שאלת השאלות היא כיצד ניתן לגייס צעירים אכפתיים שהיום בוחרים לעשות לביתם הפרטי, בלימודים מוכוונים למשרות היי-טק, כלכלה ומנהל עסקים, ולגרום להם לחצות את הכביש ולפעול למען עשייה ציבורית. כיצד ניתן לגרום לצעיר איכותי ומבטיח שבחר בקריירת היי-טק לשנות כיוון או מההתחלה לבחור בדרך אחרת - בדרך של לימוד מדעי המדינה או חינוך, בדרך של אדם הנאבק בשחיתות ופועל לתיקון הרעות החולות בישראל.
התשובה נמצאת קודם כל בהבנה כי צעירים שאינם מקורבים לחיים ציבוריים מרגישים ניתוק אדיר וחוסר יכולת אמיתי לבוא במגע עם חברי כנסת, שרים ובעלי תפקידים בכירים במשק הישראלי באופן כללי. תחושת הריחוק רק הולכת וגדלה ועושה הרושם כי רק חוגים מצומצמים, חברים של, ועסקנים נשארים קרוב לצלחת.
חושבים שהכול קומבינות
בעיני הצעיר הלא מקושר נראה שהכול סובב סביב קומבינות וקשרים ורק הם יכולים ליצור קידום פוליטי. לכן הרוב הגדול, שבצדק לא רוצה להיכנס למיטה חולה שכזאת, לא בוחר בפוליטיקה.
אז נשמעים הרבה קולות שקוראים לצעירים להיכנס לפוליטיקה, אז מה? האם זה מה שיגרום לצעיר איכותי לשנות כיוון? מובן שלא. הפתרון לבעיה נמצא אצל המבוגרים שבינינו. אצל בעלי התפקידים השונים, שרואים את דור העתיד כמי שתפקידו להושיע את מדינתנו.
ישנם ארגונים רבים א-פוליטיים חברתיים שבמהלך השנים הפכו לקונצנזוס בחברה הישראלית ובכוחם ליצור שינויים רבים במדינה. אני הייתי רוצה שארגונים אלה יתנו חסות לדור הצעיר, על מנת שזה ייהנה מפלטפורמה ראויה ומתאימה שתזין אותו ותעזור לו להשתלב בעשייה ציבורית.
דוגמה מעולה לכך היא יוזמה חדשה של המכון הישראלי לדמוקרטיה שפתח בחודשים האחרונים את פורום הצעירים להצלת הדמוקרטיה או בשמם החדש "צוערי הדמוקרטיה" – שם קצת מפוצץ, אך טומן בחובו גיוס של עשרות צעירים איכותיים שאכפת להם ממדינת ישראל והרוצים לשנות את המצב.
תשתית לצעירים
המכון הבין את הכוח שיש לצעירים היום, בעיקר בכל נושא הרשתות החברתיות והיכולת להגיע לקהל גדול והחליט שהוא מתכוון להשתמש בהם למטרתו. אך אל לנו לראות את המכון בצורה שלילית.
הוא מעניק תשתית יוצאת מגדר הרגיל עבור צעירים המעוניינים לתרום ולהשתלב בפוליטיקה בעתיד ומעניק להם כלים חשובים מאוד בנושאים דמוקרטיים ופוליטיים. מצב ברור של win – win.
אני מדמיין לעצמי מצב שבו ארגונים נוספים יחליטו לתת חסות לצעירים. פריחה אדירה של צעירים שרק מחפשים איזשהו מקום מפלט מהמולת החיים, איזושהי תמיכה ודרך לפתיחת דלתות שכיום נראות סגורות וחסומות.
כך ייווצר מצב שבו יותר משאבים יושקעו בתמיכה בצעירים, מצב שיהפוך את הצעירים בהכרח לטובים יותר, מודעים יותר ואיכותיים יותר ויוביל ליום שבו הם יפרשו כנפיים ויחליטו לצאת לדרכם העצמאית כפוליטיקאים טובים יותר. כך יצליחו הארגונים גם במשימותיהם הפרטניות ע"י שילוב של צעירים ככוח וכמאסה שלהם יכולת להזיז תהליכים ולשנות מציאות חברתית, פוליטית וכלכלית. שוב win – win.
שילוב הצעירים במכון הישראלי לדמוקרטיה אמנם בחיתוליו, אך כבר עכשיו יש תחושה מאוד חזקה (בקרב הצעירים ובקרב המכון עצמו) של הצלחת השילוב המבורך. ביום שבו יבינו גופים חזקים אחרים (רצוי אלו שאינם מזוהים פוליטית) את כוחם האדיר של הצעירים, ירתמו גם הם להרים את הכפפה ויתמכו בצעירים – תמיכה כלכלית ורגשית, תמיכה של קשרים וידע עצום – זה הוא היום שבו ימצאו עצמם יותר ויותר צעירים טובים ואיכותיים נכנסים למערכת הפוליטית.