על רקע אותה מסקנה, עולות מדי פעם קריאות מכיוונים שונים, המנסות לעודד צעירים וצעירות להצטרף לפוליטיקה על מנת לשנותה מן היסוד. כך גם בימים אלו, במסגרת תחרות מבורכת המתקיימת ביוזמת תנועת עמ"י והמכון הישראלי לדמוקרטיה.
בערוץ nrg חברה ניתן לעקוב אחרי שיח ער בנושא. מן העבר האחד ניתן למצוא את דבריו של עידן לב רן, מייסד "צעירים לפוליטיקה", הקורא להצטרפותם של צעירים לפוליטיקה. מעברו השני של המתרס נמצאת עמדתו של אורי מלכין, חבר הועד הניהולי של עמותת במתנ"ה, המדבר בשבח הניסיון הנדרש בטרם הקפיצה לתחום הפוליטי, מאפיין אשר מטבע הדברים צעירים נעדר מאמתחתם של מרבית הצעירים.
ואילו אני – מוצא עצמי דווקא ביניהם. כן לצעירים לפוליטיקה – אך בהעדפה לדרך מסוימת. כן לניסיון – אך בדגש על ניסיון רלוונטי לתחום הפוליטי. הייתי רוצה לראות יותר כבוד ל"מקצוע הפוליטיקה".
כבוד שיתבטא בעיקר בנכונות ללמוד אותו בהדרגה, דרך השטח, ולא בניסיונות בזק נמהרים ולא מבוססים להקמת מפלגות נפל שונות (וראו מקרה מפלגת הצעירים (צב"ר) בבחירות האחרונות), או ריצה לתפוס את המקום המשוריין לצעירים ברשימה כזו או אחרת בטרם גיבוש אג'נדה ותפיסת עולם מוגדרות ומבוססות.
מישהו היה חולם לנהל את טבע ללא הכשרה?
הלמידה יכולה להעשות דרך עבודות שונות בכנסת, כעוזרים של ח"כים ושרים, בעבודה במגזר הציבורי בתחומים המשיקים באופן ישיר לעבודת הכנסת, פעילות בעמותות וארגונים ציבוריים כאלה ואחרים - ואפילו דרך הפוליטיקה המקומיות, של עיריות ומועצות, אשר יקנו לעוברים בהן ידע יקר על איך דברים באמת עובדים, בשטח, ברמת המיקרו, ולא רק ברמת המאקרו-הארצית.
כניסת הצעירים לפוליטיקה המקומית אולי, כבדרך אגב, גם תקנה לעיריות והמועצות המקומיות זריקת מרץ ונעורים נדרשת וחשובה. בהקשר זה, אף אין להמעיט בערך הלימוד של התיאוריה שמאחורי הדינמיקה הפוליטית, כמו שמצופה בכניסה לכל מקצוע אחר. הכוונה לתארים אקדמיים הקשורים במדעי המדינה, יחסים בין לאומיים, מדיניות ציבורית, פילוסופיה פוליטית וכדומה, במטרה לבנות ידע אמיתי ורחב - כמצע ובסיס לתהליכי קבלת ההחלטות שיידרשו בעתיד.
נדמה כי איש לא ישאף להיכנס בנעליו של אלי הורוביץ, המנכ"ל המיתולוגי (הפורש) של "טבע", או להתחרות עם גליה מאור על תפקיד יו"ר דירקטוריון בנק לאומי – מבלי לצמוח בהדרגה מלמטה – תוך למידה מתמדת של הארגון, רזי המקצוע והפקת לקחים מותיקים בארגון.
אז מדוע דווקא בפוליטיקה, התחום שהכי משפיע על חיי כל אחת ואחד מאיתנו, אנו מוכנים לקבל את התופעה של מועמדים חסרי ניסיון פוליטי ממשי ברמה הארצית, הרואים עצמם מועמדים ראויים לראשות הממשלה – ולא פחות מכך?
גם היום, אני בטוח שרובנו יכולים בקלות להיזכר ולהבחין בהבדל בין אלו שקפצו לבריכה הפוליטית (ובכוונה איני מכנה אותה "ביצה") אחרי שנות ניסיון, לעומת אלו שהופיעו משום מקום ככוכב המבליח באפלה, וכך, לעיתים, גם נמוגו להם מבלי שהצליחו להאיר בה ליותר מכמה רגעים.
השתלבות הדרגתית
תוך השתלבות הדרגתית ומעמיקה בנבכי הפוליטיקה, מבלי לשאוף לקפוץ ישר לראש הפרמידה, הכניסה לחיים הפוליטיים תהיה אפקטיבית ומשמעותית יותר. השנים בפוליטיקה יחשלו את הבאים בשעריה, ואף יסננו באופן טבעי את הפחות מוכשרים לתחום קשה ואכזרי זה.
הם ילמדו אותם על עוצמת הכוח – אך גם על מגבלותיו וסכנותיו (כדברי לורד אטקון – "הכוח משחית - וכוח מוחלט משחית לחלוטין"); יבהירו את הקלות והנוחות של הביקורת מבחוץ, לעומת הקושי של בריתות ופשרות בראי שיקולי הריאל-פוליטי; והעיקר – יספקו להם ניסיון רלוונטי בתחום הפוליטי-מקצועי.
כך, בבוא היום, כאשר יבשילו ויצברו ניסיון, לא תקצר יד אותם צעירים (לשעבר) מלהגיע לתפקידים הבכירים ביותר בארצנו היקרה תוך הבנה מפוקחת של הנדרש והמצופה מהם, והפנמת משמעות אמירתו של ביסמרק: "הפוליטיקה היא האמנות של האפשר". ואילו אנו - אנו לא נאלץ לאפשר לעוד מועמד "להתגלח" ולצבור ניסיון על חשבון כולנו.