מדוע אתה מודאג מהמתח בין מדינה להלכה?
נושאי דת ומדינה הם נושאים העולים על סדר היום הציבורי באופן אינטנסיבי מאוד לאורך זמן רב. מטרידה אותי העובדה כי לרבים יש דעה בנושא והם משמיעים אותה, השלטון מתחלף ומתחדש אבל ההלכה עצמה, שהיא למעשה מוקד הדיון, כמעט ואין בה פסיקות הלכתיות המנסות למתן את החיכוך בין המדינה לבין הדת. ולכן העניין שלנו, כמו גם נושא ערב העיון שנערך, מתמקד בהלכה עצמה, במנהיגות הדתית ובפתרונות אפשריים למתח בין המדינה להלכה.
כיצד אתה מסביר את ההימנעות מחידושי הלכה בנושא?
במובנים רבים, ההלכה היא שמרנית ולכן ההימנעות מפסיקות היא טבעית במידה רבה. ראשית, מקור ההלכה הוא בהתגלות חד-פעמית ומקור הסמכות הוא חד-פעמי ולכן קיים קושי רב יותר לערוך ולקבל שינויים. בנוסף, יש מתח בין יעדים הלכתיים תיאולוגיים – שהם יעדים קבועים וברורים לבין צרכים פרגמאטיים, שנובעים מהריאליה. לכאורה, שינויים שנובעים מהמציאות היום-יומית לא אמורים להשפיע על היעדים התיאולוגיים החד-משמעיים. אני חושב שמנהיגים רוחניים, מנהיגים שהם פוסקי הלכה, צריכים לגלות מעורבות ולשאול מהי התגובה ההלכתית למדינה היהודית החילונית, שרוב תושביה מחזיקים בהשקפת עולם ליברלית ולא להשאיר את ההכרעה בידי פוליטיקאים. אני חושב שהעובדה שאין חשיבה שיטתית ומסודרת של פוסקי הלכה בני דורנו ובני הדור הקודם בנוגע לשאלה מה היא המדינה מנקודת ראות דתית, היא החמצה גדולה. אני לא מתכוון למובן המשיחי אלא לשאלה מהן המשמעויות של משטר מדינת ישראל עבור ההלכה? האם המדינה היא צרה? האם יש לה תוכן מנקודת ראות דתית?
מדוע לא להשאיר את ההכרעה בידי הפוליטיקאים? האם המפלגות הדתיות והחרדיות אינן מצליחות לשמור על הספרה הציבורית הדתית?
אני אומר את זה בצער כאדם דתי בעצמי – ההיבט הדתי של החיים הציבוריים בישראל הולך ונמוג. לדעתי, הפוליטיקה הדתית – כלומר, ההסכמים הקואליציוניים והמפלגות הדתיות – לא הצליחו אפילו לשמר את הקיים לאורך שנות קיומה של המדינה. קיימת נסיגה ועל-כן עלינו לשאול את עצמנו מה עושים ואילו פתרונות אפשריים.
האם קיימת בכלל מנהיגות דתית שיכולה להתמודד עם הדילמה הקשה שאתה מעלה?
אני חייב להודות שאני מתקשה לראות מנהיגות ספציפית שיכולה להוביל מהלך של התחדשות כפי שכבר ראינו את ההלכה עוברת בעבר. הרי בעבר, היו מנהיגים – למשל רבן יוחנן בן זכאי בתקופת חורבן הבית, או אחרים בתקופת גלות בבל – שהצליחו במשימת עיצוב ההלכה לנוכח האתגרים של דורם. גדולי הדור שלנו נדרשים להצדיק את שמם, החידוש ההלכתי בדורנו מתבקש וחשוב לזכור שבעקבות כל התחדשות הלכתית שהייתה לנו בעבר, היהדות ההלכתית חוותה פריחה.