הדיון בשולחן העגול הראשון שנערך במשכנו החדש של המכון הישראלי לדמוקרטיה הוקדש לייצוג נאות לנשים במצב בו הנהגתה של שיטת הפריימריס במפלגות משנה את השיטה לבחירת המועמדים. גישתו של המכון הישראלי לדמוקרטיה כלפי סוגית ייצוג נאות לנשים במסגרת שיטת הפריימריס מבוססת על שתי הנחות יסוד:
א. הערך של שוויון בין המינים הוא ערך דמוקרטי חשוב;
ב. שוויון בין המינים בייצוג בכנסת יתרום לקידומו של ערך זה;
לנשים בישראל ייצוג נמוך, למרות שיטת הבחירות הרשימתית-יחסית הארצית הנהוגה כאן, שהיתה צריכה לאפשר ייצוג נאות לנשים בכנסת. ולכן, המכון הישראלי לדמוקרטיה החליט כי יש צורך לנקוט באמצעים לקידום ייצוגן של נשים, וכי אין לצפות להיווצרותו של תהליך טבעי.
מר גידי רהט, מרכז פרויקט המפלגות של המכון, פירט את המלצות המכון:
- לאמץ מכסת ייצוג, שתועלה בכל מערכת בחירות, עד שייווצר מצב של ייצוג שלא יחייב עוד התערבות. התקווה היא כי בעקבות החלטתה של מפלגה אחת לאמץ את שיטת המכסה לנשים, ייווצר אפקט הדומינו, והמפלגות תתחלנה להתחרות ביניהן בהעלאת מכסות הייצוג;
- הטכניקה העדיפה היא צירוף חובה לסימון נשים ברשימת ההצבעה, בשילוב שריון מקומות לנשים. בחובת הסימון יש משום הבעת מחויבות לרעיות השוויון. היא גם מאפשרת התייעצות עם הבוחר ביחס להרכב רשימת המועמדות, שמקומן מובטח מלכתחילה ומונעת תיקוני רשימה רבים.
יצחק הרצוג, ראש ועדת הפריימריס במפלגת העבודה, העלה כמה דילמות:
1) נשאלת השאלה, האם הבטחת ייצוג משרתת את הנשים ומוצדקת מבחינה דמוקרטית?
2) הנושא אינו מעורר עניין ציבורי, אף לא מצדן של הנשים עצמן.
בהתאם לזה, הציע הרצוג לנתק את הקשר בין הרשימה הארצית לבין המחוזות, לשריין מקום לאשה בכל עשיריה ברשימה הארצית, ולא לכלול שום מרכיב של שריון בהצבעה במחוזות.
ח"כ נעמי חזן דיווחה על המקרה המיוחד של מר"צ – מפלגה קטנה המורכבת, למעשה, משלוש מפלגות – שבה הושג, בלי שום שריון, ייצוג לנשים בשיעור של 25%. ואולם, בשל השיטה המשולבת הדו-שלבית שאימצה מר"צ באחרונה, עולה כרגע החשש למידת ייצוג הנשים במפלגה. ולכן, הוחלט להבטיח את הייצוג לנשים ולערבים במפלגה. הטכניקה לכך טרם נקבעה, וח"כ חזן פנתה אל המכון הישראלי לדמוקרטיה בבקשה שיציע בדחיפות שיטות המותאמות לכל מפלגה שיבטיחו ייצוג נאות לנשים, מכיוון ש"השיטה זה בעצם הסוד להצלחה". השאלה המטרידה כעת את מר"צ היא איך לגבש שיטה שתתקבל במפלגה ותבטיח לנשים ייצוג בשיעור של 30% לפחות.
לטענתו של פרופ' יוחנן פרס מאוניברסיטת תל-אביב, אפילו "המהפכה של יחסים בין המינים שהשתררה ב-10 השנים האחרונות לא השפיעה בכלל על הייצוג בכנסת". ולכן, הוא סבור כי יש להגיע לשיטה שתבטיח ייצוג לנשים, אבל להביא בחשבון את הפגיעה האפשרית בעקרונות דמוקרטיים ולמזער את החסרונות.
הצעתו למר"צ היא לחייב את הבוחר לבחור במועמדים משני המינים, גם בשלב של בחירת הפאנל וגם בשלב של דירוג הפאנל; עוד הציע להנהיג בחירת שלישיות, ובכל שלישיה יהיה המקום האמצעי שמור למיעוט (גבר או אשה).
ח"כ יעל דיין הזהירה מפני התופעה שהבוחרים אינם מצביעים בעד נשים כאשר המקומות משוריינים, שכן ברור להם כי בכל מקרה תכנסנה הנשים לרשימה. הפתרון למצב זה הוא חובת סימון.
לטענתו של פרופ' אברהם דיסקין מהאוניברסיטה העברית, השריון פירושו אי שוויון, מכיוון שהוא כרוך בכפייה על הבוחר, השיבה ד"ר חנה הרצוג מאוניברסיטת תל-אביב כי גם אי ייצוג הוא עוול.
ח"כ תמר גוז'נסקי הביעה פסימיות בנוגע לסיכויי הצלחתה של שיטה זו או אחרת להבטחת ייצוג לנשים, מכיוון של "טכניקות תמיד תהיה תשובה נגדית". ח"כ יצחק לוי אינו מאמין כי השריון משרת את האינטרסים של נשים, ולדעתו מוטב לחנך את הפוליטיקאיות להציג את עצמן כבעלות כישורים מתאימים, כדי שימשכו את הבוחרים להצביע עבורן.
פרופ' מרדכי קרמניצר, עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה, הדגיש את החשיבות הטמונה בכך שהטכניקה שתיבחר להבטחת הייצוג, תגרום כמה שפחות להזזת אנשים שנבחרו. עוד הבהיר קרמניצר את הצורך לשכנע את הציבור כי הבטחת ייצוג לנשים היא מהלך דמוקרטי ושוויוני.
ד"ר אריק כרמון, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, סיכם את גישת המכון, וגיבש המלצות ליישום הבטחת הייצוג לנשים במפלגות השונות: "בכל מפלגה על פי המידע שלה, על פי הלחצים הפוליטיים שלה, ועל פי הצרכים". בהתאם לכך, יש לפעול במתינות ובהדרגתיות, ולבנות את ההישגים קומה מעל קומה.