בימים חמישי-שישי, 12 13 בפברואר 2009, (י"ח-י"ט בשבט תשס"ט) קיים המכון הישראלי לדמוקרטיה, בשיתוף ארגון רבני 'צׁהר', כנס גדול בשאלות דת ומדינה. הכנס, שכותרתו הייתה 'רבנות וריבונות', נערך בקיסריה והשתתפו בו כשבעים רבנים, אנשי אקדמיה, אנשי כלכלה, מחנכים ואנשי תקשורת. עיתוי הכנס לא היה מקרי - יומיים לאחר הבחירות - שכן אף שבמערכת בחירות זו נושאי דת ומדינה לא עמדו במרכז הדיון הציבורי, ביקשו המשתתפים להשפיע על ההסכמות שיידונו בשבועות הקרובים במשא והמתן הקואליציוני בתחום הדת.
את הכנס פתח נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, ד"ר אריק כרמון, באומרו שמטרת הכנס לחדש את הברית ההיסטורית בין המחנות הציוניים – החילונים והדתיים. כרמון הגדיר את ההתכנסות 'רגע היסטורי', אם כי הקפיד להדגיש גם את המכשולים האורבים ליוזמה: מיעוט החילונים המתעניינים בסוגיות הנדונות, והתחושה שעמדותיהם של המשתתפים בדיון אינן מייצגות בהכרח את המחנות שמהם הם באים. הרב רפי פוירשטיין, יושב ראש 'צהר', ניצל את דברי הפתיחה שלו כדי לזרוק אתגר לציבור החילוני: לדבריו, בשעה שאנשי הציונות הדתית השתדלו מאוד להשפיע גם בסוגיות שאינן דתיות, החילונים נמנעים מלהתמודד עם שאלת דמותה היהודית של המדינה. הוא מנה כמה סוגיות שנויות במחלוקת בשנים האחרונות – בכללן הגיור, השמיטה ומינוי דיינים חרדים מחמירים – שהוויכוח בעניינן התנהל רק בין המחנות הדתיים, ושאל 'האם הסוגיות האלה אינן מעניינות את הציבור החילוני בישראל?'
שלושה מושבים התקיימו בכנס. הראשון עסק בשאלות העקרוניות של המפגש בין דת למדינה. פרופ' ידידיה שטרן, סגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה (המופקד על חקר ישראל כמדינה יהודית), פתח בזיכרון אישי מימי ילדותו בתל אביב, כאשר בהמנון תנועת הנוער שבה היה חבר (התנועה הדתית 'עזרא') הייתה שורה שקראה ל'שלטון התורה – מייד', ומנגד הסביבה החילונית שבתוכה חי 'ראתה בדת זלזל שעומד לנשור מעל נופה של החברה המודרנית'. היום, ציין שטרן, צריך להיות ברור ששתי שאיפות הקצה אינן רלוונטיות: לא מדינת הלכה, ולא הפרדה בין דת למדינה. שטרן גם פנה לחבריו הדתיים בקריאה לחשבון נפש על הזנחת הדיון בדבר המשמעויות של מדינה יהודית ריבונית בעלת רוב חילוני: 'האם קבענו רף מינימלי של נשיאה באחריות בנוגע לתוכנה של המדינה היהודית הדמוקרטית? האם היהדות הדתית בישראל הגיבה ברצינות לתופעה של המדינה? הציון שאני נותן לעצמנו הוא שלילי'.
