בחלקו הראשון מדד הדמוקרטיה 2009 בוחן את דירוגה של ישראל בהשוואה בין-לאומית על פי שורה של מדדים אובייקטיביים. בין הממצאים הבולטים של השנה ניתן לציין ירידה בדירוג של ישראל במדד חופש העיתונות, כאשר לראשונה עברה ישראל מקבוצת המדינות המאופיינות בתקשורת חופשית, לקבוצת ה"חופשיות למחצה". ישראל מדורגת בתחתית העולם המערבי הדמוקרטי על פי מדדי השחיתות, אשר מאפיינת את ישראל 2009. גם במדדים כמו חופש כלכלי ושוויון מגדרי ישראל מדורגת הרחק מהדמוקרטיות הוותיקות וקרובה יותר למדינות מזרח אירופה ודרום אמריקה.
החלק השני מבוסס על סקר דעת קהל בנושאים שקשורים לדמוקרטיה מתוך מתן דגש מיוחד על התרבות הפוליטית של עולי חבר המדינות. נראה שהציבור הישראלי ממשיך לגלות עניין רב בפוליטיקה לעומת מדינות דמוקרטיות אחרות. שני שלישים מהציבור מתעניינים בפוליטיקה במידה רבה או מסוימת. עם זה רק כמחצית הישראלים הצעירים מתעניינים בפוליטיקה ברמה דומה.
בין הממצאים הבולטים בחלק זה ניתן לציין אהדה גבוהה של הישראלים למנהיגות חזקה, שמהווה תחליף למנגנונים דמוקרטיים מקובלים – 61% מהישראלים תומכים בכך (74% בקרב העולים). השנה צפינו בירידה מסוימת בתמיכת הישראלית ברעיון של "מנהיג חזק", אף כי תמיכה זו היא עדיין בין הגבוהות בעולם המערבי.
האמון במוסדות המדינה עולה לעומת השנה הקודמת, אם כי אינו חוזר לרמות של תחילת שנות ה-2000. בין היתר בולט חוסר אמון גורף במשטרת ישראל, 60% מהישראלים נותנים במשטרה אמון מועט או לא סומכים עליה כלל. גם בהשוואה הבין-לאומית נתון זה ממקם את ישראל בתחתית המדינות הדמוקרטיות בין רומניה לתאילנד.
ישראלים בשנת 2009 חשים שהמדינה נגועה בשחיתות עמוקה. 37% סבורים שהשחיתות בישראל רבה מזו הרווחת במדינות דמוקרטיות אחרות. ממצא נוסף שמלמד על חוסר שביעות הרצון מתפקודה של הדמוקרטיה הוא שכחצי מהציבור חש שאין לו כל יכולת להשפיע על מדיניות הממשלה. גישה זו מקובלת על 61% מעולי חבר המדינות. אשר ליכולת ההשפעה בתחומי הפוליטיקה המקומית והקהילתית, תחושת הציבור חיובית יותר, אך העולים מחבר המדינות אינם שותפים לתחושה זו. יותר מ-40% מהם אומרים כי אין להם כל אפשרות להשפיע על המתרחש ביישוב מגוריהם, במקום הלימודים ואף במקום עבודתם.
מדד הדמוקרטיה 2009 מצביע על תופעה מדאיגה - רוב הציבור הישראלי מביע תמיכה כללית בחופש הביטוי, אך בד בבד מתנגד להבעת ביקורת חריפה על המדינה. כך, 58% תומכים באיסור על הבעת ביקורת חריפה כלפי המדינה, 10 נקודות אחוז יותר מב-2003. גם כלפי המיעוט הערבי אין הציבור היהודי בישראל מגלה עמדות ליברליות, ומגמה זו נמשכת זה שנים אחדות: רק כמחצית הישראלים תומכים ברעיון של שוויון זכויות בין יהודים לערבים בישראל, ורק מיעוט קטן סבור שאפשר לצרף שרים ערבים לממשלה או לשתף ערבים בהחלטות גורליות למדינה. קרוב למחצית הציבור סבורה שיש לעודד הגירת ערבים מהארץ (77% בקרב עולי חבר המדינות).
