוניינת בהענשת עבריינים, בשיקומם וכו'. מכיוון שמשמעותה של הפרטה היא ניסיון לייצר שוק תחרותי רווחי יותר, הוא התריע מפני היווצרות אינטרס בחברות המפעילות את בתי הסוהר להחמיר ענישה ולהרחיב את מעגל העבריינים לשם הגברת הרווחיות.
פרופ' יואב דותן מהפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ציין שמדובר בוויכוח על ההפרדה בין הפרטי לציבורי, ויכוח שלדעתו צריך להיות מוכרע בכנסת, וגם לבית המשפט יש תפקיד מרכזי באכיפת פעילותה של הכנסת. דותן תמך גם בשאלה שהציג גל-נור בעניין חשיבותה של שאלת זהותו של הלקוח של בתי הסוהר בהכרעת הדיון. עו"ד אפי מיכאלי, ממגישי העתירה, הצטרף למתנגדים להפרטת בתי הסוהר בטענה שהמדינה היא הגוף הבלעדי שיש לו הסמכות לפגוע בזכויות אדם. הפרטת בתי הסוהר שוברת את מונופול המדינה על השימוש בכוח, ושבירה זו מסוכנת לאמנה החברתית בין הפרט לבין המדינה, ולטענתו היא דורשת הסמכה חוקתית כדי שתהיה תקיפה.
ד"ר מומי דהן מגדיר את עצמו 'נער אוצר' לשעבר שלרוב תומך בהפרטה, אך לטענתו במקרה זה ההפרטה אכן אינה ראויה. דהן הציג ניתוח עלות–תועלת של הפרטת בתי הסוהר; הוא ביקש להסב את תשומת הלב לעלויות הפיקוח הגבוהות שעל המדינה להתחשב בהן בעת העברת ניהול בתי הסוהר לחברות פרטיות וטען שבמקרה של בתי הסוהר, עלויות ההפרטה גבוהות מהתועלת. עצם העובדה שמדובר במוצר ציבורי משנה את מאזן העלות–תועלת והופכת את ההפרטה ללא יעילה גם במונחים כלכליים, נוסף על המונחים האידאולוגיים.
במבי שלג, עורכת כתב העת ארץ אחרת, העלתה בעיה אחרת – לדבריה הדיון הציבורי בדבר הפרטת בתי הסוהר כמעט שאינו קיים. שלג יצאה בביקורת נגד היעדרו של הדיון, שהיה צריך להתקיים לפני ההצבעה על תיקון החוק, וציינה שמדובר בקביעת עובדות בשטח בלא שיתוף הציבור.
גיא סיימה את הדיון בהבעת צער על שהדיון החשוב בסוגיה מרכזית זו, שמשך קהל רב, נערך כארבע שנים לאחר קבלת ההחלטה בכנסת.