מוועדת אור לחוקה בהסכמה

בחודש אוגוסט האחרון פרסמה "וועדת החקירה הממלכתית לבירור התנגשויות בין כוחות הביטחון לבין אזרחים ישראלים באוקטובר 2000" (וועדת אור) את ממצאי בדיקתה ומסקנותיה. הוועדה מצאה לנכון לעסוק גם בהיבט כולל של יחסי המדינה עם אזרחיה הערבים (לדבריה: סוגיה אסטרטגית ראשונה במעלה), ובין היתר כתבה:
"קיום יחדיו אינו מושג בנקל. הוא מציג תביעות שאינן קלות לשני הצדדים. הוא מחייב להקשיב לזולת, להבין את רגישויותיו ולכבד את זכויותיו הבסיסיות. על האזרחים הערבים לזכור, כי ישראל מהווה את התגשמות כיסופיו של העם היהודי למדינה משלו, מדינה יחידה שבה היהודים הם הרוב... יהדותה של המדינה היא נתון קונסטיטוציוני הבא לכלל ביטוי, בין השאר, גם במרכזיותה של מורשת ישראל ושל הלשון העברים בחיים הציבוריים. על הרוב היהודי לזכור כי המדינה אינה רק יהודית אלא גם דמוקרטית... עליו להבין, כי האירועים שהפכו את הערבים למיעוט במדינה היו בעבורם אסון לאומי, וכי השתלבותם במדינת ישראל היתה כרוכה מצידם בקורבנות כואבים. הרוב היהודי חייב לכבד את זהותם, את תרבותם ואת שפתם של האזרחים הערבים... מן הראוי למצוא דרכים לחיזוק תחושת ההשתייכות של האזרחים הערבים למדינה, בלי לפגוע בהשתייכותם לתרבותם ולקהילתם". (דו"ח וועדת אור, סעיף 42, פרק 6 – סיבות ומסכנות).

בזאת בדיוק בקשנו לדון, בפשרה ההיסטורית בין יהודים וערבים אזרחי המדינה, פשרה שתיכלל בחוקתה העתידית של ישראל.

• לפרויקט השסע היהודי-ערבי של המכון הישראלי לדמוקרטיה
• לאתר עמותת חוקה בהסכמה