אכן, ישראל היא מדינה מסובכת. ואין דומה לה. נכון, מדינות אחרות בעולם מתמודדות גם עם בעיות דומות, אך לא עם כולן בבת אחת. כדי לעמוד בראשות מדינה כזו ולהצעיד אותה קדימה אנו צריכים אנשים מיומנים, יצירתיים, שחוו וראו משברים, יודעים לנווט, להוביל ולהסתמך על ניסיונם.
ניסיון שכזה לא יכול להימצא בקרבם של אנשים צעירים. לכן, תמה אני על דבריו של עידן לב רן, מייסד ארגון "צעירים לפוליטיקה", אשר מטיף בדבריו לכניסתם של צעירים לפוליטיקה: "ישנו קונצנזוס לגבי הצורך בכניסתם של כוחות חדשים, צעירים, נקיים ואיכותיים לפוליטיקה הישראלית".
נכון, צעירים איכותיים ישנם בנמצא, ואין חולק על כך שביחס לפוליטיקאים מקצועיים מרביתם מאופיינים בניקיון כפיים, אך יש יתרון מסוים לאנשים צעירים, והוא שהחיים עוד לפניהם. כבר בימינו ישנם חברי כנסת מעולים, נכון שקולם אינם נשמע, אך הם נאמנים וחרוצים ומייצגים ציבור נרחב על בסיס יום יומי במסדרונות השלטון בירושלים.
הדמוקרטיה היא לא סטאז'
במקום לחזק אותם מציע לב-רן לסלק ולהחליפם בחסרי הניסיון. צר לי מר לב-רן היקר, ההיסטוריה כבר הוכיחה למה מסוגלים (או ליתר דיוק לא מסוגלים) אנשים חסרי ניסיון. פוליטיקה היא מקצוע ועיסוק שצריך לדעת איך וכיצד להתנהל בו. על כן אני סבור כי רעיונותיך לא הם הפתרונות שיביאו לחיזוק הדמוקרטיה הישראלית.
מדינת ישראל יקרה לכולנו, עלינו להפקידה בידיהם של פוליטיקאים מיומנים, אשר עשו כברת דרך פוליטית, חוו משבר, טעויות, אכזבה, סיגלו ושכללו לעצמם מיומנויות שכנוע, הובלה, גיוס והגיעו לתפקיד זה מוכנים.
הדמוקרטיה הישראלית איננה סטאז', הכנסת היא איננה מקום עבודה רגיל, עליה להיות פסגת הפירמידה ולא מקום העבודה הראשון אליו נוחת צעיר בראשית חייו המקצועיים.
מדוע כאשר אנחנו מראיינים אנשים לראיון עבודה, מחפשים אינסטלאטור או מורה פרטי לילדינו חשובים לנו ניסיון מעשי, המלצות וקבלות במקצוע, ואילו כאשר מדובר בייצוג שלנו ושליטה על ניהול חיינו אנו מוכנים להתפשר ולקבל אנשים שטרם התנסו אפילו בחינוכו וניהולו של תא משפחתי בן חמש נפשות?!
הרי לא היינו מבקשים להעמיד בראש המערכת המשפטית, בית המשפט העליון, עורך דין שזה עתה סיים את לימודי המשפטים?! אם צעיר מעוניין להגיע לפוליטיקה עליו לכתת רגליו, להשקיע בבניית עצמו. רק כך, דרך עבודה סיזיפית יידע להעריך מה המשמעות של ייצוג גווני החברה הישראלית. כדבריה של הנרייטה סאלד: "אמנם הצעיר הוא בעל עיניים טובות יותר, אך הזקן מיטיב לראות ממנו".
אין פתרונות אינסטנט
בחברה התקשורתית הטכנולוגית של ימינו אנשים רבים עדיין מחפשים "פתרונות אינסטנט", אדם שיבוא ויציל אותנו מצרותנו. יש כאלה שיהיו מוכנים להכריז על "גואל" שכזה, רק לאור ישיבה בת מספר חודשים בבית מלא במצלמות, הוצאת דיסק או כתיבת טור שבועי בעיתון.
החיים הם לא תוכנית ריאליטי וגם אם לפעמים תוכניות החדשות נראות שגרתיות וחסרות עניין, הפתרון הוא לא אנשים תקשורתיים, רעננים ופוטוגניים שאמנם בטווח הקצר "יעלו את הרייטינג" אך בהמשך יתקשו להשתלב בעשייה הפוליטית ויעשו את הטעויות שלהם על הגב של כולנו.
לא כל "גואל" הוא גואל פינטו, ולא כל הובלה של מספר צעירים וצעירים במסדרונות בית הספר, כפי שמפגינה דמותה של התלמידה ליטל מעתוק בתוכנית "ארץ נהדרת" היא תכונה מספיקה להנהגת המדינה.