פרופ' מנואל טרכטנברג, ראש המועצה הלאומית לכלכלה היוצא: "כבר שנים אחדות הממשלה מצויה בתהליך של צמצום. התחלנו בממשלה בגודל בלתי סביר, מעל 50%, שהכביד על המשק, והיה צריך מהלך ארוך טווח שיוריד את גודל הממשלה לרמה סבירה, שתתאים למדינות ה-OECD וכדומה. זה אחד המעשים הגדולים שקרו במדינת ישראל, אלא מה? אכן הגענו לממשלה בגודל סביר, אבל המנגנונים הסטיכיים שהובילו להורדת הגודל הזה המשיכו לפעול. כעת צריך להיכנס למהלך שיבלום את התהליך. יש מקום לייעל את הפעילות בתחומים רבים, אבל התייעלות לא בהכרח משמעותה הפרטה: הפרטה יכולה להביא לחוסר התייעלות, ודרושים מנגנונים אנדוגניים להתייעלות תקציבית".
מישור המקרו-כלכלי המטרה הראשונה של מדינת ישראל היא להוריד את היחס בין חוב לתוצר לרמה של פחות מ-60% לאורך זמן. לצורך כך על הגירעון להיות 1% מהתוצר, וצריך שיהיה עודף תקציבי במשך שנים רבות. באשר לסוגיית התקציב מנה פרופ' טרכנברג שלושה מרכיבים עיקריים: (א) ביטחון ; (ב) חינוך; (ג)תשלומי ריבית. לדבריו, "הריבית היא תולדה של העבר – בחלקה של התנהגות בלתי אחראית בעליל, ובחלקה בשל העובדה שמדינת ישראל הייתה צריכה לצמוח מהר. באשר לתקציב הביטחון, עולה השאלה האם הוא סביר ביחס לאיומים שעומדים בפני ישראל; אחרי מלחמת לבנון השנייה התברר שצריך להגדיל את תקציב הביטחון, אבל בצורה מתונה מאוד ותוך התנהלות של המערכת. בעתיד הנראה לעין – הישועה בתקציב לא תבוא מתוך תקציב הביטחון".
פרופ' אבישי ברוורמן, השר לענייני מיעוטים: "במצב הפוליטי-כלכלי שאנו שרויים בו הייתי מוותר על המאבק על המע"מ של הפירות והירקות, זה [רק] 1.8 מיליארד שקלים. הורדה של המס השולי תיתן לממשלה שלושה עד ארבעה מיליארד ש"ח שיוכלו לעזור לרשויות המקומיות, למשל.
ישראל תזכה לצמיחה בת קיימא רק אם תשנה את המדיניות שלה באשר להון האנושי. אם אנו רוצים שמורים יצטרפו למעגל, בשנים הקרובות נצטרך לשנות את השכר היחסי של המורים במשק. הבעיה האמתית היא פישוט השיטה [הביורוקרטיה] – בלי פישוט השיטה אין שום סיכוי להגיע לצמיחה בת קיימא". בנושא ההשכלה הגבוהה: "צריך להחזיר את ות"ת (הוועדה לתכנון ותקצוב) לאופן פעולתה בעבר, ולתת לאוניברסיטאות תקציב לחמש שנים וגיבוי. בנושא ערביי ישראל: "ישראל לא עשתה ולא עושה מספיק בעניין הערבים אזרחי ישראל. זהו נושא שהוא לא רק צודק ונכון, אלא גם בעל חשיבות אסטרטגית עליונה. הם מחכים שיקבלו אותם, שישקיעו בהם, ואני חושב שזה אחד הדברים שחייבים לקדם".
פרופ' צביקה אקשטיין, המשנה לנגיד בנק ישראל: "הוצאות הריבית של מדינת ישראל גבוהות מבמדינות אחרות – וזהו נטל". באשר לנושא הנידון טען כי כיום אין מקום להקטין את הממשלה, ולכן אין לרדת ברמת המיסוי. הוא גם קישר את הנושא לצמיחה הכלכלית ואמר כי גודל הממשל והרכב ההוצאות משפיעים על הצמיחה הכלכלית. הצמיחה מושפעת מאוד ממחקר ופיתוח, בהשפעת הסקטור הפרטי, אבל גם מהשקעה בתשתיות. אין ספק שגם החינוך הוא השקעה. הוא אמנם לא יגביר את הצמיחה היום, אבל יניב פרי בשנים הבאות. עוד הוסיף ואמר כי בצמיחה לאורך זמן חשובה גם היעילות הרגולטורית. לדבריו, "ההרכב הציבורי ואיכות השירות הציבורי אינם נותנים תמיכה מספקת לצמיחת המשק".
ד"ר מישל סטרבצ'ינסקי, מנהל אגף מקרו כלכלה ומדיניות בבנק ישראל: בנושא המתווה של ועדת ברודט להוצאות הביטחון, אשר גוזר קיצוץ בהוצאות האזרחיות ב-2011: "קיצוץ זה לא ישים, ולכן כדאי להיערך לכך כבר היום". בנושא סדרי העדיפויות: "יש להקנות חשיבות עיקרית לחינוך. הממשלה מעלה את המסים העקיפים דווקא בתקופות של מיתון, ואולם בין התמורות במסים העקיפים ובין התמורות במסים הישירים יש לאזן".
פרופ' עומר מואב, מהמחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים ויושב ראש הפורום המייעץ לשר האוצר: "ממשלה יותר גדולה משמעה גם נטל מס יותר גבוה. הבחנה זאת לכאורה מובנת מאליה, אבל כשיושבים בוועדות הכנסת יש תחושה שאין שום קשר". בהתייחס לנטל המיסוי: "יש נטל מיסוי כבד על הציבור הישראל – הוא מאוד פרוגרסיבי. אם רוצים להעלות [את המסים] כדי להגדיל את הממשלה – זה לא ייפול על החלשים ולא על המעמד הבינוני. מדברים על המאיון העליון, אנשים שמשתכרים 40 אלף שקל בחודש. אין הרבה אנשים כאלה, ואלה האנשים שבורחים. הקבוצה שנושאת בנטל הכלכלה, בהשוואה בין-לאומית, משלמת מחיר כבד, מחיר גבוה, ומקבלת תמורה נמוכה."
רוה"ח ד"ר יוסי בכר אמר כי מסגרת תקציבית ומסגרת גירעון מכניסה משמעת לעבודת הממשלה. "אם הממשלה תוריד את ההשתתפות שלה בחינוך ובבריאות – העשירים תמיד יסתדרו. אני חושב שראוי שהממשלה תממן את החינוך ב-75%, כי ראוי שלילדים יהיה שוויון הזדמנויות". באשר לצורך להחליט בין ההשקעה התקציבית בבריאות או בחינוך, אמר ד"ר בכר כי "בחינוך – להוסיף כסף לא תמיד מועיל, צריך לבחון את הרפורמות שמוצעות בתחום. עלינו לחשוב על הקצאות ממשלתיות, אבל ללוות אותן ברפורמות מבניות".