בשנתי הראשונה ללימודי, בשיעור הראשון בקורס מבוא ליסודות המשפט העלה בראשית השיעור המרצה שאלה: "למה אתם כאן"? מה שהוא התכוון לשאול היה, למה באנו ללמוד משפטים ולא הלכנו ללמוד דבר מה אחר?
סטודנטים? השתתפו בפרויקט הנאומים שלנו!
הצטרפו לפרויקט בפייסבוק!
התשובות היו מגוונות, אך לצערי הרב לא ממש מפתיעות. אחד אמר שזה פרקטי, השני דיבר על יוקרה, השלישית דיברה על כסף. אז העזתי. כן העזתי להרים את ידי ולהשמיע דבר מה אחר.
"כן..." פנה אלי המרצה. "מה שמך ומדוע את יושבת כאן" הוא שאל... "שמי קרן, ואני באתי ללמוד משפטים מתוך אמונה שלימודים ייתנו לי כלים לשינוי חברתי, וזאת משום שאני מאמינה שהגיע הזמן שנקום ונעשה ולא רק נתלונן. לימודי המשפטים יעזרו לי למצוא את דרכי להביא את השינוי"- כך עניתי לו.
אך התגובה הסקפטית לא איחרה לבוא. לצערי הרב, התגובה שנתקבלה הייתה דווקא מהמרצה ששאל בטון פליאה ובהרמת גבה (רצינית)- "את באמת חושבת שזה המקום שבו תוכלי לשנות? את באמת חושבת שתצליחי לשנות"?
לא עניתי לו. הייתי מופתעת מהשאלה. לא ציפיתי לכזה זלזול. מרבית חיי אני חיה בתחושה שאם אשתדל ואנסה ואאמין ואעשה, אני אצליח לבצע את מה שייחלתי לו. אני לא תמימה ואני יודעת שבעולם האמיתי זה לא תמיד עובד. אבל זה לא אומר שלא צריך לנסות. ביני לבין עצמי, חשבתי שהתשובה שלי ראויה ותהיתי את אף אחד אחר לא אמר אותה לפני. אך במקום זה הופנו אלי כ-40 זוגות עיניים שתוהות מיהו העוף המוזר שנתגלגל אל הכיתה.
לצאת מהפייסבוק
לפני כמה ימים שודרה תוכנית דוקומנטארית על אריק איינשטיין. מספר דקות אחר כך הכתבה באתר התפרסמה ואחרי מאות טוקבקים נלהבים מלאי הערצה לאיינשטיין ולדור שלם שניסה בדרכו שלו להביא לעולם משהו שונה. תפיסה שונה שהייתה לאלטרנטיבה לשמרנות ששלטה כאן בארץ.
הם אמרו אז "אני ואתה נשנה את העולם" ועוד אמרו את זה קודם לפניהם. אבל הם לא התביישו להגיד. ושום מרצה לא הרים גבה לעברם. והיום הדור שלי מסתכל בנוסטלגיה ואומר "אח, אומרים שפעם היה כאן טוב יותר".
אז אני רוצה להגיד שלדעתי הגיע הזמן. הגיע הזמן לקום ולעשות. אם נקעה נפשו של הציבור השקט, שמשמיע את קולו רק בטוקבקים ובהרשמות לתמיכות מחאה בפייסבוק, אז בואו והצטרפו אלינו. הצטרפו אלי ואל תסכימו ששום מרצה ילעג לכם כשתאמרו לו שאתם שואפים לדמוקרטיה נקייה יותר.
אמרו לו בלי חשש שיש לכם חזון שיום אחד משכן הכנסת יהיה המקום שאליו נושאים עיניים כל הסטודנטים למשפטים להגיע ולכהן, ולו רק כדי להיות המחוקקים הבאים של מדינת ישראל שיכתבו את החוקים הבאים. אמרו לו כי יום אחד תביאו שינוי שיגשים את החזון של מגילת העצמאות לשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה.
אמרו שאתם שואפים, שתהיה לכם מדינה אשר מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום. חוקים שמבטיחים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת גזע ומין. כל זה לא חלום, אך אם נשב בחיבוק ידיים זה לא יקרה. השינוי בידיים שלכם ונדמה לי שלאור המצב העגום והמתדרדר של הפוליטיקה הישראלית בהווה, עכשיו זה הזמן להפשיל שרוולים ולעשות.