הרב יובל שרלו, ראש ישיבת ההסדר בפתח תקווה, עורר סערה כשטען ש'צריך להודות שברגע שמדינת ישראל הגדירה את עצמה כמדינה יהודית, יש פגיעה מסוימת בזכויות האזרח. הפגיעה צריכה להיות קטנה ומדודה, אבל צריך לשים על השולחן את העובדה שתהיה כאן פגיעה, כשם שאפילו בחוק השבות יש פגיעה בחופש ההגירה ובזכות לאיחוד משפחות. בלי ההכרה הזאת לא נצליח להגיע להסכמה'. כנגד דברים אלה נזעקו שתיים מהנשים באולם. השופטת בדימוס סביונה רוטלוי הביעה חשש גם מפגיעה 'קטנה ומדודה', באומרה: 'מי יקבע מה זו פגיעה מינימלית?', ואילו פרופ' רות הלפרין-קדרי, מרצה ללימודי מגדר באוניברסיטת בר-אילן, תבעה שלפחות הזכויות המוגדרות במשפט הבינלאומי כזכויות בינלאומיות יהיו חסינות מפגיעה, 'ובמיוחד נושא הנישואין והגירושין'. לדבריה, בלי הסכמה כזאת יהיה קשה להתקדם אל עבר מצע משותף.
שני המושבים האחרים עסקו בסוגיות ספציפיות מתוך המכלול הגדול של סוגיות דת ומדינה: סוגיית השבת וסוגיית הגיור. פרופ' פניה עוז-זלצברגר, מרצה להיסטוריה אירופית באוניברסיטת חיפה, שהייתה חברה בוועדה המארגנת של הכינוס, הבהירה ששתי סוגיות אלה נבחרו משום שנראה שבנוגע להן יש 'אזורי חפיפה מפתיעים ומשמחים של הסכמה'. מן הדיונים עלה שסוגיית הגיור נבחרה גם בגלל דחיפותה - לנוכח גל העלייה מברית המועצות לשעבר, שהביא איתו כ-320 אלף עולים שאינם נחשבים יהודים לפי ההלכה, וממילא מנועים להתחתן בישראל, שבה כידוע מתקיימים נישואים רק על-פי הדין הדתי. להבדיל, מאותה סיבה עולים אלה גם מנועים מלהיקבר ברוב בתי העלמין היהודיים.
בעניין השבת אכן ניכרה הסכמה רחבה בין המשתתפים. הסופר עמוס עוז פתח את המושב בתיאור נוסטלגי של השבת שחווה בקיבוץ חולדה: 'זו לא הייתה שבת הלכתית, אבל היא בהחלט הייתה שונה משאר ימות השבוע. הרחצה המוקדמת, ההקפדה על חולצות לבנות, הדלקת הנרות וקבלת השבת'. הוא ביקש להמשיך ולטפח את הייחוד הזה, ולכן קבע ש'הקניונים ומרכזי הקניות צריכים להישאר סגורים'. מנגד הביע הרב יעקב מדן, ראש ישיבת ההסדר 'הר עציון' (שהיה שותף לפרופ' רות גביזון בחיבור האמנה שביקשה להסדיר את כלל הסוגיות של דת ומדינה), הסכמה מפתיעה לקיום תחבורה ציבורית בשבת, 'אם כי במתכונת שונה מזו שמקובלת בימות חול'. בסך הכול ניכרה בין כלל הדוברים במושב זה הסכמה בנוגע למתווה הפתרון: מקומות תרבות ובידור כן, חנויות ובתי עסק לא; תחבורה ציבורית כן, אבל במתכונת מצומצמת שממילא מתבקשת לנוכח המיעוט היחסי של הנוסעים. הסכמה מעניינת אחרת הושגה בין רוב המשתתפים, חילונים כדתיים, בדבר הצורך לעגן את הפשרה (ובכלל זה איסור המסחר בשבת) בחקיקה, ולא להסתפק רק בפעילות של הסברה וחינוך. כשאחד המשתתפים החילונים טען ש'בתחום המסחר יהיה קשה להחזיר את הגלגל אחורה', הזדעק הרב מדן: 'שלושים יישובים (אלה שפונו בתכנית ההתנתקות, י"ש) אפשר היה להחזיר אחורה, ואת הקניונים לא?'