העיסוק הנרחב במדד הדמוקרטיה הנוכחי בסוגיית ההשתלבות הפוליטית של העולים מאפשר לקבוע שנכון ל-2009 התרבות הפוליטית של עולי חבר המדינות נבדלת מזו של רוב הקבוצות במדינה. בדרך כלל העולים מביעים עמדות ליברליות וסובלניות פחות כמעט בכל תחום ונושא שנבדקו. כך למשל, למרות השכלתם וחילוניותם, העולים מביעים עמדות מסורתיות בכל הקשור בערכי המשפחה ויחסים מגדריים. זאת ועוד, העולים אינם חשים שותפות מלאה במתרחש סביבם.
אחד העניינים שאנו עוסקים בהם בהרחבה במדד הדמוקרטיה 2009 הוא סוגיית הסולידריות החברתית והשייכות לקהילה. נמצא שכמו בשנים האחרונות, רוב הציבור גאה בהיותו ישראלי וחש שייכות למדינה ולבעיותיה. יתרה מכך, בשנתיים האחרונות עלה מספר הצעירים המשוכנעים ברצונם להישאר ולחיות בארץ בכ-25 נקודות אחוז והוא עומד כעת על 80%. לעומת זאת, כמחצית העולים הצעירים אינם משוכנעים ברצונם לחיות בישראל. בדקנו את רצונם של העולים והוותיקים לגדל ילדים בארץ ומצאנו שבקבוצת בני ה-31–40, 80% מהוותיקים בטוחים ברצונם לגדל ילדים בישראל, לעומת 28% בלבד מיוצאי חבר המדינות. הוותיקים מנמקים את הרצון לעזוב את ישראל בעיקר בסיבות כלכליות וברצון לשפר את רמת החיים. סוגיות הביטחון תופסות את המקום השני. לעומתם העולים מדגישים שהסיבה הביטחונית היא הסיבה העיקרית לרצון לעזוב את המדינה.
החלק השלישי והאחרון של המדד מתייחס להשתלבות הכלכלית-חברתית של העולים בישראל. נראה שהצלחתם של העולים להשתלב במשק הישראלי חלקית בלבד, ורובם לא הצליחו לחזור למעמדם החברתי-כלכלי בארץ מוצאם. רוב העולים לא הצליחו להשתלב במקומות עבודה שתואמים את רמת השכלתם. הממצא המדאיג ביותר הוא חוסר ההשתלבות של קבוצות צעירות יחסית, בני 31–40; אלו באו לישראל בגיל צעיר והיו מלאי ציפיות גבוהות לשפר את רמת חייהם. רק מיעוט מהם חשים ששאיפותיהם מומשו במידה רבה.
בתחום ההשתלבות החברתית נראה שגם עשרים שנה אחרי המפגש הראשון בין החברה הקולטת ובין העולים, היחסים בין שתי האוכלוסיות רחוקים מלהיות מושלמים. כך, רוב הציבור הוותיק מטיל ספק ביהדותם של העולים; וכשליש מהציבור הוותיק אינו מרוצה מעצם קיומה של העלייה הזאת. בהקשר זה בולטת עמדתם השלילית של הציבור המזרחי והציבור החרדי. לעומתם, האשכנזים והחילונים ברובם מקבלים את העלייה בברכה. רוב העולים סבורים שהעלייה תורמת למדינה יותר משהיא מקבלת ממנה, ולעומתם רוב הוותיקים חושבים שיש התאמה בין תרומת העולים ובין מה שהם מקבלים. כשני שלישים מהוותיקים סבורים שהעלייה הביאה למדינה פשע, אולם הרוב גם סבור שמדובר בסך הכול בציבור משכיל. ממצא נוסף חושף פער של ממש בין הציבור הוותיק לציבור העולים בעניין תקוותיהם לעתיד. רוב הוותיקים, לעומת מיעוט מקרב העולים, סבורים שבעתיד רמת חייהם תשתפר. הפער הזה נשמר בכל קבוצות גיל.
המסקנה העיקרית של מחקר זה היא שתהליך ההשתלבות של עולי חבר המדינות בחברה הישראלית טרם הושלם. עשרים שנה לאחר תחילת העלייה, מעמדם של העולים בחברה הישראלית אינו עונה על ציפיותיהם. יש קשיים רבים בתחום ההשתלבות הכלכלית והחברתית ופער ניכר בין ההון האנושי שהביאו עמם העולים ובין המרתו להשתלבות מוצלחת בחברה הישראלית.
הגשת מדד הדמוקרטיה לנשיא המדינה מר שמעון פרס |