ד"ר מאיר בוזגלו, איש החוג לפילוסופיה באוניברסיטה העברית, הפר קצת הסכמה זאת כשאיגף את המשתתפים הדתיים מימין: מדוע, שאל בוזגלו, אנחנו פועלים להגן על יום המנוחה של המוכרים בקניון ולא על זה של השומרים והמלצרים בבתי הקפה? הוא הציע שבשבת ייפתחו בתי הקפה המעוניינים בכך בחינם, וכך אנשיהם לא יצטרכו לעבוד והמבלים יזכו לעונג שבת מיוחד. לעומתו טרח פרופ' מרדכי קרמניצר, סגן נשיא המכון לדמוקרטיה (המופקד על חקר ישראל כמדינה דמוקרטית), להגן על האבחנה בין עובדי המסחר לעובדי הבילוי: 'ברור שאי-אפשר להגן על האבחנה הזאת באופן לוגי-תאורטי, אבל אם רוצים להגיע לפשרות, הן תמיד יהיו בלתי מושלמות ולא הכי אלגנטיות'.
המושב השלישי, שהתקיים ביום שישי בבוקר, עסק כאמור בסוגיית הגיור, ובמוקדו עמדה השאלה אם להקים מערכת גיור חלופית, מקלה יותר, שתבקש להחליף את המערכת הקיימת. פרופ' מנחם בן-ששון מהאוניברסיטה העברית, שהיה בכנסת היוצאת יושב ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט, תמך בחום בהקמת מערכת חלופית בנימוק שניסיונו מוכיח שאת המערכת הקיימת לא יהיה אפשר לתקן 'מבפנים'. לעומתו גרסו הרב בני לאו, רב קהילת רמב"ן בירושלים, והרב שי פירון, מארגון 'צהר', שיש להתעקש על 'השתלטות' של בעלי העמדות המתונות על המערכת הממלכתית, ולא להקים לה חלופה חיצונית. לאו טען ש'אין היגיון שנקים בית-דין אלטרנטיבי, כי אנחנו מייצגים את רוב החברה, ולא ייתכן שהרוב יקים חלופה חיצונית ויאפשר למיעוט לשלוט. אדרבה, צריך לתבוע בעלות על הממסד הממלכתי-דתי'. גם פירון דיבר ברוח דומה כשאמר ש'הקמת חלופה למערכת הממלכתית היא בעיניי נסיגה מהציונות. מה יהיה השלב הבא? נציע למי שלא מרוצים מהחלטות הכנסת להקים כנסת חלופית, ולמי שלא מרוצים מהחלטות בג"ץ שיקימו בג"ץ חלופי?'
בהצעת הסיכום שהוגשה לבאי הכנס דובר על פנייה למשתתפי המשא והמתן הקואליציוני הנפתח בימים אלה לחוקק את 'חוק השבת' בנוסח שהציע המכון הישראלי לדמוקרטיה כבר לפני שנים אחדות (במסגרת ההסכמות שהושגו בגיבוש הצעת החוקה של המכון): פעילויות של בילוי, תרבות ובידור ותחבורה ציבורית 'מופחתת' יתקיימו בשבת; ואילו מוסדות ממלכתיים ומוסדות תעשייה ומסחר לא יפעלו ביום זה. כמו כן קראה ההצעה לממשלה שתוקם להפקיד את מִנהל הגיור, וממילא את תהליך הגיור, בידי רבני 'צהר'. אלא שאז התברר שדווקא כמה מהרבנים חוששים מבלעדיות זו, ובמקום זאת הציעו לדבר באופן כללי על 'רבני הציונות הדתית'. בתגובה טענו אחרים שבקרב רבני הציונות הדתית יש כמה שהשקפותיהם בתחום הגיור אינן שונות בהרבה מעמדות החרדים. לנוכח הוויכוח סוכם שראשית תידון ההצעה בכינוס פנימי של רבני 'צהר', ולכשהם יאשרוה, היא תיעשה הצעה של כלל באי הכנס.